בע"ה ג' תמוז תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

“אור צדיקים ישמח" - הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מאמר במלאות 11 שנים להסתלקות הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

  • הרב אריאל לוי
  • כ"א סיון תשפ"א - 13:43 01/06/2021
גודל: א א א
הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
עם חלוף 11 השנים  להסתלקותו של מרן מלכא רוח אפינו חכם מרדכי אליהו זצ"ל,  אשר מפיו אנו חיים ואת דבריו בצמא היינו שותים, והלב עדיין שותת דם על אור התורה האדיר שהיה בקרבנו והסתלק מאיתנו, ועל אומר חייו הנפלא שכה חסר לנו.
מיום ליום מרגישים אנו יותר ויותר עד מעמקי הנפש את דברי רש"י בתחילת פרשת ויצא ש"יציאת צדיק מן העיר עושה רושם", וקשה לעכל שזה לנו 11 שנים שפנה הודה זיווה והדרה.
שהרי מורנו ורבנו האיר לארץ ולדרים עליה באור תורתו וקדושתו, נועם הליכותיו ומאור פניו, אופן שיחו ושיגו ומשאו ומתנו עם הבריות, וכל תנועת יד שלו וכל הבעת פנים שלו וכל שכן כל שיחה ושיחה שלו תורה היא וללמוד אנו צריכים. 
וכפי שהלב מרגיש והומה, גם אם נפשפש בכתביו ונמשמש בהם, נעיין בכל תשובה הלכתית שלו וננסה לחקור אחר מקורותיה הדק היטב, עוד לא התחלנו להתבשם ולו מעט מן המעט מהבושם של האילן הגדול שזכינו לחסות בצילו.
הרבה יותר ממה שננסה לכתוב בע"ה ע"פ ספריו החשובים מאד, חרוט על לוח ליבנו ההומה והכוסף, בעיקר מתורה שבע"פ, מניסיון של שנים רבות בהם היינו הולכים אחריו ומחכים למוצא פיו ושמחים בכל מילה שיצאה מפה קדשו כמוצא שלל רב. 
בזוהר הקדוש מובא על הפסוק במשלי: “נודע בשערים בעלה" - “כל חד כפום מאן דמשער בליביה". יש דברים שחרוטים על לוח הלב, עניינים של הרגש, אותם לא נצליח למצות בכתיבה. אולם מעט ממה שזכינו לאורה של תורה, נדמה שמחויבים אנו להעלות על הכתב, למען נוכל לקיים את דברי הגמרא (ברכות כ"ב) הדורשת : "והודעתם לבניך ולבני בניך" וכתיב בתריה "יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב.. מה התם באימה וביראה ברתת וזיע אף כאן באימה וביראה ברתת ובזיע". 
עומדים היינו לפני מו"ר חכם מרדכי זצ"ל באימה וביראה, יראת ה' לחיים, וליבנו מלא שמחה. “אור צדיקים ישמח". הוא אשר הנחילנו את העברת התורה מדור לדור ע"י חכמי ישראל גאוני עולם קדושי עליון שזכה לחסות בצילם, ואצלו זכינו ללמוד איך מקיימים "צאי לך בעקבי הצאן", איך שואבים מים בששון ממעייני הישועה, וכדברי התרגום שם "ותקבלון אולפן חדת מבחירי צדיקיא".
כשהיה מרבה לספר על חכם מנשה שלו ע"ה שהרב בצעירותו הלך אחריו בדרשותיו לשמוע את מה שהעביר מגאון עוזינו ותפארתנו רבינו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" ע"ה, לימוד גדול היה לנו בזה. גם לימדנו עד כמה להחשיב כל דיבור שיצא מפה קדוש של הרי"ח הטוב.
גם לימדנו על חשיבות שימוש ת"ח וללכת אחריו לכל דרשה ולחכות למוצא פיו, וגם לימדנו לא לשנות דבר ממה ששמע מרבו, כמו שחכם מנשה היה אומר על עצמו- "אני רק הקלטה ממה ששמעתי מהבן איש חי". כמה חינוך ולימוד יש בכל סיפור שסיפר מו"ר זצ"ל!
אילו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקין להודות לה' ית' על החסד העצום שעשה איתנו בכל רגע שזיכה אותנו לבקר בהיכלו ולחזות בנועם פניו הקדושות של מרן זי"ע אשר עליו מושתת כל עולמינו.  “כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלם בכל דור ודור.”
אין מילים בעולם שיוכלו להכיל את עוצמת געגועינו לאור תורתו העצומה של מו"ר עטרת ראשינו, הגאון הגדול והקדוש הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אוצר בלום של יראת שמים אמתית ועילאית היה הרב, בדומה לאור ישראל מרן הבעל שם טוב הקדוש, היה מאיר בתלמידיו יראת ה' לחיים.
היה הרב משקיע בכל שכבות העם ולא השאיר את התורה ל"דרי מעלה" בלבד, ללמדנים ולחריפי השכל שמצליחים בלימוד, אלא ידע בחכמה נפלאה לקרב לתורה גם את הנפולים מאוד. והרי זה מופת שאין כדוגמתו, להרים עניים בדעת משפלות ולהכניס אותם לתוך הדבר היקר ביותר בעולם – עבודת ה'.
וכמה טובה עלינו להכיר לרבנו הקדוש והטהור שבחמלתו על נשמותינו ירד אלינו מגבהיו העצומים והאיר לנו אור תורה ערב, טוב ונפלא. ואיה ואיפה העט שיתאר את שחולל הרב בנשמותינו ומה יקר וחשוב היה לנו כל דיבור שיצא מפיו הקדוש? ואת תנועת ידו המחזקת, ואת מבטו המיוחד שאין בעולם כולו כזה מבט מעמיק, מאמין ומחזק, מי יתאר? 
כיצד אפשר לנסות לחקוק בליבנו את האור העצום הזה של שמירת הזמן המופלאה והמדוקדקת בתכלית, בלי לבזבז רגע קט בחיים, ועם זאת להשקיע בעם ישראל במסירות נפש שאין לה אח ורע, ולעודד כל אדם באשר הוא, לתמוך ולחזק ולראות את הטוב ולהגדיל אותו ולפאר אותו? ואם נכתוב, איך נצליח להודות לה' על הטוב הגדול הזה שגמל אתנו? ועכשיו, כשנסע הרב למנוחות ועזב אותנו לאנחות – מי הוא שיאיר בנו את אור יראת השמים הנשגבה הזו?

אור החיים הקדוש

בחן האדיר שנסוך על פניו, שעליו נדרשים הפסוק “חכמת אדם תאיר פניו" והגמרא הקדושה “אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו", היה מו"ר מדבר על האור החיים הקדוש זיע"א. או אז עלינו לעולם אחר לגמרי. כדור הארץ כולו היה שונה בתכלית בסביבת הרב. מבט אחר לחלוטין על העולם קיבלת מכל רגע ורגע ששהית במחיצת הרב. לאחר שראית את גודל הערצתו לרבנו חיים בן עטר, הרי שרצית גם אתה כל כולך להיות שייך לעולם נשגב זה, “לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם". 

בשיעור בבית הכנסת מנחת יהודה היה הרב אומר שכתב רבנו חיים בן עטר בתחילת ספרו שהוא ברר היטב כל דבר עד שכתב אותו ולכן אין לחלוק עליו, ולאחר מכן היה מרעים הרב בקול אדיר ונעים ואומר: "ואור החיים הקדוש כתב שאסור בשום אופן לתת מארץ ישראל לגויים, אז מי מעז לחלוק עליו?"
אם זכית לשמוע את מו"ר כך, או אז נתמלא לבך ביחס הרוממות האדיר שצריך להיות כלפי אור החיים הקדוש וכלפי רגבי אדמתה הקדושים של ארץ חיינו; או אז זכית להבין שיחס של חרדת קודש לארצנו הקדושה הוא ציווי אלוקי שאינו קשור כלל לפוליטיקה אלא דברי אלוקים חיים!

"הנחמדים מזהב" 

מו"ר לימדנו בדוגמה אישית מופלאה מה המבט הנכון שאמור להיות על העולם, מה עיקר ומה טפל. תנועת הביטול הקבועה שהחווה בידו כשהגישו לו סכומי כסף (אדירים!) כמוה כאלפי שיעורים בפשט הפסוק: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". בנוהג שבעולם שאנשי מקצוע וברוכי כישרונות גובים כסף רב תמורת עבודתם וחוות דעתם.

תופעה מופלאה ראינו בקביעות אצל מורנו הרב זצ"ל: כולו היה "עבד לעם קדוש". כאשר היה הרב נוכח בהתרמות לישיבות ומוסדות, גדולה הייתה השפעתו על הציבור. דרכו הייתה לדבר על חשיבות אחזקת התורה בממון אך מעולם לא לקח פרוטה לעצמו! כך כשדיבר בבית הכנסת היכל יעקב מידי שנה על מפעל קמחא דפסחא "אור לאה" ועל החשיבות לתמוך בו, היה זה מלב נקי רק למען עם ישראל.

מתוך אכפתיות ודאגה לאלה שאין להם. כך במה שחיזק את התורמים למכון מאיר אף כשלא נתבקש לעשות זאת. כך בישיבת המקובלים בית אל, בהילולת הרש"ש מדי שנה, היה נשאר זמן רב ומברך כל תורם באופן אישי בפנים מאירות. כך בישיבת "בית שמואל" בהילולת חמיו הרב נסים דוד עזראן זצ"ל מדי שנה, היה נשאר זמן רב בהתרמות לאחזקת הישיבה ומאציל מברכותיו על התורמים. וכך בעוד מקומות ובהזדמנויות שונות. מעולם לא עלה בדעתו לבקש אחוזים מן התרומות!  

חומרות ושמחת חיים

מורנו ורבנו היה שמח כל כך, נטוע היטב בכל הלכה והלכה, ממקורותיה שבהררי קודש עד למסקנה המעשית. הנהרה שהייתה נסוכה על פניו בשעה שהיה מברר הלכה אין כמותה בעולם... אהה, מי ייתן לנו תמורתו... "ואיכה חשכה אור ההלכה". כל הלכה בכל נושא שהוא העסיקה אותו.
בשיעור על "הלכות גאולת ישראל" שנמסר בימי בין המצרים היה הרב מפלפל באריכות על התבשיל שמותר לאכול בסעודה המפסקת... בהלכות ברכות היו דקדוקים רבים ועצומים, תילי תילים של הלכות. בהלכות שבת גם היו דקדוקים רבים מאוד, למשל כשהיה מדבר על סימן ש"א סעיף מ': “כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח, אסור להניחו בראשו אפילו בבית, משום אוהל". 
אם היית שומע אותו מדבר על הלכות תוקע תולדה של מלאכת בונה, או על הלכות חלב עכו"ם או בישולי עכו"ם, היו נחקקים הדברים בעצמותיך. היית מבין את חשיבות הדקדוק בכל פרט ופרט בהלכה... 
 אצל מורנו הרב זצ"ל לא היה "מונופול" על התורה למגזר מסוים בלבד, או חלילה עליונות ליוצאי גלות מסוימת על פני יוצאי גלות אחרת. לא זלזול באחרים, לא התנשאות וגאווה. מעולם לא היה סגנון דיבור מתנשא או שולל ציבור מסוים בעם ישראל, לא הייתה אמירה ש"אנחנו בני התורה ואחרים אינם, ולכן יש להיבדל מהם". הרב העריך וכיבד תלמידי חכמים מכל הסוגים והגוונים.  "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא." זכותו יגן עלינו,אמן!
תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 32 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד