הארגונים שלוחצים לסיים את המלחמה: אמא ערה - לחץ ממוקד על הרמטכ"ל

הקמפיין שמוביל השמאל הרדיקלי לסיום המלחמה לובש תחפושות שונות ממאבק בשם החטופים, דרך גיוס חרדים ועד לקריאות פומביות לסירוב פקודה. בתחילת המלחמה חשפנו את תוכנית מכון מיתווים - שנועדה לייצר לחץ בינלאומי על ישראל, במטרה להביא לסיום המלחמה בהקמת מדינה פלסטינית. מאז עברו כמעט שנתיים, וברוך ה' התכניות שלהם לא יצאו אל הפועל.

ובכל זאת, בארגוני השמאל הרדיקלי לא מרימים ידיים. וישנם ארגונים רבים שפועלים לעיצוב דעת הקהל נגד הלחימה בעזה במטרה להביא לעסקת כניעה שתסלול את הדרך להקמת מדינה פלסטינית.

בפרק הראשון בסדרת הכתבות על הארגונים שעומדים מאחורי הקמפיין לסיום המלחמה, סקרנו את ארגון "עמודים ביחד", שהוביל בין השאר פריצה לאולפן הפטריוטים, קמפיין מודעות הקוראות לחיילים שלא להתייצב למילואים ולסרב פקודה לכיבוש עזה, קמפיין ההרעבה, חסימות כבישים ושיבושי תנועה, והפגנה מול בית הרמטכ"ל. הפרק השני יעסוק בתנועת "אמא ערה".

אמא ערה

בשבועות שקדמו לכיבוש עזה נפתחו המהדורות כמעט באופן קבוע בתדרוכים שציטטו את הרמטכ"ל זמיר כמי שמזהיר מכיבוש עזה, לוחץ לעסקת חטופים ומתנגד לממשל צבאי וליוזמות שונות כמו העיר ההומניטרית ברפיח. אם הכותרות נכונות, אזי שמדובר בפניית פרסה מהעמדות אותם השמיע על פי הדיווחים לפני בחירתו לתפקיד. מה עומד מאחורי זה? אולי ההיכרות עם תנועת אמא ערה יכולה לספק הסבר חלקי.

מסרים של ייאוש, דה-מורליזציה, והפגנות יומיומיות מול בית הרמטכ"ל - "אמא ערה" המודל החדש של ארגון 4 אמהות.

הן התפרסמו כאשר הפגינו מול ביתו של מפקד חיל האוויר תומר בר שיצא אליהם ולחץ את ידיהן בזמן שאחת מהן (פולה קוויש) עמדה עם שלט ועליו כתוב "ממשלת אוכלי מוות", אבל הן כבר מובילות כמעט חצי שנה הפגנות קבועות מול ביתו של הרמטכ"ל - עד כמה הלחץ הפוליטי השפיע על ההתנגדות הנוכחית של הרמטכ"ל לכיבוש עזה? 

תנועת "אמא ערה" היא למעשה סוג של ניסיון חיקוי של ארגון 4 אמהות שהביא לנסיגה מלבנון. התנועה קמה בתחילת ינואר 2024 - אחרי ההפוגה הראשונה בעסקת החטופים. את המהלך הובילו ד"ר רותם סיון, רופאה ופעילה פוליטית שמתמודדת כיום במסגרת מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן, ומיכל הדס רובין. כחלק מניסיון של ארגוני המחאה לרתום את המלחמה למאבק פוליטי בזמן שבו מלחמה בעזה נתפסה ככזו ש'מצילה' את נתניהו, הארגון התמקד בחודשים הראשונים בקריאה ליציאה לבחירות, והציגו את עצמן בהתחלה כארגון שרק מחפש "מנהיגות ראויה".

באחד הפוסטים מסבירה גבי ויטלה, ממובילות המיזם, את האסטרטגיה הפוליטית של ארגוני המחאה, שסימנו אז את אמצע יוני 24 כמועד קריטי להפלת הממשלה. ואכן, באופן מסקרן, זמן קצר לאחר מכן, עבר הארגון מיתוג מחדש ואפילו נפתח דף פייסבוק חדש, כשהמיתוג המחודש מתמקד פחות בהפלת הממשלה ובפוליטיקה ויותר בקריאה לסיום המלחמה.

התנועה מפגינה מדי יום מול בית הרמטכ"ל, ומשתמשת בנופלים בהקשר של הצגת נפילתם כנפילה לשווא ("ילד של אמא נהרג במלחמה בלי מטרה"). במקביל הם משתמשים גם בנושא גיוס החרדים כדי לקעקע את הלגיטימציה של הממשלה לשלוח חיילים למלחמה. באופן רשמי הם מתנגדים לקריאה לסרבנות, אך מהדהדים מסרים הקוראים לקצינים בכירים לסרב לכיבוש עזה.  נראה כי חלק מהאסטרטגיה היא לעשות חיבוק דוב לקצינים בכירים ולהציג את הדרג המדיני והצבאי כמסוכסכים. באוגוסט הקימה התנועה "אוהל אמהות" בגבול עזה, במטרה להפעיל לחץ נגד התוכנית לכיבוש עזה במקביל התנועה עתרה לבג"ץ לפיטורי השר בן גביר.

באתר התנועה תחת השאלה "לאן אנחנו חותרות" מוסבר: "קידום דיון ענייני ביעדיה המדיניים של המלחמה ובתמונת ״היום שאחרי״, "קידום פתרונות מדיניים, הכוללים בריתות אזוריות ושתופי פעולה בינ״ל", וגם "ייצוג נשים ואמהות בעמדות קבלת ההחלטות באופן שיוויוני כמתחייב מהחלטה 1325 של האו"ם", אבל האתר חושף גם מטרות נוספות: כמו "פיזור הכנסת וקביעת מועד מוקדם לבחירות, על מנת שאזרחי ואזרחיות ישראל יוכלו לבחור הנהגה ממלכתית ואחראית".

בין בכירות התנועה, כאמור, ד"ר רותם סיוון שהצטרפה למפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן, אך פעילה בולטת נוספת היא בתיה כהנא-דרור המגדירה את עצמה כפעילה דתיה וחברה במפלגת ישראל ביתנו. כהנא דרור היא פעילה אנטי-רבנית כבר שנים, מציגה את עצמה כ"לוחמת נגד מדינת הלכה",  ולאחרונה התראיינה יחד עם שתי נשים דתיות נוספות: טובית רוזנצוויג והרבנית יפה גיסר לדניאלה לונדון בראיון שמוסגר כ"נשים דתיות שקוראות לעסקה ולסיום המלחמה".

הקמפיין הנוכחי מציג כאמור את המלחמה כמלחמת שולל פוליטית ואת הנופלים בקרב ככאלו שמתו לשווא, בדף המסרים: "כרגע אין איום אמיתי מחמאס על מדינת ישראל. ועד שיהיה - יקחו כמה שנים טובות", "מלחמות מסיימים בהסכמים", ועוד.