הספינות שכבשו את קונסטנטינופול, יכבשו גם את ירושלים.

אסחאק ערפאה הוא מחבל שביצע בשנת 2011 פיגוע של מטען חבלה בבנייני האומה בירושלים בזמן שעבד באולם חתונות בסמוך, בפיגוע נרצחו תיירת בריטית והנערה הודיה אסולין הי"ד, ונפצעו 37 אנשים.
ערפאה השתחרר ב"עסקת החטופים" של פברואר 2025, ולאחרונה הוא התראיין בטורקיה לרשת אלג'זירה, בתחילת הראיון אמר ערפאה: "נולדתי בירושלים, ומי שנולד בירושלים, העיר נולדת גם בו, והיא הופכת לכל הוויתו, ילדותו ונעוריו, ולכן הוא חי למענה, ואבדן פירושו אובדן איבר בגוף, ואין ספק שאני רוצה למות בה".

ערפאה סיפר כי אביו עבד כשומר במסגד אל אקצא ותמיד היה לוקח אותו לשם, וכבר מילדות הוא היה מביט מחלונות ביתו לעבר המסגד, וכן שסבתו גרה ברובע היהודי בעיר העתיקה, והוא מתגעגע עד היום לריח הלחם והעוגות.
כשנשאל על השהות שלו בכלא ענה שיצטרך 28 שנה כדי לספר על כל מה שעבר, אך יספר מעט. "נלקחתי בשבי בגיל 23, ונולדתי מחדש לפני חודשים לאחר שנקברתי חי מאחורי אזיקים, שרשראות ומוטות ברזל. אם הייתה ניתנת לי הבחירה לקבל את סיפור שבויי מתחילתו ועד סופו, אשר הובא לסיומו על ידי ההתנגדות, הייתי מקבל אותו כפי שהוא." תיאר ערפאה.

התנאים בבית הכלא בישראל

ערפאה סיפר כי דווקא בכלא בישראל נוצרה לו הזדמנות לעשות דברים שלא יכול היה להשיג בחוץ. "בכלא השגתי הרבה שלא הייתי משיג אילו הייתי מחוצה לו. השגתי שני תארים ראשון, אחד בהיסטוריה והשני במדעי המדינה, וגם שני תארים שניים, אחד בכלכלה אסלאמית והשני בלימודים אזוריים."
הוא מתאר גם על מצבו הנפשי בכלא: "בבתי הכלא הפכתי חופשי יותר לאחר שדחיתי את הכיבוש והתנגדתי לו בכל רצוני וחירותי, ובקולי הרם הצהרתי שלא אכיר בכיבוש הזה שמנע ממני להיכנס לאל-אקצא משום שהייתי אחד מאלה שתמיד התפללו בו."
לדברי ערפאה, הישיבה בכלא לא שינתה את דעותיו: "נכנסתי לשבי באומרי: הכיבוש הזה הוא פלילי ויש להתנגד לו ולהילחם בו, ויצאתי ממנו באומרי אותו המשפט. 

ערפאה מספר גם כיצד המצב בכלא השתנה לאחר ה-7 באוקטובר: "כשהשתחררתי, ירדתי 50 קילוגרמים במשקל, וכולם חשבו שאני חולה, אבל האמת היא שהאוכל שאכלנו במהלך המלחמה נועד רק כדי לאפשר לנו לסבול את המכות, העלבונות והדיכוי, ולמנוע מאיתנו למות. זו הייתה המטרה היחידה של האוכל".

בהמשך הוא מספר על ספר שכתב בבית הכלא העוסק באל אקצא: "כתבתי גם רומן שאפרסם בקרוב, והוא ייצא לאור בהוצאת דאר אל-שורוק תחת הכותרת "אבנים שאוהבות את החומה". הוא מוקדש לדור הצעיר ומספר על אל-אקצא, ועל כך שלא רק אנחנו אוהבים אותו, אלא שגם האבנים אוהבות אותו."

הספינות שכבשו את קונסטנטינופול, יכבשו גם את העיר ירושלים

לקראת סוף הראיון המחבל אסחק ערפאה חוזר לדבר על "חזונו" לגבי ישראל וירושלים ורומז בדבריו גם לטורקיה כשמזכיר את כיבוש קונסטנטינופול, לא לפני שהוא מודה לנשיא ארדואן ולטורקיה על האומץ שלהם בקליטת מחבלים, בניגוד למדינות אחרות שפחדו לעשות זאת
"טורקיה הייתה עבורנו מקלט, ואני מודה לנשיא שלה, רג'פ טאיפ ארדואן, שקיבל את פנינו, בניגוד לרבים שפחדו לקבל את פנינו. אם ירצה השם, הספינות שכבשו את קונסטנטינופול, שהייתה בלתי חדירה במשך 800 שנה, יכבשו גם את העיר ירושלים. כשם ששוחררה כשהיה בלתי אפשרי, כך חירותה של עיר זו תהיה קרובה, אם ירצה השם."
לסיום הוא נשאל בידי המראיין: למה הכי התגעגעת בירושלים, ומהו המקום הראשון שתבקר בעיר אם תחזור? 
ערפאה עונה: "תשובתי לשאלה זו תהיה מהירה וללא כל היסוס: מסגד אל-אקצא. הדבר הראשון שאעשה כשאגיע לירושלים הוא ללכת אליו ולהשתחוות על אדמתו בהשתחוות ארוכה מאוד, לשפוך דמעות עד שהאדמה תירטב. לאחר מכן אשתול פרח קטן ועדין ואשקה אותו בדמעותיי, כי המקום הקדוש הזה הוא מרכז היקום עבורי, ואין כמוהו על פני האדמה הזו; זהו רק עותק אחד. אם היו אומרים שחיים אפשריים בכל כוכב לכת אחר, זה היה אומלל כי אל-אקצא לא קיים שם"