הפילוסופיה המשפטית שניצחה את העם: כך סורס החוק לגירוש משפחות מחבלים

למעלה משנה וחצי שנה לאחר שעבר ברוב בכנסת, חוק גירוש משפחות מחבלים נותר בספר החוקים כ"אות מתה" ללא שום התקדמות ויישום שלו, ולו אף במקרה אחד.

חשיפה של העיתונאים נטעאל בנדל ואמיר אטינגר ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" מציגה את התהליך שעבר החוק, ומציגה תמונה  עגומה של ייעוץ משפטי שנלחם בדרכו שלו מלחמת חורמה בחוק, מה שהוביל למצב שבו אף בן משפחה של מחבל לא גורש מהארץ.

חוק גירוש משפחות מחבלים

בנובמבר 2024 אושר ברוב של 61 ח"כים חוק "גירוש משפחות מחבלים", הקובע כי לשר הפנים יש סמכות לשלול אזרחות או תושבות ולגרש מהארץ את מי שמעודד טרור או מסית לטרור, או שידע על תוכניתו של מחבל להוציא לפועל מעשה טרור, ולא התאמץ למנוע זאת. 

קצין המשטרה שיצא מגדרו כדי לקדם את החוק

לאחר שהחוק עבר גורמי האכיפה הרלוונטיים – השב"כ, הייעוץ משפטי לממשלה ורשות האוכלוסין במשרד הפנים – לא החלו ליישמו.

מי שכן שפעל במרץ לקדם את יישום החוק הוא סגן ניצב אודי רונן ממחוז ירושלים: הוא איתר ביוזמתו עשרות מקרי הסתה של קרובי מחבלים, בנה קובץ אקסל מפורט והכין בו למעל מ-100 בקשות גירוש.

את הקובץ הזה והדרישה לגירוש הוא הציף במעלה פיקוד המשטרה, עד לראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב בעז בלט, והמפכ"ל, רב-ניצב דני לוי. 

גיל לימון מתחיל לתקוע מקלות בגלגלים

המאמץ נשא פרי, ובינואר 2025 שלח שר הפנים דאז, משה ארבל, מכתבי שימוע ראשונים לשלושה בני משפחות מחבלים שהסיתו.

מיד לאחר מכן נערכה ישיבה בראשות המשנה ליועמ"שית, גיל לימון, ובהשתתפות בכירי הפרקליטות, המשטרה ומשרד הפנים. בישיבה טען המשנה ליועמ"שית, עו"ד גיל לימון. כי ישנם מספר קשיים חוקתיים ביישום הבקשה הזו.

הטענה הראשונה שהועלתה הייתה כי החוק לא חל על מקרי הסתה שהתקיימו לפני החקיקה (גם ההסתה עודנה קיימת באינטרנט וכד')

בנוסף, לימון העלה טענה כי זינה ברבר, אחת המחבלות שנועדו לגירוש, שוחררה בעסקת חטופים, ובמקרה כזה צריך התייחסות מיוחדת של שב"כ.

בנוסף, לימון טען כי "לא קוים הליך סדור של בחינה משפטית בנוגע לחוק והשאלות המשפטיות הנוגעות ליישמו בראי פסיקת בג"ץ ואמות המידה החוקתיות"

באותו דיון השתתף גם נציג השב"כ, ששמו אסור בפרסום, לצד בכירי הפרקליטות והמחוז. "לא הכרנו את הפניות הללו בכלל עד לזימוננו לישיבה הזאת", טען איש השב"כ בדיון. "לא הבנו למה נבחרו דווקא השלושה האלה. אנחנו מבקשים שאם יהיה מהלך נוסף בעתיד, הוא ייעשה בשיתוף איתנו כפי שמקובל עד היום. החוק לא התקבל בהתאם לעמדה שהצגנו בכנסת וסעיפים רבים התקבלו על אף עמדתנו הייתה שונה".

בהמשך הישיבה התקיים דיון סוער וארוך במהלכו גיל לימון מנסה כל העת למצוא סיבות לאי תקינות ההליך, ולעומתו אודי רונן מדגיש את האפקטיביות הביטחונית של המהלך.

פרישת שר הפנים על רקע חוק הגיוס

בסוף שנת 2025, עם פרישת הסיעות החרדיות מהממשלה, נותר משרד הפנים ללא שר. הסמכות להורות על גירוש קבועה בחוק לשר הפנים. ובמקרה כמו זה הסמכות עוברת לראש הממשלה, אך הייעוץ המשפטי לממשלה החליט לגרור רגליים ולא הסדיר את העברת הסמכויות, מה שיצר מעצור פרוצדורלי נוסף לעשרות בקשות הגירוש הממתינות.

מכת המחץ של בג"ץ: סגירת מדור ההסתות

כדי לאתר את בני המשפחה המסיתים, הוקם במשטרה "מדור הסתות". המדור פעל בשיטה של הצלבת רשימת המחבלים עם פרופילים של בני משפחותיהם ברשתות ואיסוף גילויי תמיכה בטרור.

בעקבות עתירות של ארגוני שמאל, הוציא בג"ץ באפריל 2026 צו ארעי האוסר על המשטרה לבצע ניטור יזום אחר אנשים ספציפיים ללא חשד פלילי מוקדם ואישור פרקליטות. השופטים, שלא היו מודעים לכך שהכלי שימש ליישום חוק גירוש משפחות מחבלים, גדעו למעשה את מנגנון האיסוף המשטרתי, שנועד לאתר מסיתים לצורך גירוש.

התוצאה הסופית בשטח היא שלמרות עבודה מאומצת של שוטרי מחוז ירושלים ואח"מ, שנלחמו להגיש עשרות בקשות מבוססות, המערכת המשפטית  הצליחה לעצור את החוק כליל. אפילו מחבלים ובני משפחותיהם שצעדו בתהלוכות תמיכה בחמאס לא עמדו בפני הליך גירוש – והסנקציה היחידה שהוטלה במקרה הבולט בכפר עקב הייתה שלילת רישיון נהיגה על אי-חגירת חגורת בטיחות.