הקבלן הבדואי קרא לעבריין, הבעלים נסחט

כתב אישום הוגש השבוע נגד ג'יברין עול, בדואי תושב אבו קרינאת שבדרום, באשמת סחיטה באיומים נגד בעל מחצבה ובנו. על פי  כתב האישום, הנאשם איים על המתלוננים ודרש מהם כי יעסיקו אותו בשמירה, כשהוא מאיים בפגיעה ברכושם ובגופם. 

התופעה של עבריינים המציגים את עצמם כ"חברות שמירה" נפוצה מאוד בתחום גביית הפרוטקשן, שנעשה למכת מדינה בנגב. הפרקטיקה של אותם ארגוני פשיעה מאפשרת להם להשאר מוגנים בחסות החוק, כשהם מפעילים ברישיון חברות שמירה' ובכל אזור כבר יודעים מי היא "חברת השמירה" השולטת.

הבעיה הולכת ומחמירה, כשבחסות של אותם חברות שמירה חוקיות, ארגוני הפרוטקשיין שנשלטים ברובם המכריע על ידי משפחות פשע מהמגזר הערבי, מחזיקים למעשה במיליציות פרטיות עם חיילים חמושים בנשקים תקניים' שלמרבה הצער לא חסר בכלל בקרב החברה הערבית, ויעידו על כך אירועי הירי הרבים, בין במסגרת חתונות ושמחות ובין במסגרת קרבות בין חמולות.

מתוך הדברים עולה כי גם אותו ג'יברין העסיק צוות שלם של עבריינים העובדים תחתיו, ושלח אותם לבצע פעולות הפחדה ואיום כלפי השומרים במחצבה, ואף על משפחותיהם של עובדי השמירה. זאת, כדי להביא לכך שהשומרים יעזבו את עבודתם והאלטרנטיבה היחידה תישאר "חברת השמירה" שלו. הוא שלח את אנשיו לעקוב אחרי הנעשה במחצבה,  בדק מי הם השומרים וקיבל עדכונים שוטפים באשר לנעשה בה. 

"זה השטח שלי"

בכתב אישום אחר שהגיע לידי הקול היהודי, נגד אלסאנע משבט טראבין (שבט בדואי שנסקר כאן לאחרונה בשל קשריו בהעברת הסיוע לעזה, וההזדהות שהביעו חברי השבט עם טבח שמחת תורה) תיארו בפרקליטות כי לנוכח התופעה הרווחת של השמירה הכפויה, "ברבים מהמקרים הנאשם כלל לא נדרש לאיים מפורשות לשם קבלת עבודת השמירה באתר הנמצא ב"טריטוריה" שלו.

המוניטין שצבר לעצמו כ"נותן החסות" בשטח, מבהיר לקבלן הבניה שעליו להיענות ל"הצעת השירות" של הנאשם, ללא כל איום מפורש מצידו. קבלנים מסוימים אף פנו מיוזמתם לנאשם, מבעוד מועד, כדי להינצל מנזקים וגניבות".

בכתב האישום נגד אלסאנע תואר בין השאר כי במקרה אחד, נופצה שמשת טרקטור של קבלן שהודיע על הפסקת השמירה, במקרה אחר, באתר חדש שבו טרם ניתנו שירותי השמירה שלו, ידע אלסאנע להשיב במהירות טלוויזיה גנובה בשווי של עשרות אלפי שקלים, ובתמורה דרש וקיבל את השמירה גם באותו האתר. כמו כן, קבלן שהתחמק מלחתום מולו על חוזה "שמירה", גילה כי יד עלומה גנבה דלק מכלי העבודה שלו במספר הזדמנויות.

גם במקרה שלנו, התייחס ג'יברין עול לשטח המחצבה כאל שטח פרטי הנמצא ברשותו - ונקט פעולות כדי להבטיח את 'ריבונותו' על השטח. אולם בניגוד למקרים אחרים - בעלי המחצבה עמדו על שלהם וסרבו לשלם דמי חסות לעבריין. עם זאת, מעניין לגלות בכתב האישום כי העבריין אכן הועסק כ'שומר' - על ידי הקבלן הבדואי ששכרו בעלי המחצבה עצמם. בטרם החלו העבודות במחצבה, פנה הקבלן לידיד כדי לבדוק מי יכול לשמור על כלים במחצבה, וזה בירר ודיווח כי על פי המנהג אזור המחצבה באחריות של ג'יברין עול. בעקבות כך, עבד האחרון בשמירה על המחצבה, וקיבל על כך אלפי שקלים מהקבלן ללא ידיעת הבעלים.

מזרונים וסכינים - כך עובד פרוטקשן

על פי כתב האישום, לאחר שהתחילו העבודות בשטח, פנו הבעלים לקבלן והודיעו לו כי הם עצמם ידאגו לשמירה. עלו, שהודח מעמדתו הנוחה, החל לאיים על הקבלן ודרש דווקא "לעבוד" - כשהוא מסרב לסכומי הכסף שהציע לו הקבלן על מנת "לשמור על השקט". אנשים מטעמו התנחלו באתר המחצבה עם מזרונים ושקי שינה, והציגו את עצמם כשומרי המקום.

כשזה לא עזר, התחילו העבריינים לאיים על השומרים והפועלים וגם לחתוך את צינור המים של המחצבה. הם העבירו איומים מרומזים יותר ופחות דרך הקבלן שפנה אליהם מלכתחילה, וניכר שראו בו צינור לקשר עם הבעלים ואיום עליהם. הם הפגינו נוכחות הולכת וגוברת, ניסו לנעול את המחצבה בפני בעליה וגם לאחר שהגיעה המשטרה - שבו למקום מיד כשהלכו השוטרים.

העמידה האיתנה שהפגינו בעלי המחצבה בולטת על רקע המצב הכללי, כשאפילו חברות ממשלתיות נכנעות בפני העבריינים. בחשיפה שלנו מתחילת השנה, תביעה שהגישה חברת תשתיות גדולה שנתנה שירותים לחברת נתיבי ישראל חשפה את הכניעה הממשלתית לפרוטקשן.

על פי התביעה, חברת י. לרר קיבלה הזמנה מחברת נתיבי ישראל על סך 23 מליון שקל לעבודות חשמל ותקשורת, ו-23 מליון שקל לעבודות מים וביוב. לטענת י. לרר, בגלל קשיים ותקלות של חברת נתיבי ישראל, מגיעים לה 128 מליון שקלים בגלל התקלות והעלויות שנגרמו בגלל חברת נתיבי ישראל.

בין הסעיפים של התביעה ניתן למצוא סעיף שמתייחס לפרוטקשן. על פי התביעה, גורמים מטעם חברת נת"י, הבהירו לחברת י. לרר שעליהם למצוא דרכים "להסתדר" עם "גורמים מקומיים"

"איומים ממשיים ופרונטאליים לנציגי התובעת, לרבות ניסיון חטיפה ממשי של נציגי התובעת וחלק מנציגי נתיבי ישראל עצמה, היו דבר שבשגרה במהלך ביצוע העבודות", טוענת לרר. על פי התביעה, נת"י לא תיאמה את העבודות עם תושבים מקומיים, אשר הגיבו באיומים אלימים על לרר ונציגיה, חסמו ביצוע עבודות ואף כלאו את המהנדס, המפקח והעובדים של לרר. אלמלא "ביצוע עבודות לתושבים המקומיים ללא תמורה (תשלום כופר, לכל דבר ועניין), ספק אם האירוע היה מסתיים ללא נפגעים". על פי טענת י. לרר, כל תשלומי הכופר בוצעו בהוראת חברת נת"י, שהבטיחה לפצות את החברה על העלויות הנוספות.