חיים נצחיים לצד מפלצת? האלוף בלוט ניתח נכון את הסכנה אבל לא הציג פתרון

בשבוע שעבר השתתף אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט בכנס שארגנו אנשי שמאל מגוש עציון ובהם הרבנים אביה הכהן ואבידן פרידמן. הכנס ביקש לעסוק באלימות של יהודים נגד ערבים, והאלוף בלוט בחר לנצל אותו עבור ביצוע מה שהוא מכנה "מערכה הסברתית" כנגד "הפשיעה הלאומנית" של יהודים ביהודה ושומרון.

כחלק מכך הוא בחר לסקור את חזון פיקוד מרכז והמצב הביטחוני, וזו הזדמנות להתבונן במשמעות דבריו.

נפתח בשבח. ביהודה ושומרון לא זוכרים הרבה שנים אלוף טוב מבלוט. אמנם יש שיגידו כי לא מדובר בגאווה גדולה כשמסתכלים על רשימת אנשי השמאל שכיהנו כאלופי פיקוד לפניו ובהם יהודה פוקס, גדי שמני, אבי מזרחי, ניצן אלון ונוספים. מנגד, אין ספק שבלוט מציג התקפיות שלא נראתה הרבה זמן ויעידו מחנות הפלטים בג'נין וטול כרם, חישופי עצים שלא זכורים כמותם, שינוי הוראות הפתיחה באש ועוד.

גם בזירת ההתיישבות, בלוט, וכך גם רוב גדול של הדרג הפיקודי בפיקוד מרכז ואוגדת איו"ש, שותפים לגישה הרואה את ההתיישבות כמרכיב ששומר ומחזק את הביטחון. לפיכך בלוט מאשר לאורך כהונתו הקמת חוות בשטחי C על אדמות מדינה, ותומך בהן משמעותית, בניגוד לעבר בו אותן פעולות בדיוק הוגדרו בידי מרבית קודמיו כמסוכנות ובלתי חוקיות בעליל.

כאן חובה לציין כי במקביל הוא הורס חדשות לבקרים נקודות התיישבות שלא מתואמות איתו ובראשן נקודות בשטחי A ו-B, ואף מגדיר אותן כמזיקות לביטחון. כאשר מתבוננים בתהליך המבורך בו אנו נמצאים יש לקוות שאלוף פיקוד המרכז הבא ינאם ויסביר שהחוות בשטחי A ו-B הן נהדרות, אך ההיאחזויות היהודיות שהחלו בתוך הערים רמאללה, שכם ויריחו, הן אלו שפוגעות בביטחון...

בכל אופן, אחרי כל זה ודווקא בגלל כל זה, חשוב להתבונן באסטרטגיה ובחזון של פיקוד מרכז. "טרור פוגש צבא, אזרח חי שגרה", זהו החזון של פיקוד מרכז תחת אבי בלוט כפי שהציג והדגיש פעמים רבות, והציג במצגת בכנס.

במחשבה ראשונית הדבר נשמע הגיוני למרבית האנשים. בניגוד לקציני אוסלו שהעדיפו, גם אם לא תמיד אמרו זאת בקול, שאזרחי יו"ש יפגשו טרור ואולי כך יתפנו, בלוט מסביר כי תפקיד הצבא לפגוש את הטרור עוד בטרם הגיע לאזרחים. לכן למשל הגנת צירים כבר לא מסתכמת בעמדת ג'יפ בצומת הכניסה לישוב, אלא בפטרול או סיור בעומק הכפר, מהלך שמוכיח את עצמו שוב ושוב.

אולם גם חזון זה, הסביר בלוט, אינו יכול להביא לתוצאה הרמטית. כדוגמה הביא את הפיגוע שהתרחש לאחרונה בצומת תפוח כאשר שני מחבלים חמושים בנשק יצאו עם רכב מהכפר עינאבוס בסמוך ליצהר וניסו לבצע טבח ביהודים שאכלו בחנות ההמבורגר בצומת תפוח. בחסדי שמיים למחבלים היה מעצור בנשק וחיילים הצליחו לחסלם במהירות ללא שהיו נפגעים. בלוט עצמו אמר כשהגיע לזירת הפיגוע כי האירוע יכל להסתיים עם עשרה הרוגים חלילה.

לפיכך, בשיחה שהעביר בגוש עציון אמר בלוט, ובצדק, כי "כל עוד יש שונא אחד של ישראל ויש רכב או אפילו סכין, יכול להיות טרור". ומה המענה שלו למצב? "אנחנו צריכים לוודא בתפיסת ההגנה שלנו וגם ההתקפית, שהטרור הזה פוגש צבא והאזרח חי שגרה".

וכאן חברים, אנחנו צריכים לעצור ולהתבונן. זהו החזון שלנו? שלנצח יהיו פה שונאי ישראל שכל אימת שירצו יוכלו לקחת סכין או רכב ולרצוח יהודים חלילה?

ובטח ובטח כאשר פיקוד מרכז תחת בלוט עוד רחוק מאוד מלהשאיר את שונאי ישראל שנמצאים כאן עם סכין ורכב בלבד.

צבא רשות פלסטינית של עשרות אלפי לוחמים חמושים בכלי נשק קל, רכבים משוריינים, מקלעים, רובי צלפים וסביר להניח שגם טילי נ"ט, מתכונן ומתאמן. עוד עשרות אלפי כלי נשק (לפחות) בידי ערבים ברחבי יהודה ושומרון נמצאים בשטח ויופנו אלינו ביום פקודה חלילה.

אז מה למעשה מציע החזון של בלוט? וזה לא עניין אישי של בלוט אלא שיקוף של החזון של מדינת ישראל וגם של ממשלת הימין. החזון הזה משמעותו הוא חיים תמידיים לצד מפלצת.

צריך להבין. מחזון נגזרות פעולות ושיטות פעולה. פעולות שמתרחשות נמדדות ככשלון או הצלחה לפי החזון. למשל, במידה וערבים יהרגו חלילה וחס חייל צה"ל בפעילות בשכם, חזון פיקוד מרכז לא נפגע שכן הטרור פגש את הצבא ולא את האזרח. כמובן שצה"ל יצטער על כך מאוד, יתחקר וינסה למנוע זאת, אבל החזון לא נפגע.

לעומת זאת במידה והחזון היה אפילו שלב ביניים של 0 אירועי טרור, החזון היה נפגע.

אתן דוגמא נוספת כדי להמחיש את המצב. נניח שבחצר הבית שלכם היו מסתתרים כמה נחשי צפע. האם הייתם מציבים חזון של "נחש פוגש מבוגר – ילד חי שגרה"? או שהייתם מציבים חזון לריסוק ראשו של אחרון הנחשים?

כעת דמיינו רגע שבלוט היה משרטט חזון שמגלם בתוכו את השאיפה לכך שאין שונאי ישראל בגזרת פיקוד מרכז. נראה חלום? נראה הזוי? ובכן זהו החזון שעלינו לדרוש. בין החזון למציאות יש פער לא קטן, ובהחלט אפשר לדרג את הצעדים והמהלכים הגדולים שנדרשים כדי להגיע למימוש החזון הזה.

השלבים הראשונים לקראת חזון כזה חייבים להיות איסוף הנשק מכל אויבי ישראל שנמצאים כאן ופירוק כל התארגנות צבאית, דבר שרחוק מלהיעשות כל עוד מדינת ישראל מסרבת לפרק את הרשות הפלסטינית וצבאה.

אבל כבר בשלב זה היה ניתן להתחיל ולנסות לבצע פעולות נוספות כגון גירוש משפחות מחבלים מורחבות לרצועת עזה, יוזמה שהיה מי שניסה לקדם בתחילת המלחמה, או הריסה מאסיבית הרבה יותר של בתים ערבים לא חוקיים תוך אסטרטגיה של דחיקת האוכלוסייה למרכזי הערים.

ממילא בלוט לא היה מתאר בכנס בצורה שלילית במיוחד "חיכוכים" של רועי צאן שמטרתם גירוש כפרים, כפי שהתרחש כבר לא אחת מתחילת המלחמה כאשר החוות והגבעות הצליחו לסלק כפרים שמדינת ישראל פחדה לגעת בהם שנים רבות.

כיוון נוסף שהיה ככל הנראה מיושם כתוצאה מחזון כזה הוא סגירת צירי הנסיעה עליהם נוסעים יהודים ביהודה ושומרון, לאוכלוסיית אויב. רק לאחרונה נהרג בתאונה בכביש עוקף חווארה מחבל מהכפר עוורתא שסייע לקרוביו שביצעו את הטבח בבני משפחת פוגל. הוא שוחרר לאחר שבע שנות מאסר וחזר מיד לנסוע לצד יהודים בכביש. מדוע מדינת ישראל מסכנת את אזרחיה בנסיעה לצד אויב שכמו שבלוט אמר, יכול להשתמש ברכבו בהחלטה של רגע כדי לבצע פיגוע.

כאשר מתבוננים ביחס של ראשי ההתיישבות לבלוט עולה דבר מה נוסף, וזה הקושי לבקר ולאתגר מי שסוף סוף מיטיב איתך.

במשך שנים רבות היינו במינוס כל כך גדול עם האלופים הקודמים, התרגלנו לכך שמועכים אותנו, שמתנכלים אלינו, שמפקירים אותנו לחלוטין. והנה הגיע אלוף שמעבר להיותו איש די נחמד, באמת מקדם את המציאות הביטחונית וההתיישבותית ביהודה ושומרון הרבה צעדים קדימה.

אבל חייבים גם להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שעם כל הכבוד לבלוט, ויש כבוד, הוא קידם אותנו ממינוס אדיר, אבל אנחנו עדיין במינוס גדול מאוד מכל הבחינות ביהודה ושומרון. קרב הבלימה מול הטרור המשתולל וההפקרות בשטחי C נמצא במקום לא רע, אבל זהו רק קרב בלימה. איפה שכם שלנו? איפה יריחו שלנו? בשטח יש מאות אלפי מפלצות משחרות לטרף והמון המון נשק שממתין ליום פקודה.

בלי מחיקת אוסלו עם הקמת נקודות התיישבות בשטחי A ו-B להן האלוף בלוט מתנגד, בלי הצבת חזון אקטיבי ולא כזה שמשמר את האויב לצידנו, אנחנו מהר מאוד עלולים למצוא את עצמינו גם בנסיגה. רבים משתכרים מההצלחה ולא מבינים שמדינה פלסטינית על שטחי A ו-B יכולה לנחות לפתחנו בלי שנתכונן. בגלל גחמה של טראמפ, החלפת ממשלה בישראל או נשיא חדש בארה"ב. לבלימת מהלכים מסוימים מצד בלוט ישנן השלכות.

ועוד דבר, צריך לזכור, שכמו כל קצין או פוליטיקאי, בלוט מוקף באילוצים משפטיים ומדיניים, שאילתות מעיתון הארץ, תחקירים בטלוויזיה ולחצים מהרמטכ"ל.

אי אפשר להסתפק רק בלשבח את האלוף. צריך לאתגר אותו, וכמובן את הדרג המדיני לו הוא כפוף, הן ברמה המחשבתית והן ברמה התפיסתית.

אם לא נציב כחזון את סילוק אויבי ישראל מהארץ, חזון פיקוד מרכז ומדינת ישראל כולה ישאר חיים נצחיים לצד מפלצת. זה נכון גם לעזה, ללבנון ולערבים אזרחי ישראל. כל עוד זה המצב, אנו נמשיך לחיות פה על ניסים ולהמתין שהמפלצת תחליט לבלוע מישהו, או לבצע חלילה טבח 7.10 על סטרואידים מטעם הרשות הפלסטינית.