ח"כ קרויזר: "ההעדפה המתקנת מעודדת את הפעילות של הערבים נגד ישראל"

ביום שלישי שעבר אירחנו את חבר הכנסת יצחק קרויזר במועדון המשפיעים של הקול היהודי - מאות התומכים הקבועים של הקול היהודי, שמקדמים את פעילותנו, משפיעים על בחירת התחקירים ומשתתפים בעדכונים מאחורי הקלעים ושיחות עם אישי ציבור. המארחים היו יוסף רוסו ואלחנן גרונר. נביא כאן חלק מהדברים שאמר קרויזר לחברי המועדון.

השיחה פתחה בחיבור של פרוייקט ה"מחיר" של הקול היהודי להצעת החוק שמקדם קרויזר לרישום עבריינים ביטחוניים, או בשמה המלא 'חובת פרסום שמותיהם של אסירים בטחוניים ששוחררו ממאסר'. "בסוף הקול היהודי עושה את מה שמדינת ישראל הגדולה, הריבונית, אמורה לעשות לצערנו" אמר קרויזר - "הציבור חייב לדעת מי אלה אותם מחבלים שמשתחררים חזרה - לא רק בעסקאות, אלא גם בסיום תקופת העונש. מהאחד שזרק אבן ועד למי שהסיע מחבל מתאבד".

"החוק יחייב את המשרד לביטחון לאומי להקים אתר שבו תפורסם התמונה של אותו מחבל שמשתחרר, השם שלו, הפרטים שלו ומה הוא עשה. כך הציבור יקבל את המידע באופן נגיש ויעיל כדי שיוכל באמת להיזהר". הוא הסביר שבניגוד לעבריינות רגילה שבה אין עניין לפרסם לציבור כדי לאפשר לעבריין שיקום, בסוגיית המחבלים המציאות הפוכה: "אנחנו לא רוצים שיהיה שיקום, להפך. אנחנו רוצים שהציבור ידע ויזהר אם אותו זורק אבנים, אותו סייען, תושב הרשות הפלסטינית או תושב ישראל, מגיע לקמפוס, לאקדמיה, לאתר בניה, לרמי לוי, או עובד אחר כך באיזושהי חברה". 
👉 הצטרפו לעמוד האינסטגרם שלנו

את העדר השקיפות כיום לגבי המחבלים המשוחררים ופשעיהם מגדיר קרויזר כ"נסיון מאוד מאוד ברור לטאטא מתחת לשטיח" ולהרגיע את הציבור, כדי שלא יהיה מודע למחיר. "לכולנו ברור שיחיא סינוואר הוא סמל, אבל זה רק אחרי שהוא השתחרר. כל משוחרר משם הוא פוטנציאל לרצח, ואנחנו יודעים שהנתונים הם של 90% שחוזרים לטרור - כלומר חוזרים לרצוח אזרחים ישראלים, זאת המשמעות".

הפקידות מנסה לתקוע מקלות בגלגלי החוק, וקרויזר שיתף בקשיים בדרך: "אנחנו בשיג ושיח עם מה שנקרא 'גורמי המקצוע' - הפקידות בתוך משרד המשפטים, ששם יש להם טיעונים באמת הזויים למה הם מנסים לחבל בחקיקה. הם טוענים שאנחנו מייצרים תקדים ומעבירים כביכול את הנטל אל האזרח, שעכשיו הוא זה שאמור לחפש את המחבל באתר… בסדר גמור, מה זה 'מעבירים את הנטל'? אנחנו נותנים לו את הזכות הבסיסית שלו!". קרויזר הסכים עם אלחנן גרונר בטענה שלו היה אתר כזה בזמן הדיון על העסקה, השיח היה משתנה משמעותית, והזהיר מפני המחיר שעוד עלול לבוא חלילה ביהודה ושומרון בעתיד. "כולנו רוצים לראות את החטופים חוזרים הביתה, אבל צריכים להבין את המשמעות של מחבלים שחוזרים לשטח. היום בדיעבד אתה יודע ששחרור גלעד שליט היה שווה מאתיים חמישים ואחד חטופים, אלף ומאתיים נרצחים ומאות לוחמים שנפלו אחר כך במערכה. ברור לך שאנחנו עלולים להתעורר עוד עשר שנים עם אירוע הרבה יותר גדול ביהודה ושומרון, עם יישובים שיפלו לידי המחבלים ופלישה לערי המרכז, ואנחנו 'נתגעגע' למאתיים חמישים ואחד חטופים".

   |אלחנן גרונר סיפר איך הונע פרויקט אתר 'המחיר' בימי העסקה האחרונה, ושיתף בדוגמאות רבות של סיפורים ומידעים שהוחבאו מהציבור, ויצאו לאור בזכות עבודת הנמלים של העוסקים במלאכה. 

גרונר הדגיש איך תוך כדי העבודה נחשפה בפניו העובדה שאיש לא טורח לעדכן את נפגעי הטרור. בהתייחס להצעת החוק של רישום המחבלים המשוחררים, הטעים שיש בה תועלת רבה דווקא למעקב אחרי מחבלים שמשתחררים אחרי סיום עונשם, ובניגוד למשוחררים בעסקה עליהם לא נוצר שום שיח תקשורתי. "האנשים האלה יכולים מחר לעבוד אצלך בבית. אפשר לראות באתר 'המחיר', אנחנו הגענו לעשרות שניצלו את מקום העבודה שלהם לביצוע פיגוע - אם אלה אנשים שרצחו את המעסיקים שלהם, ואם עובדים שניסו להרעיל את הסועדים בקפיטריה באוניברסיטה העברית, במעדניה בבית שמש ועוד. בזמנו חשפנו על נהג אוטובוס בחיפה, בילאל חמאד. הוא היה פעיל של הפלג הצפוני, תחת השייח' ראאד צלאח, ופרסם סרטון תמיכה בפיגועי התאבדות באוטובוסים. בעקבות החשיפה שלנו פיטרו אותו, ואז הוא תבע את אגד. השופט שאל 'למה לא בדקתם מראש', ואמרו לו 'אסור, אסור לנו לבדוק'!. בפודקאסט שלנו על עבודה עברית אנחנו עוסקים בזה. מחבל ששוחרר עכשיו ועבד קודם שתים עשרה שנה בשערי צדק, מחר אתה יכול למצוא אותו עובד שם שוב, או במקום אחר".

    |"גם אני עבדתי בבנייה"

גם ח"כ קרויזר התייחס בשיחה לעבודה עברית, וסיפר שבמשך שנים עבד בעצמו בבניה. הוא העיד מהיכרות על התופעה הידועה של צעירים שנכנסים לעבודה בבניין אך שואפים לעבור במהירות האפשרית לתפקידי ניהול. עם זאת הוא סיפר גם על שינוי שהוא רואה כיום, בכניסה מחודשת של צעירים לתחום, בעיקר בעבודות שיקום יישובי עוטף עזה וגבול הצפון. "בסוף זו גם שאלה של חינוך וערכים, איבדנו עם השנים את הרצון לעסוק בדברים 'בידיים'. אבל היום כשצעירים נכנסים שוב לתחום הם לא רק חוזרים לעבודות הפשוטות, אלא מכניסים גם כאן את 'המוח היהודי' בפיתוח טכנולוגיות חדשות"

   |לא רק גוש קטיף, כל הרצועה היא חלק מישראל"

חלק גדול מהשיחה עסק מטבע הדברים בהתנהלות המלחמה ברצועת עזה. קרויזר בחר לפתוח בהצבת היעד: "השאיפה שלנו היא חד משמעית וברורה לחלוטין: רצועת עזה כחלק אינטגרלי ממדינת ישראל. לא גוש קטיף, לא איזו התיישבות בצפון הרצועה. רצועת עזה, מהצפון ועד הדרום, היא חלק ממדינת ישראל". הוא קורא לריבונות ברצועה 'בדיוק כמו בגולן', והדרך לעשות את זה, מלבד הכיבוש עצמו, היא תכנית ההגירה של טראמפ. "מדינת ישראל צריכה ליזום, לא לחכות עד שהאויב יתקוף והאסימון יפול לנו, וזה נכון גם ליהודה ושומרון - רק אחרי שצאלה גז נרצחה ליד ברוכין אנחנו מפנים את הבניה הלא חוקית לאורך הכביש שם?".

מבחינתו תפקידה של סיעת עוצמה יהודית הוא 'להחזיר את הרכבת בחזרה לפסים', ברמת השיח והאידיאולוגיה, מול סחף פוסט-ציוני. "אתה מדבר עם בכירי המערכות, בוודאי השב"כ אבל גם במטכ"ל בצה"ל, ויש איזה ניתוק, חוסר בהירות בשאלה אם זו הארץ שלנו, מה הקשר שלנו ליהודה ושומרון ורצועת עזה", תיאר. העמידה על אמונות היא עיקר המענה הדרוש לדבריו גם מול לחץ אירופאי ואמריקאי, כמו בתחום הסיוע ה'הומניטארי'. הוא הביע דעה נחרצת על ההכרח להמשיך במלחמה עד לנצחון מלא. "אני לפחות, ובטח בסיעה שלנו, סוברים שהחטופים לא יוחזרו עד שארגוני הטרור לא יתפרקו ויושמדו. זה משהו שאפשר ללמוד בכל בית הספר לאסטרטגיה צבאית - לא יכול לקום שום כוח שיחליף את חמאס עד שחמאס לא יושמד. זאת אומרת שאפילו אם אתה באיזושהי פנטזיה של להעביר את הרצועהה חלילה לרשות 'פלסטינית', לאש"ף, לארגון טרור אחר, הוא לא יקום עד שהחמאס לא יושמד. והחמאס לא יוכל להיות מושמד כל עוד אנחנו ממשיכים להאכיל אותו".

לאור זאת קרויזר מביע ציפיה מראש הממשלה "להישיר מבט לציבור, לחברה בישראל, ולהגיד, היום שאחרי צריך להיות X, צריך להיות Y, והציבור בהתאם יחליט אם הוא רוצה לתמוך בממשלה שתעשה ככה או שתעשה כך".

   |ערביי ישראל: ההעדפה המתקנת מרחיקה אותם מישראל

שינוי תפיסת העולם והצבת האמתות בגלוי גם אם אינן תקינות-פוליטית דרושים לתפיסתו גם בנוגע לערבים אזרחי ישראל: "אני חושב שאנחנו אוהבים לסבך את עצמנו, אנחנו אוהבים לקרוא לאלה ערביי ישראל, לאלה ערביי 48, לאלה 47, לאלה לקרוא פתח, לאלה לקרוא חמאס. אבל יש כאן מלחמת דת כבר כמעט 1300 שנה, מאז שהדת הזו פרצה פה למרחב, והדת הזו שמה די מהר במרכז העניינים אותנו - את היהודים, את המרחב של ארץ ישראל. כשאתה רואה את המציאות כמות שהיא ולא מנסה לייפות אותה או לספר לעצמך סיפורים שאם הוא גר בבאקה אל גרביה או באום אל פחם אז הוא שונה מההוא שגר בקבטיה וביאמון, הרבה יותר קל לצעוד לעבר הפתרון. 

"שאלו אותי מה יהיה כשנכניס את הסיוע, אם עכשיו יהיה יותר קל לגשת לעסקת חטופים, ואמרתי: מי שמבין מזרח תיכון, מי שקצת מכיר את המרחב, מי שקצת מבין אסלאם, ערבית, מבין שברגע שאתה מתכופף לעבר האויב שלך לסייע לו הוא דורך עליך. הוא לא מכבד אותך על כך. ולכן אם נכניס סיוע, העמדות בדוחא יוקשחו ואנחנו לא נראה את החטופים. זה אותו דבר גם עם ערביי ישראל, ההעדפה המתקנת רק מעודדת את הפעילות שלהם נגד ישראל".

בתחום האפליה ה'מתקנת' מקודם חוק של קרויזר שימנע הכרה בלימודי רפואה באוניברסיטאות במדינות עוינות. "אתה יודע שיש רופאים במדינת ישראל שלמדו בעיראק?! זה מטורף, זה אירוע שאנחנו באמת לא מדברים עליו - מי האנשים שמטפלים בנו. יש לך סטודנטים שלמדו בירדן, ברשות הפלסטינית, ואתה אומר לעצמך 'התכנים שלהם, הם לא היו רק רפואה'. בעיראק אני לא חושב שיש בכלל למדינה יכולת אפילו לקבל את הסילבוס של מה שלמדו שם, כי אין שום קשר. הבעיה כפולה: יש פה רופא גם עם הזדהות לאומנית עם האויב, וגם עם ידע רפואי שאין לנו מושג ברמה הכי פשוטה מה המקור שלו ובאיזו רמה הוא. 

"אחד האירועים המפורסמים הוא אשתו של סגן מנהל בית החולים בצפת. היא פלסטינית לאומנית, זמרת, וכל הרשת החברתית שלה מלא בשבחים ל'מאבק ההירואי הפלסטיני' והכפשות של חיילנו - ובעלה הוא רופא, סגן מנהל בית החולים בצפת".

   |השופטים בשלום ובמחוזי הפכו לאקטיביסטים - מהצד השני

הצלחה מסוימת שכבר הבשילה לשינוי המציאות היא במסגרת חברותו של קרויזר בוועדה למינוי שופטים - במפתיע, למי שמסתכל רק על חברי בית המשפט העליון ועל ההתדרדרות וההקצנה שהתרחשה שם. "כשנבחרתי כחבר בועדה אמרתי שאני אקדם שופטים בעלי תפיסת עולם יהודית וציונית, שיכבדו את סמלי המדינה ומוסדותיה. התקשורת רעשה, גלי צה"ל יצאו כמעט מגדרם על האמירה הזאת. 

"זה מה שמנחה אותי, ואתה כבר רואה את השינוי. פה אני גם אפרגן מאוד לשר לוין ולשרה סטרוק. לא הרבה מכירים את השינוי שעשינו, כולם כל הזמן מסתכלים למעלה, על שופטי העליון. אבל בסוף רוב אזרחי מדינת ישראל מגיעים לבתי הדין בתעבורה, במשפחה, בנוער, בשלום, במחוזי. שם ממש עמלנו על מינוי של שופטים. 

"דרך אגב, השופט הנדרש הוא לא בהכרח מישהו עם 'חזות' - לא כל מי שעם כיפה על הראש הוא בהכרח שופט ימני. לא הסתכלנו רק חיצונית אלא עשינו עבודת נמלים כדי לאתר את אותם מועמדים שיהיו גם אמיצים, ועבדנו להכניס אותם למערכת ולקדם למעלה את אלו שהוכיחו את עצמם בשלום". 

כדי להמחיש את אופי השופטים שקודמו הוא מספר על שופט מסוים, שבבית המשפט בו הוא משרת התגלה דפוס של שחרור חוזר ונשנה לבני חמולה שעוסקת בסחר באמל"ח. בעוד שבאופן קבוע אחד מבני המשפחה הזו היה נתפס, מובא לשופט מעצרים ושם משוחרר בטענה שאמנם הנשק לא חוקי אבל 'המשטרה לא הצליחה לקשור בין הנהג לנשק', אותו שופט שינה את הדפוס והחליט לעצור את כל הנתפסים בהסעת נשק לא חוקי עד תום ההליכים. 

"אני אפילו לא מחלק את זה לאקטיביסטים ושמרנים, אלא אולי לסוג של אקטיביסטים מהכיוון השני. כבר מינינו למעלה משלוש מאות שופטים, רוב רובם הם שופטים שלגביהם הצלחנו לכופף את המערכת. לכן גם 'התפוצצנו' בבית המשפט העליון, כי כמו שאמרתי לשר לוין: הם החליטו להפסיד בקרבות, אבל הם לא יפסידו במערכה. אבל אנחנו לא נוותר ולא נתפשר גם שם". 

הוא רואה לדבריו שינוי שמתחיל להשתרש בשטח: "אני עושה ביקורי פתע בבתי המשפט ורואה אווירה אחרת, פתאום יש נשיאים של מחוזי ושל שלום שמדברים אחרת, שלא מתביישים להגיד 'אלה הדעות שלי'. אם עד עכשיו היה אפשר לדבר בפרהסיא רק ב'שמאלנית', אז היום שופטים לא מתביישים לדבר בצורה ציונית, בצורה יהודית, בצורה של ערכים. זה מחלחל למטה, פתאום עוד שופט מרגיש שיש לו את הגיבוי ואת האומץ לעמוד על שלו, ואתה רואה את הדבר הזה ממש קורם עור וגידים".