אתמול בלילה, הצביעה מועצת הביטחון של האו"ם על ההחלטה שיקבלה את המס' 2803, בנושא "המצב במזרח התיכון, לרבות הסוגיה הפלסטינית", ועל "התכנית המקיפה לסיום הסכסוך בעזה". ההצבעה שעסקה בתכנית טראמפ המכונה "תוכנית השלום", מאמצת את הפסקת האש בעזה וקוראת לצדדים לשמור על הפסקת האש, עברה בתמיכה של 13 מדינות החברות במועצת הביטחון, כאשר סין ורוסיה נמנעו. נתניהו הספיק לברך על ההחלטה, אבל מה היא באמת כוללת? עיון מדוקדק בהחלטה מלמד שהיא רחקוה מאד מה"ניצחון המוחלט" שהבטיח נתניהו, ומעוררת חששות כבדים מאד בנוגע להישגי המלחמה.
מי ישלוט בעזה? "לפי ההחלטה תוקם ישות בינלאומית שתכונה "מועצת השלום" לניהול של שיקום עזה, שתפעל עד שהרשות הפלסטינית תחליף אותה, לאחר שתבצע רפורמות. למעשה החלטת האו"ם קובעת כי תכנית זו היא "נתיב ראלי" להקמת מדינה פלסטינית, וכי ארצות הברית תקדם "דיאלוג" בין ישראל לפלסטינים. מתחת אותה מועצת שלום תוקם ועדה של "טכנוקרטים פלסטינים" (כלומר, כביכול מומחים שאינם מזוהים פוליטית) שהם יהיו למעשה הממשלה בפועל של עזה. כאן חשוב לציין כי בחמאס כבר הצהירו שהם לא רוצים לשלוט רשמית בעזה, והם מתכוונים לנסות ולשבץ כ"טכנוקרטים" אנשים הנאמנים לחמאס. למעשה טראמפ לא הצהיר מי יהיה חבר ב"מועצת השלום" מעבר לעובדה שטראמפ יעמוד בראשה, מצד שני בפתח ההחלטה כן נכתב כי מועצת הביטחון מברכת על התפקיד שמילאו "ארה"ב, מצרים, טורקיה וקטאר".
"נתיב למדינה פלסטינית" - כאמור התכנית מגדירה שהקמת שלטון פלסטיני "טכנוקרטי" בעזה, וכניסה בעתיד של הרש"פ "לאחר רפורמות", ישמשו כ"נתיב ראלי למדינה פלסטינית". ההחלטה גם מכירה בזכות של הפלסטינים להגדרה עצמית, וקובעת כי ארה"ב תקדם דיאלוג בין ישראל לפלסטינים. העיתונאי עמית סגל טען אתמול כי ההחלטה "משפרת את המצב בנוגע לרעיון של מדינה פלסטינית", מכיוון שהיא לא קושרת את יהודה ושומרון לעזה, ומגדירה כתובת שהיא לא הרש"פ בעזה. במציאות אין כוח שהוא לא הרש"פ ולא חמאס בעזה. כלומר, כל גוף שיקום יהיה פרוקסי של חמאס או של הרש"פ או של שניהם ביחד, ואם לשפוט על פי התגובה של אבו מאזן הוא בהחלט היה מרוצה מההחלטה, ודחף לתמיכה של מדינות ערב בה. בישראל אגב טוענים כי הרפורמות ברש"פ הם דמיוניות, אבל ברש"פ בפועל החלו לבצע צעדים שמטרתם הברורה לקבל את האישור האמריקני לכך שהרפורמות בוצעו.
הכוח הביטחוני הבינלאומי - ההחלטה מגדירה כי אותה "מועצת שלום" תקים "כוח ייצוב בינלאומי" (ISF) שארה"ב לפי דיווחים אמריקנים רוצה לפרוס עד לינואר, שתפקידו "להבטיח את פירוז עזה". הכוח הביטחוני לפי ההחלטה יפעל "בייעוץ ותיאום הדוקים עם רפובליקת מצרים ועם מדינת ישראל”, כך שלמעשה ישראל מאבדת את היכולת לפעול בחופשיות ברצועת עזה, וכפופה לא רק לארצות הברית, אלא גם תלויה במצרים. על פי ההחלטה, הכוח הבינלאומי קיבל מנדט לפעולה עד סוף 2027 - כלומר למשך שנתיים. על פי טיוטת ההחלטה שהודלפה (הנוסח הסופי טרם פורסם) בין סמכויות הכוח גם "להגן על אזרחים" - מה יקרה כאשר חמאס יירו רקטות בודדות מלב אוכלוסייה לעבר שדרות - האם ישראל תוכל להגיב, או שתאלץ להתמודד עם כוח בינלאומי שמגן על אזרחי עזה? זו רק אחת מהשאלות הקשות מההחלטה שמפקיעה את חופש הפעולה הישראלי בעזה וההתמודדות שיצטרכו חיילי צה"ל לעשות בכל משימה ביטחונית אל מול כוח בינלאומי עם סמכויות פתיחה באש.
נסיגה ישראלית - על פי ההחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם ישראל תצטרך לסגת "לפי אבני דרך ותהליכי דה מילטריזציה מוסכמים", כשהכוח הבינלאומי ישתלט על השטח עד לפרימטר.
הסמכויות של הכוח הבינלאומי - בשונה מכוח "שמירת שלום", כמו למשל יוניפ"ל בלבנון, המנדט שנתנה מועצת הביטחון הוא מנדט של אכיפה, בעל כוח ביצועי. מצד אחד כביכול זה אמור לסייע לו לפעול מול חמאס - אלא שבפועל אף אחת מהמדינות שעליהם בונה טראמפ לא מתכוונת לפעול צבאית נגד חמאס. מצד שני, אמנם לפי החוק הבינלאומי לישראל מותר לפעול להגנתה, אבל כל פעולה תצטרך תיאום ותהיה תחת בחינה משפטית של כוח בינלאומי, כשלמצרים מנוף לחץ משמעותי לעכב פעילות של צה"ל.
אימון משטרה פלסטינית חדשה - על פי נוסח הטיוטא, "הכוח יגן על אזרחים, יקל ויתאם מעבר סיוע הומניטרי, ויתמוך במשטרה הפלסטינית מאומנת ומפוקחת שתפעל תחת פיקוח". על פי ההחלטה המשטרה חייבת להיות מסוננת ולא להיות קשורה לארגוני טרור, אלא שבפועל מי שאחראי לוודא את זה זה לא ישראל. כלומר, שאם לישראל יש מידע שלמשטרה הפלסטינית החמושה חדר חמאס, היא תאלץ לפנות לכוח האו"ם. לפי תכנית טראמפ המקורית "הכוח יתייעץ עם מצרים וירדן" על אימון השוטרים הפסלטינים החדשים בעזה. יש לציין כי על פי דיווחים שונים כבר החלו באימונים כאלו במצרים וירדן, בשיתוף פעולה מלא עם הרשות הפלסטינית. העובדה כי בפועל מדובר בשוטרי רש"פ מתחזקת גם לאור דיווחים מהאיחוד האירופי על כך שכוונתו להכשיר אלפי שוטרים מטעם הרש"פ לפעילות בעזה.
סיוע הומניטרי - על פי ההחלטה יהיה "חידוש מלא" של הסיוע הההומניטרי דרך ארגונים משתפי פעולה, כולל האו״ם, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום והסהר האדום, ותוך הבטחה שהסיוע ישמש אך ורק למטרות שלום ולא יוסת בידי ארגונים חמושים. בנוסף "מועצת השלום" קיבלה סמכות להקים גופים משפטיים שונים - שיטפלו בשירותים ציבוריים והומניטריים בעזה. כלומר, למעשה "מנהל אזרחי בינלאומי", כך שלישראל תהיה הרבה פחות שליטה על סגירת המעברים במקרה של פעילות טרור כמו בעבר, וכל צמצום של כניסת סיוע תחשב הפרה של החלטת מועצת הביטחון. בנוסף, בגלל ש"מועצת השלום" מקימה את הארגונים הבינלאומיים, לישראל לא תהיה סמכות על תיאום כניסת הסיוע ומאיזה ארגונים הוא נכנס - מה שיאפשר לארגוני האחים המסולמים להזרים בצורות מתוחכמות סיוע לחמאס - יותר מכפי שזה היום. בנוסף, בגלל השליטה על "צירים הומניטריים" זה גם יפגע בחופש הפעולה של צה"ל. כל פעילות מצבעית תהיה אירוע בינלאומי ויחזק את מסע דהה לגיטימציה מול ישראל.
כניסה ויציאה מעזה - סעיפים נוספים שעלולים להיות בעייתים בטיוטת ההחלטה עוסקים בסמכות של "מועצת השלום הבינלאומית" על תנועת אנשים פנימה והחוצה מעזה. אם רעיון השיבה פחות רלוונטי כיום לאור ההרס, האם נוכחות של בכירים באחים המוסלמים מטעם קטאר תתאפשר? בנוסף התכנית כוללת סעיף שיאפשר חנינה לחמאס למי שירצה לעזוב את עזה.
חלוקת עזה - התכנית גם מציעה אפשרות לחלוקת עזה במידה ולא יצליחו לגייס כוח לפירוק חמאס. התכנית תיושם “באזורים נטולי טרור שיועברו מצה”ל ל־ISF” כלומר, בזמן שצה"ל יילחם בחמאס בשטח שבשליטתו, התכנית פותחת פתח ליישום כל מה שנאמר פה דווקא בחלק בשליטת ישראל (שהוא גם הסמוך לגבול).
לסיכום: על הנייר, מדובר בתכנית שמבטיחה את סוף המלחמה, פירוז עזה ושיקום נדיב - בתמורה לפירוק הכוח הצבאי של חמאס. בפועל, מדובר במהלך שמקים על עזה מנהל בינלאומי אמריקני-אזורי עם מנדט אכיפה, מציב מסלול רשמי למדינה פלסטינית, מעניק חנינה לפעילי חמאס שמסכימים "להתנקות", מחליש את מנופי הלחץ הישראלים בסיוע ובמעברים, ומכניס לרצועה כוח בינלאומי שילווה כל פעולה צה"לית. וכמו תמיד: השאלה היא לא רק מה כתוב על הנייר - אלא מי ישלוט בשטח, מי ישלם את המחיר, והאם מישהו באמת מתכוון לפרק את חמאס מכוחו, או רק להעביר אותו מן הזרוע הצבאית אל המסדרונות הטכנוקרטיים של "עזה החדשה".
ואולי בעזרת ה' כל התכנית תיכשל, ארה"ב לא תצליח לגייס את הכוח הבינלאומי - והכל יתהפך לטובה כשלאחר סיום חזרת החטופים צה"ל יחזור ויכבוש א מה שלא הספיק עד היום. אצל ה' הכל אפשר. אבל את ההחלטות המעשיות צריך לבחון בפרטים.