מרצון - למה בישראל מתעכבים עם תוכנית ההגירה

"לפני כמה שנים", נזכר חוקר הדמוגרפיה יעקב פייטלסון, "עיתונאי קנדי ראיין פלסטינים שקיבלו אשרות הגירה לקנדה. אחד מהם אמר שאילו לא קיבל אשרה לקנדה היה נוסע לטנזניה, משום שאינו רואה אפשרות למשפחתו ולילדיו לחיות חיים נורמליים. כשנשאל אם עזיבתו תפגע בסיכוי למדינה פלסטינית, השיב שלדעתו ממילא אין לכך סיכוי, מעולם לא היה ולא יהיה".

הסיפור שאותו משתף פייטלסון, החוקר מזה למעלה מ-40 שנה את נושא ההגירה בקרב ערביי עזה ויהודה ושומרון, מסביר לדעתו בצורה החדה והפשוטה ביותר מדוע על ישראל לפעול לעידוד הגירה ערבית מעזה ואיו"ש.

לשם כך הוא מצרף סיפור נוסף משנת 1984 בזמן שכיהן כראש מועצת אריאל שבשומרון. "כאשר כינתי כראש מוצת אריאל. " שוחחתי עם מוכתר הכפר מרדה והוא אמר לי שבגואטמלה יש יותר יוצאי מרדה מאשר תושבי הכפר עצמו. הסיפור ממחיש שהגירה מהאזור אינה רעיון תיאורטי, אלא תהליך היסטורי ותיק".

אבל נהוג לחשוב שמדובר באוכלוסייה מאוד שורשית וקיצונית שמחוברת לאדמה ולא מוכנה לעזוב

"מעבר לוויכוח הלאומי, מדובר באנשים חיים. משפחה רוצה פרנסה, חינוך ועתיד לילדים. כאשר אין אפשרות כזאת במקום אחד, אנשים מהגרים למרות האידיאולוגיה וההצהרות".

חלום שהופך למציאות: שינויים פוליטיים והזדמנויות

נושא הגירת ערבים מרצועת עזה הוא חלום רחוק של הימין הישראלי ושל שוחרי ההתיישבות בכל רחבי הארץ. אולם בינואר 2025, עם כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, החלום הפך למציאותי הרבה יותר והחל לקבל גוון מעשי לאחר שנשיא ארה"ב אמר בקולו כי הוא "לא חושב שאנשים צריכים לחזור לעזה". עם השיח שהתעורר בנושא, צפו קולות שהחלו לחשוב בקול גם על הגירת ערביי יהודה ושומרון.

אך מה התקדם מאז, האם ישראל עושה מספיק כדי להביא לעזיבה מרצון של ערביי האזור והאם בכלל מדובר ביעד ריאלי. כמו פייטלסון, גם תא"ל (מיל') ויו"ר תנועת הביטחוניסטים ארז וינר חושב שכן.

"ראשית, מבחינה היסטורית", הוא אומר, "גם ב־1948 וגם ב־1967 מי שפעל לעצירת הגירת ערבים משטחי ארץ ישראל הייתה ממשלת ישראל שהודיעה לערבים שאין להם מה לברוח כי לא יאונה להם כל רע. מעבר לכך, בהיסטוריה העולמית, מהעת העתיקה ועד לזו המודרנית, הגירה והעברת אוכלוסיות מאזורי לחימה זו פרקטיקה לגיטימית שהעולם מכיר בה, בין השאר מסודאן ומסוריה שממנה היגרו מיליוני סורים לאירופה.

"לכן, הטענה שהגירה אינה יכולה להיות חלק מפתרון לסכסוכים ולמלחמות אינה נכונה. הבעיה במקרה שלנו היא שלמדינות רבות, כמו קטאר, טורקיה ומצרים, יש אינטרס שהבעיה הפלסטינית תישאר לפתחה של ישראל ותמשיך להעסיק אותה".

בנוגע לשאלה על ההנחה הרווחת כי ערביי האזור נאחזים אידאולוגית באדמה הוא אומר כי "כל מי שרוצה לעזוב, ומדובר ברבים, לא מעוניין לעשות זאת מפני שהפסיק לשנוא את ישראל, אלא מפני שהחיים בעזה הפכו לקשים מאוד, בטח מי שאינו מקושר לחמאס. לפני המלחמה הם חיו טוב וקיבלו הכל בחינם. כיום כשרוב הרצועה הרוסה והם חיים באוהלים, אם תהיה להם אפשרות לעזוב למקום טוב יותר, רבים יעשו זאת".

מה אומרים המספרים? סקרים ומציאות דמוגרפית

לפני מספר שבועות דווח ב־i24NEWS כי מתפ"ש הציג לדרג המדיני סקר שנערך בקרב תושבי רצועת עזה ובו עלה כי 80% מתושבי הרצועה מעוניינים להגר מחוצה לה במידה ויתאפשר להם.

סקר נוסף שפורסם במרץ 2025 על ידי עזה – גאלופ אינטרנשיונל גילה כי 52% מתושבי הרצועה היו עוזבים למדינה אחרת אילו יכלו. בנוגע ליהודה ושומרון באוקטובר 2025 פורסם סקר של מכון הברומטר הערבי ממנו עלה כי כרבע מערביי האזור שוקלים להגר למקומות אחרים. היעדים המועדפים להגירה בכמה סקרים שהתפרסמו לאחרונה היו היו טורקיה, גרמניה, קנדה, ארצות הברית וקטאר.

אך עוד לפני שמדברים על הגירה, ראוי להתעכב מעט על המצב הדמוגרפי ברצועה וביהודה ושומרון. לפי פייטלסון, אשר לדבריו נכנס לתחום לפני 40 שנה בעקבות התחזיות הקודרות של הדמוגרף ארנון סופר, באזורים הללו מלכתחילה יש הרבה פחות ערבים ממה שנהוג לחשוב.

"הדמוגרף וההיסטוריון פרופ' ג'סטין מקארתי כתב כבר בשנת 2000 שהנתונים הדמוגרפיים הפלסטיניים מעולם לא היו מדויקים לחלוטין, אלא הערכות שהושפעו גם מנקודת המבט של מי שביצע אותן. התקופה האמינה ביותר הייתה מ-1967 ועד אמצע שנות התשעים, כאשר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הישראלית אספה את הנתונים. לאחר מכן המינהל האזרחי המשיך לעקוב ישירות עד בערך 2007, ורק בהמשך הסתמך יותר על נתוני הרשות הפלסטינית. כאשר משווים מקורות שונים, מתגלות סתירות".

מה גילית במחקר שלך?

"במשך שנים לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית קבעה כי אין הגירה מרצועת עזה ויהודה ושומרון, אך בשנת 2015 היא שינתה את הערכותיה וקבעה כי מאז מלחמת ששת הימים מאזן ההגירה בעזה היה שלילי ועמד על כ-9,000 איש בשנה וביהודה ושומרון על כ-12 אלף".

"אני חיברתי את הנתונים הישראליים עד 2007 עם נתונים אמריקאיים וחלק מהנתונים הפלסטיניים. לפי החישוב שלי, עד 2023 נוצר מאזן הגירה שלילי מצטבר של כ-350 אלף מעזה וכ-600 אלף מיהודה ושומרון. כלומר עוד לפני המלחמה היו בעזה כ-1.65 מיליון איש וביהודה ושומרון כ-2.3 מיליון.

להערכתי, לפחות ברצועת עזה, המספר כבר ירד מתחת ל-1.5 מיליון".

פתרונות היסטוריים ותוכניות אסטרטגיות לעידוד עזיבה

לפי מה שאתה מתאר העזתים רק מחכים שהמעברים ייפתחו כדי לצאת מהרצועה? - אלו לא ההערכות שרגילים לשמוע. 

"אין לי ספק בכך. בשנת 1968 משה דיין הפעיל תוכנית שבמסגרתה כל תושב עזה שרצה לעבור לדרום אמריקה קיבל 500 לירות וסיוע לוגיסטי. בעזה חיו אז כ-320 אלף איש, וכעשרה אחוזים מהם עזבו בתוך שנה. מדובר ביותר מ-32 אלף עזתים, ואליהם הצטרפו עוד כ-15 אלף איש מיהודה ושומרון, אף שהתוכנית לא נועדה להם. שנה לאחר מכן ישראל סגרה את התוכנית וההגירה נפסקה כמעט מיד. כיום דרך נמל התעופה רמון כבר יוצאים מטוסים עם מהגרים מעזה ולהערכתי מדובר באלפים".

בישראל הוקמה מינהלת הגירה וגם יחידת מתפ"ש פועלת בנושא, אך רבים טוענים שהמהלך לא מתקדם לפי הציפיות. וינר משוכנע שצריך לשאוף גבוה אך לעבוד עם מה שיש ושמדובר בתהליך הדרגתי. "יש לנו נטייה לחפש פתרונות של אפס או מאה. אנחנו שואלים מי יבוא במקום חמאס, ואם אין לנו תשובה מושלמת, המסקנה היא שחמאס יישאר. זו גישה מוטעית. גם אם אני לא יודע מי יבוא במקום חמאס, אני יודע שחמאס רע ושצריך להחליש אותו.

"גם בנושא ההגירה אנחנו צריכים לקחת צעד אחר צעד. לא צריך להמתין עד שתימצא מדינה שתסכים לקלוט מיליוני אנשים. צריך להתחיל באלפים ובעשרות אלפים, להסיר חסמים וליצור תנועה ומומנטום. ברגע שהתהליך מתחיל ואנשים רואים שאחרים יצאו ושיפרו את חייהם, התאוצה עשויה לעשות את שלה. חשוב שהחזון יהיה ברור, אבל צריך להבחין בינו לבין תהליך היישום. בלי חזון אי אפשר להגיע ליעד, אך גם חזון אינו מתממש מיד".

וינר אל"מ (מיל') גבי סיבוני כתבו לפני כשנה תוכנית מפורטת בנושא ההגירה במסגרת חברותם במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) וציינו כי מדובר בהזדמנות אסטרטגית שאולי לא תחזור במהרה.

"על העולם להכיר בכך שהרעיון של 'שיקום עזה' הוא מבוי סתום", כתבו השניים והוסיפו כי "נוסף על כך שהוא דורש סכומי כסף עצומים ושנים של מאמץ, הוא תלוי בנכונותם של תושבי עזה לנטוש את אתוס ההתנגדות האלימה ולאמץ השתלבות יציבה ואחראית באזור רחב יותר, המבוסס על ביטחון ועל חתירה לשגשוג. אולם לדעתנו, עזתים רבים דבקים בתפיסה של מאבק נצחי שמטרתו השמדת ישראל".

לדבריהם, "חזונו של הנשיא טראמפ לעידוד הגירתה של אוכלוסיית עזה מציע את הדרך הממשית היחידה לשבירת מעגל הדמים של ישראל ברצועה. זהו גם הפתרון ההומני ביותר עבור האוכלוסייה עצמה, והוא עשוי להעניק לעזתים הזדמנות לחיים טובים יותר במקומות אחרים בעולם".

כמו כן הם ציינו כי משרד הביטחון הישראלי הקים מנהלת הגירה שתסייע לעזתים המעוניינים לעזוב, אך התהליך מתקדם באיטיות על רקע הבירוקרטיה הישראלית שמציבה מכשולים משמעותיים. לשם כך הם הציעו שורת דרכי פעולה ופתרונות כמו מסלולי יציאה מואצים לתושבי עזה עבור בעלי אזרחות כפולה, אנשים המעוניינים באיחוד משפחות בחו"ל, וכן טיפול רפואי עבור חולים ופצועים.

בנוסף הם הציעו יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים עם האו"ם, גופי מימון עולמיים ומדינות מערביות שקלטו בעבר פליטים סורים, כמו גם מדינות ערביות ומוסלמיות שלהן קשרים תרבותיים ודתיים לאוכלוסייה הפלסטינית. בנוסף הם ציינו כי "ישראל צריכה להפעיל לחץ על מצרים להאצת התהליך במעבר רפיח, תוך שמירה על השיקולים הביטחוניים". השניים גם ציינו את הצורך בתמריצים כלכליים הן עבור סיוע בשיקום הפליטים והן עבור מדינות שיהיו מוכנות לקלוט את הערבים.

"הגירה מעזה אינה רק עניין של היתכנות מעשית, אלא גם חובה מוסרית", הם סיכמו והוסיפו כי "הגירה מעזה מחייבת שינוי יסודי בחשיבה הישראלית, המבוסס על הבנת הרגע ההיסטורי. המשימה מורכבת, אך אפשרית. הזמן אינו פועל לטובתנו, ויש לפעול במסגרת נוהלי חירום... מאמץ זה אינו צריך להמתין להשלמתן המלאה של מטרות המלחמה. הוא יכול וצריך להתקדם במקביל".

תמונת המצב כיום: חסמים מול רצון גובר בשטח

אז מה המצב כיום?

וינר: "כאשר הנשיא טראמפ הכריז בתחילת כהונתו על תוכנית להגירת תושבים מעזה, נוצר עת רצון. לצערי, ישראל לא הייתה פנויה לעסוק בכך במידה מספקת, מסיבות של קשב, פוליטיקה וסדרי עדיפויות. אפילו חסמים טכניים פשוטים לא נפתרו. היו לא מעט תושבי עזה שרצו לצאת, אך לא הצליחו לקבל את האישורים והמסמכים הדרושים. התהליך כלל אישור ביטחוני, אישור של גורמי המינהל והסדרת מסמכי נסיעה. גם אם הסרת החסמים לא הייתה מוציאה מיד מאות אלפים, היא הייתה מאפשרת להתחיל את התהליך".

לדבריו, לנוכח סירובו של חמאס לממש את תוכנית טראמפ לעזה ולהתפרק מנשקו, הזדמנות ההגירה נותרה בעינה, "לא צריך להתחיל במיליונים. אפשר להתחיל בחמישים אלף או במאה אלף בני אדם. המטרה היא ליצור תנועה ראשונית שתעודד תהליך רחב יותר". כמו כן הוא מציין כי ניתן לפעול בצורה דומה גם ביהודה ושומרון, "סקרים מצביעים שגם שם יש תושבים שמעוניינים לצאת. ישראל חייבת להקל עליהם את היציאה".

הדברים שאומרים וינר ופייטלסון נעימים לאוזן של התומכים בהגירה המונית של ערבים מרצועת עזה ויהודה ושומרון, אך האם הערבים באמת מעוניינים לעזוב את האזורים שבהם נולדו ועליהם ארגוני הטרור נלחמים במשך שנים? גורם במתפ"ש שמכיר את הפעילות מקרוב וגם נמצא בקשר עם תושבים רבים, לפחות ברצועה, אומר שכן. "אנשים מתחננים לצאת. בסופו של דבר, עם כל האידיאולוגיה, כשאתה רואה רק חול והרס מסביבך, אתה רוצה לשפר את התנאים שלך".

וזה מה שהם באמת רוצים מההיכרות שלך איתם?

"כן. דיברו איתי עזתים עשירים וסוחרים שביקשו ממני עזרה ביציאה. מי שיכול לשלם סכומים גדולים הצליח לצאת. אבל בעיקר רואים את זה בתגובות של עזתים לפרסומים של דוברות מתפ"ש. הם אומרים: 'אתם עושים קמפיינים נגד חמאס, וזה יפה כי אנחנו שונאים את חמאס. אנחנו רק רוצים לצאת אז תפתחו לנו את המעברים'. יותר ממיליון פלסטינים עוקבים אחרי דף הפייסבוק של מתפ"ש 'אל מונסיק' ועשרות אלפים השתתפו בסקר והצביעו בנושא. להערכתי, ברגע שייפתחו המעברים ויוסרו כל החסמים, לפחות 70% מתושבי הרצועה יעזבו ויישארו, אולי, 30% שבאמת מונעים מאידאולוגיה והזדהות עם חמאס".

לדבריו, כשלים טכניים וקשיים מצד ישראל בהחלט תורמים לכך שעדיין אין הגירה משמעותית, אך מציין שגם חמאס מהווה מכשול רציני ורומז שיתכן והמהלך שיניע הגירה המונית הוא מהלך צבאי עצים נוסף ברצועה, "ברגע שתפיל את שלטון חמאס, יהיה אפשר לפתוח את המעברים. צריך כמובן גם לשכנע את מצרים לפתוח את המעברים, אך גם להבטיח לה שהיוצאים לא יישארו בשטחה.

"אני מאמין שבקרוב שיעור העוזבים את הרצועה רק ילך ויעלה. כרגע קיץ ויש להם ים ויחסית טוב להם אבל זו אשליה. כשיגיע שוב החורף והאוהלים שלהם יעופו או יוצפו במים והתנאים יחריפו, תיווצר הזדמנות נוספת. נצטרך לזהות את המומנטום ולהתקדם איתו".

מבט לעתיד: מיסוד ההגירה ושינוי המציאות הביטחונית

"צריך להקים גוף בין משרדי שיעסוק בהסרת חסמים", מציע פייטלסון, "הגוף הזה צריך להציע סיוע כספי ולוגיסטי וגם להיות בקשר עם מדינות שהביעו בעבר הזדהות עם הערבים ושגם יכולים להפיק מההגירה תועלת.

"עיתונאי סעודי כתב לאחר הסכמי אברהם שנפתחה אפשרות לקלוט באמירויות ובסעודיה אנשי מקצוע מנוסים מיהודה ושומרון, משום שהן זקוקות לכוח אדם איכותי. אפשר היה להקים חברת כוח אדם פרטית שתאתר אנשי מקצוע, תסדיר עבורם עבודה בחו"ל ותארגן את מעבר המשפחה. זה כבר קורה באופן נקודתי, אך לא בצורה מאורגנת".

בהנחה שהחסמים יוסרו והמעברים ייפתחו, לאיזו מציאות ישראל צריכה לשאוף בעזה וביהודה ושומרון מבחינת הגירה?

"אינני רוצה להיסחף לתחזיות דמיוניות, אבל ניסיון העבר מראה שהגירה משמעותית בהחלט אפשרית, כפי שציינתי את המהלך שנגדע לאחר מלחמת ששת הימים. ישראל צריכה פשוט להפוך את התהליך למסודר וממוסד וליצור רצף של עשייה בנושא. בעזה וביהודה ושומרון מדובר בשתי מציאויות שונות, אך העיקרון זהה: אנשים רוצים לחיות חיים נורמליים, וכאשר מאפשרים להם חלופה ממשית – רבים מאוד ינצלו אותה".

"כל יציאה של תושבים תדלל את האוכלוסייה, תקטין את החיכוך ותפחית את מספר האנשים שחמאס יכול לשלוט בהם ולהשתמש בהם", מסביר תא"ל (מיל') וינר, "אז במקום להמתין לפתרון מלא, צריך לפעול להחלשת חמאס ולהרחבת היציאה צעד אחר צעד.

"ביהודה ושומרון התהליך יהיה קשה יותר מאשר בעזה, משום שרמת החיים של התושבים גבוהה יחסית לזו של תושבים בירדן, במצרים, בסוריה ובלבנון. ברצועת עזה ניתן לדעתי להגיע להישג משמעותי יותר. לאחר שהתושבים הראשונים יצאו, מי שיישאר בתוך הרצועה יראה שהם עברו למדינות אחרות ושמצבם השתפר. הדבר עשוי לעודד אחרים לצאת ולהרחיב את התהליך. כך אפשר להגיע בעזה לשינוי דמוגרפי משמעותי ותהיה לכך השפעה משמעותית גם על המציאות הביטחונית".