- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
שכם היא אחת הערים העתיקות בעולם. היא נזכרת כבר בכתבים מצריים מהמאה ה-14 לפני הספירה (ב"מכתבי אל-עמארנה" המתארים את מעלליו של לַבְּאַיָה מלך שכם). השם "שכם" ניתן לה כנראה בשל צורתה הגיאוגרפית, כשהיא יושבת בתוך העמק שבין כתפי ההרים האדירים גריזים ועיבל – ממש כמו שֶׁכֶם (גב/כתף).
המיוחד בשכם הוא העושר הבלתי נתפס של המים שבה. יעקב אבינו ומשה רבנו, כשברכו את יוסף, השתמשו בביטוי "מִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" כדי לתאר את האדמה שלו. ואכן, בציורים ותיאורים של שכם מימי הביניים ועד למאה ה-19, העיר מתוארת כשופעת מים, ובמרכזה נחל שכם הזורם בשצף. עדות לכך ניתן למצוא עד היום בטחנות הקמח הרבות הפזורות לאורך הנחל. (למרבה הצער, כיום המעיינות כולם תפוסים לשתייה עבור תושבי העיר, ובנחל זורם בעיקר ביוב).
מי שניצלו את התהום הרובצת הזו עד תום היו הרומאים. לאחר שהחריבו את שכם (שהייתה אז עיר שומרונית בעיקרה), הם הקימו ממערב לעיר העתיקה פוליס חדשה בשם "פלאביה ניאו-פוליס" (ניאו-פוליס = העיר החדשה, שעם השנים שובש בערבית ל'נאבלוס').
הדבר המרהיב ביותר שהרומאים השאירו בשכם נמצא מתחת לאדמה. בלב הקסבה נובע עין קריון – מעיין עוצמתי שספיקתו מגיעה בחורף ל-140 קוב בשעה! המעיין נובע עמוק בבטן האדמה, ומובילה אליו ניקבה רומית מרהיבה באורך של כמאה מטרים. מעיין תת-קרקעי נוסף הוא ראס אל-עין, הנמצא ממש מתחת לאחוזתו של המיליונר הפלסטיני מוניב אל-מצרי. זוהי ניקבה רומית באורך 150 מטרים המטפסת במעלה ההר, ובנויה מקמרון חביתי (קשת אבנים מעוגלת) מאבני גזית מסותתות. (שתי הניקבות, אגב, נחקרו ותועדו בקפידה על ידי חוקרי המלח"מ - המרכז לחקר מערות - בראשות פרופ' עמוס פרומקין מעפרה).
הרומאים השאירו חותם גם מעל פני הקרקע: במרכז שכם קיים היום פארק החושף את שרידיו של היפודרום (אצטדיון ענק למרוצי סוסים), ובמורדות הר גריזים, ממש מעל הקסבה, נחשף תיאטרון רומי שמור למדי. אפילו בתוך סמטאות הקסבה הצפופות, ניתן למצוא עד היום גרם מדרגות רומאי מקורי שהשתמר.
אבל לפני הרומאים, הייתה שכם התנ"כית. שכם העתיקה שוכנת במה שמוכר כיום כתל בלאטה (בלאטה=אלון, אולי רמז ל"אלון מורה"), תל עצום הסמוך לקבר יוסף. התל מוקף חומות אדירות ובליבו מקדש עתיק ומבוצר – ככל הנראה אותו "בית אל ברית" המוזכר בספר שופטים בסיפורו של אבימלך בן גדעון. בתל נחשפו גם אבנים גדולות ומסוידות, שיש המקשרים אותן למצוות כתיבת התורה על האבנים במעמד הברכה והקללה.
קצת מערבה משם, במקום שבו הר גריזים והר עיבל מתקרבים זה לזה, מזדקר תל קטן בשם תל צופן, ולידו נובע מעיין בשם עין בית אל-מא. החוקר ד"ר אהרן טבגר מציע לזהות את התל הזה עם "בית מִלּוֹא" התנ"כית ("וַיֵּאָסְפוּ כׇּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכׇל בֵּית מִלּוֹא..."), עיר שהתקיימה בשכנות לשכם הקדומה.
אם תסיירו היום בעיר, תגלו שההיסטוריה כאן בנויה בשכבות. המסגדים העתיקים והגדולים של שכם נבנו כמעט כולם על גבי יסודות של כנסיות ביזנטיות או צלבניות. אחד המרתקים שבהם הוא מסגד אל-ח'דרה. המסגד הזה נבנה במקור כבית כנסת שומרוני עתיק, הומר לכנסייה על ידי הצלבנים, ולבסוף הפך למסגד. עדות מהדהדת לעברו השומרוני תלויה עד היום בקיר הצריח של המסגד: כותרת אבן עתיקה שעליה חרוטות עשרת הדיברות בכתב שומרוני קדום. (אגב שומרונים, סמוך לתל שכם התגלה מאוזוליאום מפואר עם שמונה ארונות קבורה משיש, שעליהם חרוטים שמות מקראיים לצד שמות יווניים – עדות לכך שהשומרונים המקומיים התייוונו והתערו בחיי הפוליס הרומית).
ואי אפשר לסיים בלי קוריוז מקומי מודרני: לשכם יש סוג של "חיל אוויר" משלה. על הכביש מעסכר לעין בידן, תלוי מעל הנחל מטוס בואינג אמיתי לחלוטין שהוסב למסעדה. בנוסף, בפארק החדש "סמא נאבלס" (שמי שכם), שהוקם על הרחוב העליון ביותר במורדות הר עיבל, ניצב לראווה מטוס צבאי קל וישן.
יוסאאאף! מחכים ומצפים.
