הישג משמעותי, אך הדרך בנגב עוד ארוכה

האם החלטת הממשלה האחרונה על הקמת יישובים חדשים בנגב מסמנת שינוי כיוון משמעותי במדיניות ההתיישבות בדרום? על פי יהודה קאפח, רכב דרום של תנועת רגבים, לאחר שנים של קיפאון, עיכובים והתנגדויות פנימיות במערכת, מקודמים כעת מהלכים מעשיים שמטרתם לחזק את האחיזה היהודית במרחב שבמשך תקופה ארוכה סובל מהיעדר משילות.

קאפח מציין כי ההחלטה הנוכחית מצטרפת לשורה של מהלכים שמתרחשים לאחרונה בנגב – ובראשם התגברות מסוימת באכיפה. לדבריו, מדובר ב”תחילתו של שינוי חיובי”, גם אם הדרך למימוש בשטח עוד ארוכה. “ראינו לפני כשנתיים החלטה על הקמת מבואות ערד. זו החלטה שצריכה כבר להתממש בפועל, ואנחנו מצפים שזה יקרה בקרוב”, הוא אומר.

לצד זאת, השבוע אושרה החלטת ממשלה שנייה על הקמת חמישה יישובים חדשים בין באר שבע לדימונה, לאורך כביש 25. קאפח מדגיש את המשמעות האסטרטגית של המהלך: “היום יש על כביש 25 יישוב יהודי אחד בלבד, ארבעה יישובים בדואיים, ומסביבם התפשטות בלתי חוקית בהיקפים אדירים. מאות מקבצים בדואיים בלי שום אחיזה יהודית”.

כידוע, הקמת יישוב במדינת ישראל היא תהליך מורכב וארוך, הכולל שורת החלטות ממשלה, תיאומים בין משרדים והתמודדות עם התנגדויות – ובראשן, לא פעם, עמדת משרד האוצר. על הרקע הזה, קאפח מגדיר את אישור ההחלטה השנייה כהישג משמעותי, ומציין כי השלב הבא הוא פרסום קול קורא לגרעינים מיישבים שיבצעו את העלייה לקרקע.

עם זאת, הוא מדגיש כי אין מדובר בסוף פסוק. “החלטה על הנייר זה לא מספיק. רק כשיהיה פיתוח בקרקע ומשפחות שיגיעו לגור – נדע שהמהלך באמת הצליח”. להערכתו, בשנה־שנתיים הקרובות צפויים להופיע גרעינים מיישבים ראשונים במבואות ערד, בדומה למה שכבר קורה במצפה יונתן שבאזור - אך הדרך להקמת הישובים שהוכרזו עוד ארוכה.

יותר יחידות דיור לבדואים מאשר ליהודים

החשיבות של היישובים החדשים אינה רק מקומית: “עתודות הקרקע במדינת ישראל הולכות ואוזלות. הנגב, שהוא כ־60 אחוז משטח המדינה, הוא מרחב שחייבים ליישב במאות אלפי יהודים. אם נסתכל קדימה לשנת 2050, עם כ־16 מיליון תושבים – אין דרך אחרת”.

גם הבחירה במיקומי היישובים אינה מקרית. לדבריו, נעשה מאמץ ממושך לאתר נקודות שיוכלו לייצר רצף התיישבותי בין באר שבע לדימונה. “במצב הנוכחי, אם לא שמים יישוב – תוך חודשים קמה במקום פלישה. אחר כך הרבה יותר קשה למדינה לפתח ולשלוט”.

לאור הטענות על גזענות וחנק ההתישבות הבדואית, קאפח מצביע גם על כך שבמקביל ליישובים היהודיים, מקודמות בה תוכניות נרחבות ליישובים ושכונות בדואיות – ובראשן שכונת אל־בוואדי ויישוב נוסף בשם תל־מסך. 

“אם מסתכלים על המספרים, יש בתוכנית יותר יחידות דיור שמיועדות לבדואים מאשר ליהודים”, הוא אומר. “זו נקודה שאנשים כמעט לא שמים לב אליה”. לדבריו, תוכניות ההסדרה עשויות לתת מענה לאוכלוסייה בדואית שחיה כיום באופן בלתי חוקי, הסדרה שהיא בעיניו אינטרס לאומי חשוב המגביר את יכולת המשילות באזור.

בסיכומו של דבר, קאפח מברך על ההחלטה ועל פעילות שרת ההתיישבות והחטיבה להתיישבות, אך מדגיש כי המבחן האמיתי עוד לפנינו. “בלי התיישבות אין משילות. עכשיו הצלחנו להבקיע – אבל צריך להישאר עם היד על הדופק כדי שזה לא יתמסמס. נברך באמת כשנראה משפחות על הקרקע”.