שבוע אחר שבוע אליך מגיעיםדוחים הצידה צרכים ועיסוקים,הגעגועים הקשיםאותנו סוחבים ומושכים,ושוב אנחנו מבעד לחלון מתראים...
הפעם באנו בשלושה, הצטרפה בת צעירה ואמיצה...האור שלך מקרין החיוך את הלב כובש..כל כך הרבה שאלות
כל כך הרבה סיפורים
של שבוע שלם ללא כל קשר...
כולנו מדברים יחד...
שנספיק הכל לומר
הלב מלא...והזמן קצר..פרידה.. עד השבוע הבא
הסוהר המלווה אותנו מתפלא בקול... 'אני לא מאמין'..
הוא ביקש שנאריך את זמן הביקור... 'ביתי הצעירה' הוא מספר 'רוצה את חברתי, אבל מתבגרים בד"כ מתמרדים בהורים ואין תקשורת, ואתם תומכים ואוהבים והוא מבקש את קירבתכם וכה שמח בכם'.
הוא לא יודע וכנראה לא ידע
שכדי להגיע ביום חורף סוער
הכנו רכב חילוץ בהמתנה... שנוכל לשוב לחיינו לשיגרה
וחלילה לא נאכזב
בן אהוב, בן אוהב.
ביקור נוסף:
עכשיו יצאנו מבית מעצר אופק,מקום דוחה. ליטפנו את הסורגים במקום את הילד הצדיק שלנו.
נגענו בזכוכית קרה במקום בלחי חמה. לא נשברנו, ידענו שנצא לאוטו ושם לא נתאפק
שוחחנו דרך שפופרת טלפון והקפדנו לשחרר המון המון חיוכים אוהבים, המון חום בעיניים ואהבה ללא גבול.
הוא, המתוק הזה, אומר לנו "תהיו חזקים אני בסדר", חיוור ללא אור יום בבידוד מוחלט והוא בסדר...
גם שיחות טלפון אין לו אפשרות לקבל אז.. עד הביקור ההזוי הבא.
ביקור נוסף הראשון
ימי טבת ימים קרים, בזה אחר זה לאיתם חולפים
ימים בהירים, אור במרומים שאותו בני שלי אתה לא רואה.. כי אתה בן אהוב
סגור ושמור
מוטל בבידוד, מסוכן למדינה,
אותך אילצו להודות במעשים
באמצעים אכזריים ולא כשרים.
מדינת ישראלערש אבותינו
זו המדינה עליה חלמנו
אלפיים שנה..
זו המדינה עליה שפכו בחורינו דם דם בכל מלחמה.. ועתה...
מאויימת המדינה..
מנערים ספוריםשאת זמנם בתאי הבידוד
מנעימים במזמורי שבת ותהילים,
שלומדים בחברותה
בקריאות אל מעבר לקיר,
שעומדים בתפילה ותחנון
כל בקר וערב לפני בורא עולמים
עטופים בגלימה של מלכות,
עטורים בנעם בענווה ופשטות
ומרשימים כל, בחן ובאצילות.
הסוהרים הנדהמים
מביטים מתפעלים...
נער מתבגר המבקש עוד מספר דקות איכות עם ההורים...
הלא דבר מדהים???
נערים שצמים שני וחמישי
ומוותרים על כל חומר
כדי לזכות ולהתקרב לבורא עולמים.
חדש שבט פריחה וליבלוב..
ממשיכים בחיי השיגרה
יש משפחה ויש קטנים
יש הורים מתבגרים.. שגם עליהם אנחנו מגנים
מידיעות או פרשנים..
שיחות רבות עם עורכי דין
וכמובן איסוף כספים..
ואליך מגיעים בכל שבוע
ואותך רואים.. רק רואים..
לא נוגעים לא חובקים...
לא מרגישים.. אוי הלב נקרע לגזרים!!!!
איך נדע מה עובר עליך.. בכל אותם ימים בודדים..
בכל אותם לילות אפלים..
המפגש שלנו הוא מבעד לזכוכית.. כך אנחנו משוחחים וזה אל זה מחייכים.. מביטים..
מספרים הכל במהירות כי השעון מתקתק והזמן חולף..
וכך גם נפרדים עם העיניים שכואבות מצער מדמעות..
כהות!
עד מתי נלטף זכוכית קרה
במקום את הלחי שלך, החמה..
עד מתי כך נעיף חיבוקים ונשיקות לאויר דרכה??
בתקשורת שקט הס
בעניין העינויים אין דורש ואין דש,
אז עד למשפט שנדחה ונדחה
נמשיך למתוח את הרגש עד אליך.. בכל שבוע.
בכל מזג אויר נשתדל ונגיע.
נמשיך להתפלל ולייחל לישועה
בתקווה עצומה
לצדק ולגאולה שלימה
לבניין אריאל שנזכה במהירה!!
שבוע של תפילות
שבוע של נסיעות..
רבי שמעון בר יוחאי
הלילה כולו מוקדש לך
רבי עקיבא, "אתה שמסרת את נפשך למען עם ישראל"
אנחנו קוראים אליו..
חוס ורחם!
רבי מאיר בעל הנס
אל מול עין הכנרת
טובעים בזעקה
ובתפילת ענינו!!
ובדרך בשעה היעודה אנחנו
כל כולינו עם הצדיק בננו...
שבוע שלם לא דיברנו
שבוע שלם אליך לא חייכנו 😀
הגענו ואתה בתענית
אלה ימי השובב"ים
ימי צום של שני וחמישי
במשך שישה שבועות
(השנה מעוברת אז שמונה.)
מסביר פנים
מקשיב מספר מאד משתדל..
להיות כהרגלך מתוק רגוע
ונעים הליכות
אבל את אבא ואמא אי אפשר לרמות.. כן אנחנו גאים בחוסן שבך באמונה החזקה במסירות הנפש האצילה,
וגם מאד דואגים לשלומך
לבריאות הרוח שחלילה לא תדעך.. רק מעודדים
מבעד לזכוכית
נוגעים לא נוגעים
ובלב עמוק מרגישים
תקוות גדולות לימים טובים.
שוב פגשנו את צ' שלנו אי שם בבית המעצר,
הפעם לקחנו חיזוקים לפני
כדי שלא נצא מרוסקים כמו בפעם הקודמת..
מצאנו את בננו עטוף בהילה של תורה, לומד לבד או בחברותות דרך הקיר המשותף.. משוחח עם רב המקום שמקדיש להם זמן ומגלה עניין, מצאנו סוהרים המתפעלים מן הנערים שברשותם..איזה ילדים איזה נעם ודרך ארץ.. שרים לומדים "ילדים טובים, בוגרים"
בשבת הסוהרים מתעלפים משירים מניגונים.. מתפילה משותפת וקידוש..
הילדים האלה נולדו לקדש שם שמים אז בכל מקום בו הם נוחתים, שם הם חיים ומחיים.
אשרינו..
