בע"ה י"ז תמוז תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

"הם לא שמעו, אך אני שמעתי את דמו צועק מהאדמה"

על השכול וההתמודדות עם מערכת המשפט - ​רבקה לבנת, אמו של בן יוסף הי"ד, שנרצח בקבר יוסף, כותבת אל חברתה פצועת הטרור נירית זמורה

  • מערכת הקול-היהודי
  • ג' אייר תשע"ח - 08:18 18/04/2018
גודל: א א א
בן יוסף לבנת הי"ד
בן יוסף לבנת הי"ד

רבקה לבנת, אמו של בן יוסף לבנת הי"ד, שנרצח בידי מחבלי הרשות הפלסטינית בקבר יוסף הצדיק בשכם, כתבה לחברתה, נירית זמורה, שנדקרה בגוש עציון בידי מחבל, אך בית המשפט סירב להרשיע אותו ברצח.

המכתב, שנכתב ביום השואה, מתפרסם היום, יום הזיכרון.

לבנת חוותה בעת משפט רוצחו של בנה חוויה דומה, כאשר בית המשפט הרשיע אותו בירי אך לא ברצח, תוך נימוקים מפותלים.

נירית, אני כותבת לך ביום השואה והלב שלי נקרע.

הלב שלי נקרע אתמול, כששמעתי שהמחבל שבצעקת 'אללה אכבר' דקר אותך בעורף, מאחור, וסכינו חדר בך עד עמוד השדרה, זוכה בבית המשפט הצבאי מאשמת ניסיון לרצח.

לא הוכח, כתבו השופטים, שהתכוון לרצוח דווקא.

הסכין לא היתה ארוכה מספיק.

פחות, כנראה, מזו שהם תקעו אתמול בגב כולנו.

אני אימא. לפני 31 שנים ילדתי בן. קראנו לו בן יוסף. כל כך שמרתי עליו שיהיה לו כל מה שצריך, והטוב ביותר.

תשעה חודשים נשאתי אותו בתוכי, קרוב ללב. ילדתי אותו, חיבקתי אותו, הולכתי אותו לגן, חבשתי את פצעיו, שמרתי שיגדל בשמחה ובקדושה.

ליוויתי אותו בכל התחנות. גם, ב"ה, לחתונה. גם אחרי החתונה, גם אחרי שנולדו לו ארבעה ילדים נפלאים. כמו כל אמא.

לא כמו כל אמא, ליוויתי אותו גם לקבר, אבל לא הפסקתי להיות אמא שלו.

כמו שהייתי גאה בו בחייו אני גאה בו במותו, מות קדושים.

ושוב ליוויתי אותו כשעמד דום בבית משפט הצבאי בו שפטו את הרוצח שלו.

השופטים, כנראה, לא שמעו, אבל אני שמעתי את דמו צועק מן האדמה.

ראש ההרכב כתבה שהערבי שירה בבני בערפו עשה "מעשה נלוז", והוא זוכה מרצח, מניסיון לרצח ומהריגה.

הוא הורשע ב'ירי לכיוון אדם' ובשיבוש הליכי משפט, על אשר אסף מן הזירה את עשרות תרמילי הכדורים שהוא וחבריו ירו על קבוצת המתפללים שבני היה אחד מהם.

אמרתי לילדָי שליוו את בן יוסף למשפט במחנה הצבאי במגידו, לעמוד זקוף מול המחבל.

לא ניתן לו עוד ניצחון. הוא לא יראה את הדמעות והלב הדומם.

אבל דבר אחד עשינו בלי תאום מראש. בסיום, כשהכריזו "בית המשפט", לא הצלחנו לעמוד.

ישבנו דום, ניצבים מול בני, וחלקנו לו את הכבוד המגיע לו.

בית המשפח. אין צדקה אלא צעקה. אין יושר, אין הגיון, אבל יש אטימות וחרפה. מלים ריקות ומעוותות.

השיבה שופטינו כבראשונה. נזכור אנחנו מי אנו, מי לנו ומי לצרינו, ומתוך כך נהיה ראויים לעצמִיותנו.

נירית, אני כואבת מולך. אני רואה אותך בסבל הפציעה הפיסי היום יומי, שאת נושאת בכבוד, ואת כוחות הנפש העצומים שיש לך. שה' יוסיף לתת לך כוח.

תגובות (2) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 17 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד