"המשבר החוקתי במקרה רונן בר הוא הזדמנות מצויינת של הממשלה לייצר שינוי מול מערכת המשפט"

מבחינת עו"ד זאב לב מהתנועה למשילות ודמוקרטיה המקרה של רונן בר הוא מבחן ביצוע פשוט יחסית שהמציאות הקרתה לממשלה כדי לתרגל על עצמה את השלת השלשלות שלה מעל האיום במשבר חוקתי. "מדובר באחד המקרים הכי פשוטים ליכולת שלה לבצע את המדיניות שלה גם אם בית המשפט יתנגד, וזאת מכמה היבטים" הוא מסביר "הראשון הוא שבמקרה הזה יותר מבמקרים קודמים, החוק מאוד מאוד ברור: החוק מסמיך בצורה בלעדית את הממשלה להיות זאת שמפטרת את ראש השב"כ. החוק לא שם שום תנאים בעניין הזה כי במקרה הזה גם הרציונל של החוק נורא ברור: הרי מדובר על גוף שמחזיק בסמכות להפעיל מגוון כלים דרקוניים מאוד כנגד אזרחי המדינה, ולכן הביקורת הדמוקרטית עליו מצד הממשלה צריכה להיות מוחלטת. זאת הסיבה שהחוק מכפיף את הגוף הזה באופן מוחלט לגוף הנבחר שרק הוא זה שמקנה לו את הזכויות האלה ורק הוא יכול לקחת אותו מידיו".

אז על מה נתלית היועמ"שית אם זה כמו שאתה אומר?

"חוק ברור מעולם לא הפריע ליועמ"ש להתבזות ולהוציא חוות דעת הזויות, כאשר המקרה הזכור ביותר הוא עניין מינויה של ד"ר אודליה מינס למ"מ יו"ר רשות השידור, שם בג"ץ עצמו דחה לחלוטין את עמדת היועמ"ש וקבע שהיא חסרת בסיס, אבל היו לה עוד מספר חוות דעת שסתרו במפורש את החוק, וזה המצב גם במקרה הנוכחי. במקרה של פיטורי ראש השב"כ הטיעון של היועמ"ש פגום משורשו, החל מעצם החקירה נגד יועצי רוה"מ, שלאט לאט מתברר שאין בה בכלל צד בטחוני שמחייב את מעורבות השב"כ, דרך הטענה שחקירה כנגד יועץ של ראש הממשלה מחילה ניגוד עניינים על ראש הממשלה עצמו – שזו טענה בלתי מובנת וחסרת בסיס, וכלה בטענה המופרכת עוד יותר שקובעת שאם ראש הממשלה בניגוד עניינים, הרי שהממשלה כולה מנועה מלעסוק בנושא, וכל זאת נגד לשונו הברורה של החוק. המשמעות המעשית של עמדת היועמ"ש היא שמספיק שראש השב"כ, המשטרה או הפרקליטות מתחילים בחקירה כנגד יועץ כלשהו בלשכה, בשביל לקבל חסינות מוחלטת מפיטורים. זו עמדה מופרכת משפטית, ואנטי-דמוקרטית במהותה".

"מעבר לכך, מה שהופך את מקרה רונן בר למקרה אידאלי בעיני לעימות בין הממשלה למערכת המשפט, הוא השאלה  מה יקרה אם בית המשפט בכל זאת יתערב ופוסל את ההדחה. זה החלק הכי חשוב בעיניי כי בניגוד לכל המשברים החוקתיים שהיינו בהם עד עכשיו, של עילת הסבירות ושל המינוי של שופט עמית, כאן בפעם הראשונה יש מאבק בין הרשויות, שבו בעצם המילה האחרונה היא לא של בית המשפט, אלא של הממשלה שמבצעת את המינוי בפועל. כי אם ניקח למשל את המינוי של עמית לנשיא, אז בית המשפט הורה לכנס את הוועדה, הוועדה התכנסה, מינתה את עמית, לוין ונתניהו אמרו שהם לא מכירים בו, אבל הסמכויות היו שלו עוד לפני המינוי העצמי הזה מתוקף היותו ממלא מקום. כך גם בעילת הסבירות, בית המשפט ימשיך לעסוק בעילת הסבירות למרות שמבחינת הממשלה איבד את הלגיטימציה לעשות זאת. להתנגדות של הממשלה או הכנסת אין במקרים הללו לא הייתה שום השלכה ישירה על השטח, על הציבור. לעומת זאת במקרה הזה, אם הממשלה תתעקש לא להכיר בלגיטימיות של פסיקת בג"ץ, ותמנה ראש שב"כ חדש במקום רונן בר, הרי במציאות יהיו שני אנשים שיטענו שהם ראש השב"כ – רונן בר והמחליף שתמנה הממשלה. כעת הממשלה עצמה תצטרך להחליט עם מי היא עובדת. אנשי השב"כ יצטרכו להחליט למי מהם הם מצייתים, ראשי צה"ל יצטרכו להחליט מול מי הם עובדים. ההכרעה כבר אינה רק של אנשי מערכת המשפט, אלא של חלקים רחבים יותר בממשלה ובפקידות הממשלתית, ולכן זה מאבק שבעיניי הוא הרבה יותר חשוב".

אז כשאנחנו נזהרים לדבר על משבר חוקתי, מבחינתך אנחנו שם כבר מזמן.

"אנחנו במשבר חוקתי מינואר 24, אז בית המשפט פסל לראשונה בישראל את חוק יסוד השפיטה, המגדיר את הסמכויות של בית המשפט עצמו. משחוק היסוד נפסל, בית המשפט הפך להיות גוף שאין עליו שום בקרה, ללא בלמים ואיזונים. ואם אין משהו שהממשלה או הכנסת יכולים לעשות על מנת להגביל את בית המשפט, אז אנחנו במשבר חוקתי".

מה תגיד למי שחושב שנתניהו בעצם מנסה לחלץ את עצמו מהמשפט?

"מדובר בעמדה מופרכת לחלוטין. ראשית, בשל העובדה הפשוטה שהחקירה הנוכחית אינה עוסקת בנתניהו כלל אלא באנשי לשכתו. שנית, בהליכים פליליים, היועצת המשפטית לממשלה נדרשת רק עבור פתיחת החקירה והגשת כתב האישום, בעוד משפט נתניהו נמצא כבר בשלב ההוכחות בפני הרכב של בית המשפט. בעצם, גם אם יאיר נתניהו היה היועץ המשפטי, לא הייתה לו השפעה על המשפט של אביו.

"בהקשר הזה, צריך להגיד כי בעוד שאת השאלה האם נתניהו עבר עבירה פלילית יכריע בית המשפט, הרי שברמה הגבוהה יותר, העקרונית, הציבור הישראלי הוא זה שצריך להכריע מי ראוי להנהיג אותו, והציבור הישראלי בחר בנתניהו גם לאחר פרסום החשדות, גם לאחר הגשת כתב האישום, וגם כאשר התנהל כבר המשפט וכל הפרטים היו ידועים. גם בבחירות הבאות, אם הוא ייבחר שוב, בעיצומו של שלב ההוכחות, צריך לתת לו לשרת כראש הממשלה, וכשיסיים, לחזור לנהל את המשפט. אם הציבור הישראלי חושב שיותר דחוף לשפוט אותו, הציבור יכול שלא לבחור בו.

"ניתן לראות את העיקרון הזה בכל מדינה מערבית – גם לדונלד טראמפ היו משפטים חמורים, אך משהעם האמריקאי בחר בו לנשיא – אוטומטית, בלי ויכוחים ובלי הפגנות, בית המשפט עצר את כל הדיונים. טראמפ ישרת את העם שבחר בו, יסיים, ואז יוכל לחזור לנהל את המשפט.

"אותו דבר גם לגבי נתניהו –המחשבה שצריך לשרוף את הרחובות בגלל זה, זה מופרך. אני מנסה לחשוב מה עובר בראש של מפגין בקפלן, האם השאלה האם נתניהו קיבל שוחד חשובה יותר מההחלטות אותן הוא צריך לקבל תוך כדי ניהול מדינת ישראל?"

יש משהו שיכול לגרום לממשלה לחדול לחשוש כל כך מלעמוד מול בית המשפט?

"לא היינו מגיעים למצב הזה אם הציבור הימני היה תקיף יותר ומעורב יותר. אם הציבור הימני היה יוצא לרחובות ודורש מנתניהו ושאר חברי הממשלה מעשים בשלב מוקדם יותר זה היה נראה אחרת. זה נכון גם בעניינים ביטחוניים, וזה נכון גם כלפי המערכת המשפטית. משך 15 שנות שלטון נתניהו הציבור הימני לא דרש מספיק, וגם כעת, בזמן שהשמאל שורף את הרחובות, הציבור הימני כמעט ואינו נשמע".