"כמו בוקס בבטן. איבדנו את הביטחון בשנייה. בן אדם שניסה לרצוח אותי מסתובב חופשי"

פברואר 2016, סניף רמי לוי בשער בנימין: מה שהתחיל כיום עבודה שגרתי הפך לסיוט עבור אבי אביטל, תושב תל ציון. בעת קניות בסופר נדקר אביטל על ידי שני מחבלים בני 16, סמיר מחמוד טהה ואיהם צבאח. "הרגשתי מכה חזקה בצוואר," משחזר אביטל. "חשבתי שזה חבר שנתן לי צ'פחה. כשהסתובבתי, ראיתי מחבל עם סכין. באותו רגע המחבל השני דקר אותי ארבע פעמים בגב. התחלתי לדמם, רצתי שלושה צעדים ונפלתי."

לפרויקט המחיר>>

 ינאי ויסמן ז"ל, ששמע את הצעקות, נחלץ לעזרתו אך נדקר ונרצח. אביטל, שדימם לצדו, ניצל בנס. "הסכין פגעה פחות ממילימטר מהעורק הראשי," הוא מספר. "אילו פגעה בעורק, זה היה נגמר אחרת."

 חמוש מפסגות ואדם נוסף שהגיעו למקום פתחו באש, אך המחבלים נפצעו קל בלבד. "התחילו צעקות ויריות," מספר אביטל. "שכן שלי, מתנדב באיחוד הצלה, התחיל לטפל בי. כשראה את ינאי הפצוע אנוש פנה אליו, וחבריו המשיכו לטפל בי עד שהגיע האמבולנס."

 לאחר האירוע תחקר השב"כ את אביטל. "שאלתי אם נשק היה עוזר," הוא אומר. "הם ענו: 'אין סיכוי. הם הפתיעו אותך מאחור. הם היו יכולים לקחת לך את הנשק, וזה היה נגמר גרוע יותר.'"

   |המשפט והמאבק

המשפט, שנמשך שנים, היה מסע מפרך עבור אביטל. בתחילה גזר בית המשפט על המחבלים 32 שנה בלבד, ולא מאסר עולם. אביטל, בסיוע ארגון חוננו, נאלץ להגיע לדיונים ארוכים ולהילחם על צדק.

"כשהגשנו ערעור", מספר אביטל, "ביקשתי מהשופט לדבר 2-3 דקות. הוא אישר לי. סיפרתי לו שכשחזרתי הביתה אחרי גזר הדין הראשון, בני בן ה-7 שאל: 'אבא, מה נתנו לו?' אמרתי: 32 שנה. הוא חזר מחדרו ואמר: 'אבא, עשיתי חשבון. כשהוא ישתחרר הוא יהיה בן 50 ויוכל להרוג עוד אנשים. איך השופט עשה את זה? זה מה שאני צריך לשמוע מהבן שלי? משהו כה פשוט והגיוני?!'

אחר כך אחת מהפרקליטות הצבאית אמרה לי: 'אני לא בטוחה, אבל נראה שדבריך השפיעו. ראו שהשופט זז באי-נוחות'. ובאמת, זה שינה. לאחר דיונים נוספים קיבלו המחבלים מאסר עולם. הבעיה שאנו נאלצנו להפסיד ימי עבודה, ואם לא די בכך, בהכרעת הדין המחבלים ישבו מולנו וצחקו לנו בפרצוף.

   |השחרור

אביטל גילה על שחרור המחבלים במקרה, כשעבר על רשימת 700 משוחררים באתר משרד המשפטים. "אף אחד לא עדכן אותנו," הוא אומר. התקשרתי לאבא של ינאי ואמרתי לו: 'החלאות האלה משתחררים' שלחתי לו צילום מסך, והוא היה בהלם. אמר: 'אף אחד לא דיבר איתי'.

מה הרגשתם כששמעתם שהם שוחררו?

"כמו בוקס בבטן. איבדנו את הביטחון בשנייה. בן אדם שניסה לרצוח אותי מסתובב חופשי. זה לא שהוא יחפש אותי אישית, אבל זה נמצא בתודעה. כמו אחרי השביעי באוקטובר, כשכולם פחדו לצאת מהבית. יש פחד כזה, לא הגיוני, אבל הוא שם. מישהו ששם סכין על הצוואר שלך מסתובב חופשי".

ידוע לך לאן הם גורשו בדיוק?

"אין לנו גישה לשום מידע", אומר אביטל. "בדקנו דרך שב"ס, והם מחקו הכול. הם לא קיימים במערכת. המדינה לא אומרת לאן הם הלכו, ככל הנראה כי הם חוששים מנקמה. הם לא רוצים שיידעו.

"איך אני יודע שהם גורשו לצמיתות", הוא מוסיף. "בעקרון מי שרצח לא חזר ליהודה ושומרון או לירושלים. המדינה עשתה הפרדה מלאכותית בין מי שניסו לרצוח למי שרצחו, אף על פי שלמי שניסה ולא הצליח יש מוטיבציה אדירה להפוך לשהיד".  

"ההתנהלות של המדינה בסיפור הזה היא בושה וחרפה" מסכם אביטל - "הלב שלי עם החטופים, אבל השחרורים האלה מופקרים. החבר'ה האלה לא יהפכו לתיירים. הם ימשיכו להרוג. אני מקווה שאני טועה, אבל כמה ימותו בעתיד בגלל השחרורים האלה?".

פרוייקט המחיר של הקול היהודי רק הגביר את כאבי הבטן שתיאר אביטל - "הפרויקט הזה חשוב וייחודי, אבל זו אמורה להיות אחריות של המדינה. נפגעי עבירה היו צריכים לקבל את המידע הזה באופן מסודר, ולא להסתמך על יוזמות פרטיות" 

אביטל מדגיש את החשיבות הציבורית שיש לחשיפה לנתונים האלה: "כשמציגים מידע לציבור, אסור להביא חצאי דברים. צריך לחשוף את התמונה המלאה – מה בדיוק קרה, מה עשה המחבל, הכול. אם אנשים היו מקבלים את כל המידע על העסקאות, ייתכן שהיו משנים את דעתם וזה היה משפיע על מקבלי ההחלטות".