"גבול חדש, שחר חדש"

"גבול חדש, שחר חדש" כך נכתב בכותרת ב ynet   ב 12 בספטמבר 2005 עם יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה.

בפנים הכתבה צוטט מפקד האוגדה תת אלוף אביב כוכבי, "אחרון החיילים שיצאו": "מהיום האחריות על הנעשה בפנים מוטלת על הרשות הפלסטינית". אלוף הפיקוד דן הראל אמר: "אנו עומדים בפני מציאות חדשה, הזדמנות היסטורית לשני העמים. נקווה שיהיה זה לשלום, אך אנו מכינים עצמנו לכל אתגר ביטחוני, יהיה אשר יהיה, כל מי שיגיע למרחב הגדר ויאתגר אותנו - צה"ל ידע לפעול נגדו באמצעים העומדים לרשותו".

גם שר הביטחון שאול מופז הגיע ל"חגיגה" לפזר הבטחות: "הפלסטינים מבינים שהחל ב-12 בספטמבר 2005, המדיניות לגבי הקסאם תשתנה. באיזה היקף, באיזו עוצמה ובאילו נסיבות? אני סבור שלא כאן המקום לומר, קודם נעשה ואחר-כך נדבר".

עוד לפני שהכוחות הספיקו לצאת ממעבר קרני התקבלה בקשר ההודעה "בית הכנסת של נצרים הוצת", כבר באותו יום היה ברור לאן הכל הולך: השוטרים הפלסטינים הודיעו ש'לא הצליחו' לעצור את ההמון הערבי ששרף, הצית, בזז והרס במורג, נצרים, כפר דרום ונווה דקלים כשהוא מניף על חורבות בתי הכנסת את דגלי חמאס והפת"ח. בחדשות דיווחו כי הרשות הפלסטינית הודיעה כי החליט להרוס את בתי הכנסת. ארה"ב גיבתה את הרשות הפלסטינית. 

לא היה קל לטעות בכוונות של החמאס: 3 ימים לפני הגירוש מגוש קטיף ביצע חמאס בג'באליה אימון של גדודי עז א-דין אל קסאם – הזרוע הצבאית של הארגון. באירוע הכריז בכיר חמאס מחמוד א-זאהר שההתנתקות לא תסיים את הלחימה בישראל: "תנועת החמאס לא תפרק את הזרוע הצבאית שלה, לא תתפרק מנשקה ולא תמסור את הנשק שבידי חבריה", "האזור שבו תישאר ישראל יהיה כמו שבעא בדרום לבנון" אחמד ע'נדור, שלימים יהפוך למפקד חמאס בצפון הרצועה וחוסל במלחמה הנוכחית, אמר באותו אירוע: "הנשק שלנו הוא נשק קדוש, זהו עניין מקודש ובלתי אפשרי שנוותר על הנשק הזה גם אם יהרגו את כולנו. עניין הנשק שברשותנו אינו סוגיה למשא ומתן". באותו השבוע גם הכריזה תנועת חמאס על תחרות "כרזת ההתנתקות הכי יפה" כך פעל חמאס לקבע את ההתנתקות כניצחון של ארגוני הטרור ו"ייאוש של ישראל ותבוסתה".

ביום פינוי נווה דקלים ארגנו בחמאס עצרת בחאן-יונס, שהתחילה בצעדה מהעירייה למחסום שהוביל ליישובי גוש קטיף, והסתיימה בצפייה בגירוש היהודים מגגות הבניינים בקצה העיר. בעצרת השתתפו חמושים מהזרוע הצבאית שנשאו משגרי RPG בכיר החמאס יונס אלאסטל הכריז כי "נשק ההתנגדות שחרר את רצועת עזה וצפון הגדה המערבית, ההתנגדות הוכיחה את עצמה כאופציה היעלה ביותר ולכן היא תימשך כל עוד יש כיבוש על אדמת פלסטין". אחד ממפקדי הזרוע הצבאית נאם רעול פנים כשהוא מבטיח ש"תמשך ההתנגדות עד שהחייל הכובש האחרון יסוג מאדמת פלסטין", ש"גדודי אלקסאם יחטפו חיילים עד שחרור כל האסירים מבתי הכלא" ושהנסיגה מגוש קטיף וצפון השומרון היא הקדמה וכי חמאס ימשיך באימונים ובפיתוח נשק לקראת שלבי הניצחון הבאים ושחרור הארץ כולה ובפרט ירושלים.

ב-4 בספטמבר כשבוע לפני יציאת צה"ל מהרצועה הפיצו אנשי חמאס עלון ברבע מיליון עותקים עם הצהרת כוונות ברורה. העלון שנקרא "שחר הניצחון", חשף לראשונה בפומבי את מפקדי הזרוע הצבאית של החמאס. העלון הצהיר כי חמאס לא יתפרק מנשקו, וחשף מי עומד מאחורי הפיגועים הקשים ברצועה. תוכן העלון הבהיר בצורה חד משמעית שהרעיון כי הרש"פ תפעל נגד חמאס, חסר כל אחיזה במציאות. ביום שישי, 4 ימים אחרי הנסיגה של צה"ל מרצועת עזה, ארגן חמאס עצרת ניצחון ענקית בנווה דקלים. על מגן הדוד המפורסם של ישיבת נווה דקלים נתלו תמונות של בכירי החמאס ה"שהידים", במרכז העצרת נאם איסמעיל הנייה והבטיח כי "חמאס לא תוותר על שחרור האדמות, חמאס תקיים את הבטחתה באמצעות עז א-דין אל קסאם". באותו שבוע התקיימו מצעדים צבאיים של חמאס בעיר עזה שבהם הופיעו מפקדי הטרור שיצאו מהמחתרת והציגו לראווה את הטילים והתחמושת שהחזיק.

עקבו אחרינו בערוץ הווטסאפ החדש שלנו >>

אדריכלי ההתנתקות טענו כי ההתנתקות תאפשר לצה"ל לפעול באופן חריף ולהגיב בכל הכוח לכל הפרת ריבונות של ה"גבול" החדש. "אם גם אחרי ההתנתקות יימשך הירי מעזה, אנחנו נגיב באמצעים חריפים ביותר, חסרי תקדים" הצהיר שרון. ההצהרות הרברבניות עמדו למבחן תוך זמן קצר, וכשלו לחלוטין: ההתנתקות הייתה אוטוסטרדה חד סטרית לעבר מדינת חמאסטן.

15 ימים לאחר יציאת צה"ל מרצועת עזה כבר נורו 9 רקטות לעיר שדרות. הירי, כך נטען, בוצע ע"י מחבלי הג'יהאד האסלאמי כתגובה להריגתם של 3 מחבלים מהארגון בטולכרם. המחבלים, לטענת צה"ל, עסקו בפיתוח ייצור טילים לירי לעבר יישובי השרון. כבר אז התקבע הנרטיב שפעילות צה"ל ביו"ש תקבל תגובה בירי תלול מסלול מעזה.  בכתבה בווינט נכתב כי "בצה"ל צפו כי ארגוני הטרור הפלשתינים יגיבו על המבצע בטול-כרם. במהלך הבוקר התנהלו שיחות עם גורמי ביטחון ברשות והועברה בקשה להרגיע את השטח ולמנוע ירי". צה"ל לא הגיב לירי לאור העובדה שהנפילות היו בשטח פתוח.

יום לאחר מכן, בליל שבת, ערך חמאס עוד "צעדת ניצחון" בג'באליה. תאונת עבודה הביאה לנפילת רקטה שגרמה לפיצוץ של תחמושת רבה, תאונה שבה נהרגו יותר מ-20 עזתים. חמאס האשים את ישראל והבטיח לנקום: כבר באותו לילה, כשלא עברו שבועיים מההתנתקות נורה מטח רקטות לעבר שדרות. יותר מ 30 רקטות לאורך הלילה והיום שלמחרת. מהירי נפצע אזרח אחד בינוני, 4 פצועים קל ועוד נפגעי חרדה. 

דיבורים היו לא מעט: השר מתן וילנאי, אמר כי "ישראל תגיב לירי הקסאמים בכל העוצמה הנדרשת, כדי למנוע יצירת משוואה חדשה של שימוש בעזה כבסיס לירי על הנגב המערבי. יש לפעול בשני מישורים - הפעולה שלנו, וכן דרישה נחרצת מהרשות לפעולה והפעלת גורמים בינלאומיים". דובר צה"ל אמר כי אנחנו "רואים במנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית אחראים להפסקה ולמניעה של כל פעילות טרור שיוצאת משטח הרצועה לעבר ישראל." מעשים היו פחות. 

צה"ל אמנם גייס מילואים לקראת אפשרות של מבצע קרקעי בעזה, אך למדינת ישראל לקח זמן להגיב: רק במוצאי שבת התכנס הקבינט הביטחוני-מדיני והחליט על הטלת סגר ותקיפות מהאוויר של "תשתיות טרור". כך יצא לדרך מבצעון תחת השם האירוני "גשם ראשון". צה"ל החל לבצע מעצרים נגד פעילי החמאס דווקא ביהודה ושומרון, ותקף מהאוויר ברצועת עזה. מספר פעילי חמאס שצה"ל טען שהם בכירים במערך ייצור הרקטות חוסלו, וכן מי שהוגדר כראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי בדרום הרצועה. צה"ל גם פרס סוללות ארטילריה לאיום ואפילו ירה פגזים ללא חומר נפץ, אך הכוחות שגויסו לכניסה קרקעית לרצועת עזה נשארו במקום הכינוס בחניון ליד קיבוץ יד מרדכי. 

חמאס, כך מסתבר, ידע לשחק את המשחק. באותו שבוע פורסם במעריב כי חמאס הודיע: "נפסיק עם הקסאמים". "אנחנו מודיעים על מחויבותנו להסכם הרגיעה עד סוף שנת 2005" צוטט מכרוז שהקריא מחמוד א-זאהר. כך  ב-2/10, עשרה ימים לאחר תחילת ה"סבב" הראשון , 21 יום בלבד לאחר יציאת צה"ל מעזה, התפרסמה כותרת בוואלה: "צה"ל מפסיק לתקוף ברצועת עזה". "המערכת המדינית הורתה לצה"ל להפסיק את כל הפעולות ההתקפיות ברצועת עזה בעקבות הפסקת ירי הקסאם לעבר יישובים ישראליים" נכתב בכותרת המשנה. " נראה שתג המחיר הגבוה שהציגה ישראל המחיש לחמאס כי כללי המשחק ברצועה שונו והוא יתקשה לבצע בזמן הקרוב ירי תלול מסלול נוסף" צוטט שר הביטחון שאול מופז. זו כנראה הייתה ההכרזה הראשונה על כך ש"חמאס מורתע". "אנחנו רוצים לאפשר לארגוני הביטחון הפלסטיניים וליו"ר הרשות, אבו-מאזן, הזדמנות" צוטט בכתבה גורם ביטחוני בכיר אחר. 

במבחן ההיסטוריה "מבצע גשם ראשון" הפריך את הטענות של תומכי ההתנתקות כי ירי קסאמים לאחר ההתנתקות יביא לתגובה בלתי פרופורציונלית. המבצע, פחות מחודש לאחר סיום ההתנתקות התברר בדיעבד כמבצע הראשון בתפיסת הסבבים. חמאס למד כיצד להרגיל את ישראל צעד אחר צעד לירי קסאמים מתמיד, ולקיומו בעזה כעובדה מוגמרת. צה"ל אמנם הודיע שהפסיק לתקוף ברצועת עזה, אבל בחמאס ממש לא התכוננו לרגיעה עד לסוף 2005. הרגיעה החזיקה אולי כחודש. בנובמבר כבר "טפטפו" 43 רקטות, בדצמבר הטפטוף הפך לקבוע, 91 באותו חודש בסך הכל. רק ההבטחה שהמדיניות לגבי הקסאם תשתנה התבררה כהונאה.

ב-18 בדצמבר נחתה רקטת קסאם באזור התעשייה באשקלון, אזור תעשייה שבו מתקנים רגישים רבים. שר הביטחון הודיע כי יכנס התייעצות מיוחדת בהשתתפות הרמטכ"ל ואנשי שב"כ. הג' אהד האסלאמי לקח אחריות על הירי. ראש הממשלה אריאל שרון מסר: "אנו פועלים במישור המדיני מצד אחד ונפעל גם מהבחינה הביטחונית. אנו בוחנים שורה של צעדים אפשריים בזמן שנחליט לפעול נגד הירי שמכוונים טרוריסטים פלסטיניים נגד מטרות אזרחיות בישראל". מקורבי ראש הממשלה מסרו "לא בשלה העת למבצע קרקעי רחב היקף". בצה"ל כבר תדרכו שהחיסולים לא עוצרים את ירי הקסאם, ושהוא "מבצע כעת את מה שהוא רואה לנכון במסגרת כללי המשחק מאז יציאת הכוחות מרצועת עזה. אין ספק שניתן לפעול בצורה חריפה הרבה יותר ולהפעיל עוצמת אש גבוהה יותר אבל צריך להסתכל על המכלול הכולל של השיקולים".

באותו ערב חטף ראש הממשלה אריאל שרון אירוע מוחי ואושפז ליומיים, מהם שוחרר להתאוששות אך לא חזר ללשכתו.

ב-21/12/2005 נחת קסאם בבסיס הטירונים "זיקים". זו הייתה אחת מתוך 4 רקטות ששוגרו באותו יום. הרקטות נורו מצפון הרצועה, מהשטח של יישובי "התוחמת הצפונית" שפונו 3 חודשים קודם. בכתבה שפורסמה ב-Ynet ידעו לספר ש"בצה"ל העריכו עם היציאה מרצועת עזה כי הבסיס, שנמצא דרומית לאשקלון, עשוי להפוך ליעד לארגוני הטרור הן מבחינת ירי קסאמים והן מבחינת איומים אחרים", וכבר ציינו כי צה"ל מתכנן לפנות את הבסיס בעקבו האיום שבפניו הוא ניצב.

ראש עירית שדרות דאז הודיע ש"הסבלנות של תושבי שדרות הולכת ופוקעת", אפילו הם לא ידעו לעוד כמה סבלנות הם יזדקקו. הוא האשים גם את התגובה של הצבא " הם יורים פגזים שתפוגת המדף שלהם חלפה כבר, והם גם יורים אותם בשטחים פתוחים כי הם לא באמת מתכוונים לחסל את ירי הקסאמים".

אריאל שרון כבר לקה באירוע המוחי הראשון, שבוע לאחר מכן הוא כבר יהפוך לצמח ואת מקומו יחליף אהוד אולמרט. שר הביטחון מופז הכריז ש"פעילות צה"ל תימשך", אך הודיע שמהלך קרקעי לא עומד על הפרק ואינו בתוכניות. הוא גם ידע לספר שפיגועים רבים מתוך הרצועה סוכלו באותה תקופה.

בסוף השבוע צה"ל הודיע על "מבצע" "שמים כחולים". צה"ל פיזר כרוזים לתושבי עזה המדווחים כי בכוונתו לבצע ירי ארטילריה על שטח אותם יישובים שפונו 3 חודשים קודם ושימשו כעת כשטחי שיגור, וכי כל מי שישהה בשטחם נמצא בסכנה. ב"בצלם" ההזדרזו לפרסם שמדובר בהוראה בלתי חוקית. ההפצצות נועדו לייצר שטח חייץ מהאוויר בלבד, אבל "גורמים בצה"ל הודו, כי יש במדיניות זו לצמצם את ירי הרקטות לעבר ישראל, אולם לא להפסיקו באופן מוחלט" ידעו לספר בגלובוס 

הרוחות החזקות גרמו שחלק גדול מהכרוזים נחתו בשדרות ובחוות השקמים, ואולי האירוע האירוני הזה היה השיא של" מצבע שמים כחולים" שלא היה באמת "מבצע" אלא לכל היותר ניסיון אווילי למזער את הנזקים הגלויים של היציאה מצפון הרצועה. הרקטות כמובן לא פסקו וגם בצה"ל ידעו לספר שירי הרקטות יימשך מאזורים אחרים ברצועה.

השבוע האחרון של שרון כראש ממשלה – 3 חודשים מיציאת צה"ל מגוש קטיף ורצועת עזה, סיכם גם את מורשתו. טפטוף הרקטות הפך לקבוע והתגובה המובטחת נעלמה. שרון השאיר כמורשת את עזה כגידול ממאיר פעיל.