ציר פילדלפי - כשהמצרים הצליחו לא להצליח

ב-12 לספטמבר (ח' באלול תשס"ה), שלושה שבועות אחרי תחילת הגירוש, ובמקביל לנסיגת צה"ל מגוש קטיף יצאו כוחות צה"ל מציר פילדלפי. בסוף אותה שנה לועזית - שלושה חודשים בלבד לאחר הנסיגה, כבר דיווח השב"כ שב-3 החודשים שלאחר ההתנתקות הבריחו לרצועת עזה פי 10 מטולים לירי נ"ט ופי 7 טילי נ"ט (!) מאשר 9 החודשים שלפניה. בצה"ל הסבירו כי ההברחה הסיטונאית של טילי הנ"ט יצרה איום חדש כשנטרלה את היתרון של כוחות השריון של צה"ל.

על פי דו"ח של "מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש מאיר עמית", החל מה-12 בספטמבר הוחדרו ממצרים לשטח הרצועה באותם חודשים מעל ל-5 טונות של חומרי נפץ, כ-200 מטולי נ"ט, כ-350 טילי נ"ט, כ-5,000 רובי סער, עשרות אקדחים, מעל למיליון פרטי תחמושת נק"ל ואפשר שאף מספר מצומצם של טילי נ"מ (נגד מטוסים). הנשק הזה שימש את התעצמות ארגוני הטרור ואפשר את השתלטות חמאס על הרצועה. במרכז ציינו כי "החדרת טילי נ"מ לרצועה מגבירה באופן משמעותי את האיום הקיים על כלי טייס ישראליים, צבאיים ואזרחיים, ומגבירה את הסכנה כי הטילים ימצאו את דרכם גם ליהודה ושומרון ויהוו איום משמעותי על התעופה בישראל ובפרט על נמל התעופה הבינ"ל בן גוריון". 

בדו"ח ציינו כי גם אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים מעורבים בהברחת אמל"ח, מעלימים עין מפעילות המבריחים בתמורה לקבלת שוחד כספי, או עושים עימם הסדרים מקומיים, במסגרתם מתאפשרת ההברחה בתמורה להעברת מקצת מאמצעי הלחימה לידי "מנגנוני הביטחון". מעבר לכך, אנשי המנגנונים מעניקים לעתים סיוע לוגיסטי למבריחים, למשל באמצעות מסירת כלי רכב של המנגנונים, או אף יוזמים העברה של אמצעי לחימה מוברחים עבורם.

גם המדיניות של המצרים לא השתנתה במאומה בעקבות ההסכם , אבל לישראל כבר לא הייתה שום השפעה. הצפוי מכל התברר - להבטחות של שאול מופז לא היה שום כיסוי. שטייניץ האשים  ש"מצרים מצליחה לא להצליח" ושהיא "נכשלת" במכוון במניעת הברחת הנשק מתוך אינטרס מצרי. אבל בחודשים הראשונים צה"ל עוד לא התפכח מהקונספציה. מתדרוך לכתבים צבאיים שנתן אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט שנכנס לתפקיד באותם ימים הוא צוטט ש"יציאת ישראל מעזה לא שינתה באופן מהותי את מרכיבי הכוח בתוך רצועת עזה. היציאה מציר פילדלפי יצרה מצב של גבול פחות מרוסן מכפי שישראל העריכה". לנט גם העריך שחמאס לא תשתלט על הרצועה.

כעבור מספר חודשים נחטף גלעד שליט באמצעות מנהרה שיצאה סמוך לכרם שלום, בתגובה יצא צה"ל לסדרת "מבצעים" ברצועה, המבצע בציר פילדלפי זכה לשם "פרי סחוט". צה"ל חשש מאיום טילי נ"ט מתקדמים שהיו בשימשו חיזבאללה והחלו להיכנס לרצועה, המבצע התנהל במשך כשבוע בו פעלו כוחות צה"ל באופן מוגבל בחלקו המזרחי של הציר ואיתרו 15 מנהרות. אך למבצע שמראש התבצע רק בשטח הסמוך לגבול הישראלי לא היתה אפקטיביות - בכתבה במעריב צוטט מג"ד צבר של גבעתי "אם בתא שטח קטן כל כך מצאנו 13 מנהרות, ההערכה שלנו היא שלאורך כל ציר פילדלפי יש עשרות מנהרות, אם לא מאות. אם נדרש לאתרן ולהשמידן, יידרשו לנו חודשים של עבודה". סא"ל דרורי הדגיש כי אם צה"ל לא ימשיך בהגברת הלחץ, ההתחמשות של ארגוני הטרור הפלסטינים ברצועת עזה רק תלך ותגבר"

קצת יותר משנה אחרי ההחלטה החפוזה לסגת מציר פילדלפי, כבר היה ברור לכל מערכת הביטחון שמוכרחים לכבוש מחדש את ציר פילדלפי. כפי שהגדיר זאת החוקר יהונתן דחוח הלוי: אותם אנשים ששנה קודם המליצו בחום על נסיגה מהציר, גיבשו כעת תוכניות לכיבושו מחדש. בישיבה שהתקיימה בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת כשנה לאחר הנסיגה, התריע ראש השב"כ יובל דיסקין שחמאס מתארגן כצבא לכל דבר, כולל הקמה ותפעול של מפקדות אזוריות, וכי דרך מנהרות ציר פילדלפי מוברחים טילי גראד תקניים.

הקריאות לשוב ולכבוש את ציר פילדלפי הלכו והתגברו ככל שהעובדות על ממדי ההברחות וכמויות הנשק שזרם ל"חמאסטן" ששרון ומופז הקימו בעזה התפרסמו. שרים רבים קראו לכבוש את ציר פילדלפי: ובהם אלי ישי, יצחק הרצוג רפי איתן ועוד. ראש השב"כ דיסקין קרא "להיערך לאופציה צבאית בעזה" והגדיר את המצב "רמזור אדום אדום". דיסקין ציין כי מאז ההתנתקות הוברחו לרצועת עזה באמצעות מנהרות כ-30 טונות של חומר נפץ תקני, וכמויות גדולות של אמצעי לחימה וכסף. גם שטייניץ קרא שוב למבצע "חומת מגן" בעזה ולכיבוש מחדש של ציר פילדלפי.

בתקשורת שר הביטחון פרץ שידר מסרים לוחמניים  "לא נאפשר לרצועת עזה להפוך לדרום לבנון ונעשה כל פעולה שתמנע את התעצמות ארגוני הטרור", אמר לכתבים בסיור באוגדת עזה. אבל "הפעולות שלנו לא יהיו פעולות ראווה כפועל יוצא של לחץ ציבורי או על מנת לרצות דעת קהל". 

בדיונים הסגורים הדרג המדיני בממשלת קדימה התנגד בתוקף למבצע. בתחילת נובמבר 2006 - שנה וחודשיים לאחר הנסיגה מגוש קטיף, התכנס הקבינט לדיון האם לכבוש מחדש את ציר פילדלפי. אפילו הרמטכ"ל דן חלוץ שתמך ביציאה מציר פילדלפי צוטט בכתבה ב-YNET כמי שאומר "שיש לפעול בצורה רחבה ברצועה ואף לכבוש את ציר פילדלפי כדי לעצור את ההברחות", אבל שר הביטחון עמיר פרץ יחד עם שרת החוץ ציפי לבני הבהירו כי לא יאפשרו כיבוש מחדש של ציר פילדלפי. שר הביטחון צוטט כמי שזועם על ההתבטאויות של קציני צה"ל על כך שיש צורך לפעולה בעזה "דעת הצבא נשמעה, נשמעת ותשמע גם בעתיד, אבל הדרג המדיני הוא שמחליט בהתבסס גם על האינטרסים המדיניים ולא רק על הפן הצבאי".

מההסכם עם מצרים לא נשאר דבר מלבד הכרסום בפירוז סיני, כרסום שהלך וגדל. לכולם היה ברור שאין שום דרך לעצור את ההברחות לעזה, שהייתה כבר תחת שלטון כמעט מוחלט של חמאס. ההתנתקות הייתה מסמר בלי ראש. חברי כנסת ושרים יכלו לדמיין על כיבוש מחודש של ציר פילדלפי, אבל במבחן המציאות היה צריך לקרות אסון מאד גדול כדי שהמהלך יתאפשר, ומעבר לגבול כבר עמד כוח צבאי מצרי שהוכנס באישור ישראלי, כוח שלימים יאיים על חופש הפעולה של ישראל למנוע את ההברחות.

שנתיים קדימה, בערב מבצע עופרת יצוקה, כבר הוערכו המנהרות בציר פילדלפי בכ-500, ומפעל המנהרות הניב לחמאס עשרות מיליוני דולר בכל חודש. ההחלטה של שר הביטחון מופז חתמה למעשה את גורל עזה כמחסן נשק עצום של חמאס, כזה שרק ילך ויתעצם עד האסון בשמחת תורה תשפ"ג.