זמן מה לאחר שהתאסלמתי חגג בן משפחתי בר מצווה בישראל. שהיתי במסגד בטורקיה והחלטתי להשתתף בבר המצווה. חזרתי לארץ, שוטטתי כמוסלמי והשתדלתי לא לבלוט יותר מדי. משפחתי שעקבה בדאגה אחרי מהלך חיי הייתה מוטרדת, בעיקר סבי הדתי שביקש שאלך לפגוש רב בצפון הארץ שעוסק בהחזרה בתשובה. סבי קיווה שהוא יצליח לשכנע אותי לחזור לדת אבותיי. נסעתי לצפון ונרדמתי באמצע הנסיעה. לפתע מצאתי את עצמי באזור רמת הגולן. העצים היו ירוקים והכינרת הבהיקה בכחול. התפעמתי. הייתי בהרבה מדינות, אבל זה היה המקום היפה ביותר בעולם.
השיחה עם הרב לא צלחה. הוא דיבר בהיגיון, אבל אני לא הייתי שם. הוא לא הבין אותי ולא הצליח לשכנע אותי, והציע שאשוחח עם יהודי בירושלים, הרב יונדב קפלון, חסיד חב"ד ומשורר.
עשיתי אצל הרב יונדב שבת מלאה. לא דיברנו הרבה, לא דיברנו כמעט דבר, אבל ראיתי איך מתנהל בית יהודי - שרים שירי שבת, נוטלים ידיים, היחס במשפחה, הקדושה הבולטת. הכול הרשים אותי מאוד. כשנכנסתי עם החליל שלי שהיה סגור בנרתיק, הצביע הרב יונדב על התיק ושאל מה יש בתוכו. הוא שאל:
"איך לדעתך מרגיש חליל כשהוא סגור?"
התרגשתי. היה לי ברור שלחליל יש רגשות, והנה ישנו אחד שמבין את זה. עניתי:
"הוא מרגיש כלוא קצת, אבל הוא מוגן. כשאני מגיע הביתה אני מוציא אותו לנגן".
אחר כך שתקנו.
בסיום השבת אמר לי הרב יונדב:
"אני רוצה לקחת אותך לאדם מיוחד", ושלח אותי לרב יצחק גינזבורג בכפר חב"ד.
הגעתי לביתו של הרב גינזבורג ונכנסתי פנימה. חשתי מיד את הרוחניות העצומה הגלומה ביהדות. בית מלא ספרים, כולו שקוע בתורה. הרב שאל לשמי וכשהשבתי אמר:
"יניר? נו"ן זה ניגון, רי"ש זה ריקוד ושני יו"דין זה שם ה'. זה שמך וזו מהותך".
אחר כך שאל לשם משפחתי. עניתי "קילינסקי", והוא הסביר:
"שורש נשמתך בצפון, בהרי הגולן".
הוא קלע לתחושותיי מבלי שאספר עליהן לאיש. שוחחנו על רוחניות, על חומר ועל נשמה, ופתאום קלטתי שמה שאני מחפש היה קרוב אלי תמיד".
מתוך סיפור תשובה שפורסם בשבועון "קהילה" בי"ב תמוז תשע"ד על ידי יצחק הורוויץ.
