שיר למעלות

נולדתי כבן שלישי ואחרון למשפחתי בכפר סבא. כאשר הייתי בן 16 אמי עברה חיפוש רוחני. יום אחד ראתה את הרבי מליובאוויטש בחדשות בטלוויזיה והחלה לבכות מהתרגשות. בסופו של דבר התקרבה לחב"ד.

התנגדתי להתקרבות ליהדות בכל תוקף והמשכתי במרץ במסלול חיי. מועד הגיוס התקרב ורציתי להיות בקורס טייס. בגלל בעיית ראיה לא הסתייע הדבר, וכך התחלתי לשרת בחיל הים בצוות של צוללות. במשך ארבע וחצי שנות שירותי הייתי בצוללות "תנין", "רהב" ו"גל", שרימזו על העתיד לבוא - "תנין" ו"רהב" שמות של עבודה זרה, ואילו "גל" רימז על "גל עיני" - הפצת פנימיות התורה...

הצוללת היא יחסית מקום קטן וצפוף עם אנשים רבים, כלי מאוד מתוחכם ומשוכלל ועם זאת מסוכן. יש בה הרבה שגרה שוחקת וגם מתח מתמיד, תחושה של מעמקים ומיצר. צריך לדעת איך להסתדר עם כולם במצב המיוחד הזה. בגלל כך, מפתחים בתוכה חברויות מאוד אמיצות.

בעת שירותי נולד השיר "שיר למעלות" שהלחין יוסף קרדונר. להקת "בשבע" החילונית-רוחנית הוציאה עיבוד ללחנו. כאשר שמעתי את השיר מפיהם נדלקתי לגמרי. קניתי את הדיסק ושרתי את השיר כל הזמן, למרות שלא הייתי קשור כלל לתורה ומצוות. השיר לא התקשר לי לשום דבר דתי. כולם ידעו שאם נוסעים איתי ברכב שומעים את השיר וגם חייבים לשיר אותו בקולי קולות.

תזכורת לקץ החיים

בסיום שירותי הלחוץ חיפשתי דבר אחד בלבד: מרחבים. רציתי לטוס כמה שיותר רחוק, להיות כמה שיותר לבד, כמה שיותר חופשי, לצאת מכל המסגרות ולהשתחרר מכל עול. התחלתי לדמיין איך אני נוסע ולא חוזר, חי בעולם הגדול במקומות נידחים, חי חיים פשוטים ויוצא מכל המגבלות של העולם.

באותה תקופה, בה התגוררתי בקיבוץ ליד הים, הרגשתי לפתע מין בליטה בבטני. ידידה שלי בדקה אותי ואמרה כי מדובר במשהו חשוד וצריך לבדוק אותי. הרופאים הפנו אותי לבדיקות והוחלט לעשות לי ביופסיה, ולשם כך היה צורך לפתוח את הבטן.

עברתי ניתוח בבית חולים פרטי. לאחר מכן הרופאים אמרו לי שבאמצע דממתי והם לא הצליחו להוציא את הגידול.

היה עלי להתאושש מהניתוח ולהתכונן לניתוח נוסף. לבסוף הוציאו את הגידול ובבדיקת ביופסיה התברר שמדובר, למזלי הרב, בגידול שפיר.

בכל אופן זה נתן לי איזה זעזוע, מן תזכורת לקיצם של החיים.

הרופא פקד עלי לנוח, לא לצאת מיד לחו"ל, לא להעמיס משקל כבד, אבל לא חיכיתי יותר מדי ותכננתי את טיסתי לאחד השבועות הקרובים. קניתי כרטיס לכיוון אחד בלבד.

לפני שטסתי אמרתי לאמי: "אני טס למזרח ואחזור עם תאילנדית וכמה ילדים קטנים ופסלים קטנים...".

היא הזדעזעה, וביקשה ממני לשאת עמי ספר תהילים קטן. לא רציתי לצערה יותר מדי, והנחתי אותו בתיקי.

לך-לך מהעולם הזה

טיילתי במזרח עם חברים, אבל בעיקר הייתי לבד. השתתפתי בכל מיני קורסים, יוגות, אשראמים, מדיטציות והילינגים, ובכוונה תחילה נרתעתי מכל מגע עם בתי חב"ד המפוזרים במזרח, שהזכירו לי את דרכה של אמי. טסתי להודו, תאילנד ובורמה. הייתי בתנועה כל הזמן.

ככל שהזמן עבר התחלתי להשיל מעלי יותר מנהגים, יותר בגדים, לך-לך מהעולם הזה. הגעתי למצב שהסתובבתי עם מכנסיי שארוול, ללא נעליים וללא חולצה, התפשטות הגשמיות, שילוב של פריקיות ומיסטיקניות.

גם בהודו שרתי את "שיר למעלות" בכל הזדמנות, כאשר הייתי עם שיערי הארוך והמתולתל על גג אוטובוס או באיזה כפר נידח. ההודים לא הבינו מה הסיפור שלי. השיר האיר לי במסע, הרגשתי שיש בו סודות ורבדים עמוקים. פעם החלטתי לפתוח את ספר התהילים שהביאה אמי לראות אולי אמצא שם עוד שירים מדליקים כאלה. נפלתי על פרק ק"י עם הפסוקים "א-דני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים, ידין בגויים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה, מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש..."

כחסיד של אהבה ושלום הזדעזעתי לגמרי. מה זו האלימות הזאת?! מה פשר הגזענות הזאת?! לא יכולתי לסבול את זה ואמרתי לעצמי: כנראה שלדוד המלך יצא שיר אחד טוב, אז נלך איתו ונעזוב את השאר... לא אחזור לתהילים בחיים!...

הגעתי לכל מיני מקומות נידחים, הרים וג'ונגלים, והשתתפתי בהרפתקאות שחשפו אותי לסכנת מוות, נחשפתי לבודהיזם, להינדואיזם ולכל מיני שיטות נוספות, נהייתי צמחוני, טבעוני, אחד שלא נוגע בביצים, דגים וחלב, מן רוחניק כזה.

חזרתי לארץ אחרי שנה וארבעה חודשים מותש מבחינה גופנית, ללא חלבונים ועם אמבות בבטן.

מאין יבוא עזרי

כאשר חזרתי לביתי לפתע נוצר קליק עם אמי. התחלתי לספר לה על כל מיני דברים מההינדואיזם והבודהיזם ושאר שיטות רוחניות, ואילו היא דיברה מתוך "פרקי אבות", "תניא" וסיפורי צדיקים. קלטתי שיש לה מה למכור.

התחלתי לחשוב מה לעשות ומה ללמוד. אמרתי לעצמי: אני רוחניק כזה. יתאים לי ללמוד רפואה סינית, וכך נרשמתי לבית ספר לרפואה סינית שנמצא ליד רחוב הירקון בתל אביב.

נסעתי לכרך הגדול, החניתי בחניון והלכתי ברגל לעבר בית הספר. דיברתי עם אחותי בפלאפון כאשר חציתי את הכביש הסואן. היו שישה נתיבים - שלושה נתיבים לכל צד. הסתכלתי שמאלה, והתחלתי לחצות במחשבה שיש רמזור אדום לכל נתיבי הנסיעה, אבל טעיתי ולפתע - - -

הרגשתי מכה חזקה, עפתי באוויר ונחתתי על הראש באמצע הכביש. דם כיסה את עיניי וזלג על הכביש. הייתי בטוח שאני עומד למות. למרות הפציעה מיד זחלתי לעבר אי התנועה. שמתי את ידי על ראשי והתחלתי לשיר:

"שיר למעלות / אשא עיני אל ההרים / מאין יבוא עזרי / עזרי מאת ה' / עושה שמיים וארץ..."

לפתע שמעתי חריקת בלמים צורמת. הרמתי את ראשי וראיתי שנכנסה לתוך הצומת באלכסון טרנזיט ארוכה שחורה משחור של חברה קדישא... הדלת נפתחת כמו שערי שמיים, ואז ראיתי אדם עם זקן וכיפה שחורה רץ לקראתי... הייתי בטוח שבאים לקחת אותי למעלה...

האיש הבחין במבטי הנדהם, הושיט לי את ידו וקרא לעברי "זה בסדר, תירגע, אני גם חובש", ולאחר מכן טיפל בי.

אחר כך הסתבר לי שאופנוע, ובו לוחם משייטת 13, נסע במהירות עצומה בכביש. הוא רצה בתחילה להיכנס ביני ובין האוטובוס שכמעט הגעתי אליו, וכאשר ראה שאינו מצליח בלם ופגע בי והעיף אותי.

אחר כך הגיע אמבולנס ולקח אותי לבית רפואה, כאשר החובש מרגיע אותי שאשאר בחיים. בגלל הפגיעה הקשה במצח היה צורך לעשות לי ניתוח פלסטי. לאחר שהשתקמתי חזרתי לביתי.

שכבתי במיטה ואמי טיפלה בי. אחייני בן השלוש ראה אותי ואמר, "יובל הוא כמו תינוק". הוא חזר על דבריו שוב ושוב וזה הצחיק את אמי.

"איזה מצוות עושים לתינוק?", אמרה, "אה! נוטלים לו ידיים!..."

וכך מדי בוקר הגיעה אמי למיטתי עם נטלה, ונטלה את ידי כשהיא מסבירה לי שיש טומאה בלילה, הרוח הרעה יוצאת מאצבעות הידיים, וצריך לטהרם.

זה התחבר לי לדיבורים ששמעתי ברפואה הסינית ועוד מיסטיקות וקיבלתי על עצמי ליטול ידיים בבוקר לאחר שאחלים.

צבע ואור

התקרבו ימי הפסח ואמי ביקשה ממני לצבוע את הדירה לכבוד החג.

תוך כדי מלאכתי אמרה:

"יש לי דיסק מעניין להשמיע לך".

היא הניחה דיסק של קורס 'תורת הנפש' של הרב יצחק גינזבורג.

פתאום שמתי לב שיש פה משהו רציני. הנה אני שומע על נושאים רוחניים כמו ששמעתי בהודו והרבה יותר מזה. תיאוריות מתקדמות בהרבה והכל משולב בפסוקים מהתורה.

ראיתי איך שהנפש מורכבת מכל מיני כוחות ויש לה מבנה מדויק. נוכחתי שיש חלוקה מופלאה של נפש האדם לספירות, יצר טוב מול יצר רע, נפש אלוקית מול נפש בהמית וזה בא לביטוי בכל ספירה באופן אחר. שמעתי בשקיקה איך המוח משפיע על הלב ואיך כל הכוחות משתלבים זה בזה. שמעתי על אמונה, תענוג ורצון המשפיעים על הנפש ואיך הכל מגובה בגימטריות. נפעמתי מכל מלאכת המחשבת המופלאה הזאת.

דיבר אלי איך שכל מבנה הנפש מרומז בתורה, איך אברהם הוא חסד ויצחק גבורה ואיך יש ביניהם יחסי גומלין והתכללות, ואיך כל זה מופיע בשבעת ימי בראשית. הדהים אותי איך שהכל נובע מהתורה הקדושה. התחלתי לקלוט את מופלאותה.

כל זה עשה לי וואו ועורר אצלי גירוי חזק להיכנס פנימה.

מצד אחד דברי הרב מאוד עניינו אותי ומאידך מאוד הבהילו אותי. נכנסתי לתקופה שהייתי שומע אותו ומפסיק, שומע ומפסיק.

בהדרגה נכנסתי יותר ויותר לעניינים. שמעתי שיעורים, ואפילו קראתי תהילים. אמי דאגה להביא חבדניק שיראה לי איך להניח תפילין, והכל התנהל לאט לאט, עקב בצד אגודל.

המשך בשבוע הבא...