בע"ה כ' אב תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

רמב"ם יומי: קרבן פסח פרק ט'

צפו בשיעור הרמב"ם היומי לד' סיוון. הלכות קרבן פסח פרק ט'

  • הרב יוחנן בן זכאי
  • ד' סיון תשע"ו - 08:00 10/06/2016
גודל: א א א

הלכות קרבן פסח פרק ט':

אכל אוכל מן הפסח אינו אוכל אלא בחבורה אחת, ואין מוציאין ממנו מן החבורה שיאכל בה. והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה בלילי חמשה עשר--לוקה, שנאמר "לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה" (שמות יב,מו): והוא שיניחו בחוץ--שהוצאה כתובה בו, כשבת; לפיכך צריך עקירה והנחה, כהוצאת שבת. ואין מוציא אחר מוציא בפסח--שכיון שהוציאו הראשון, נפסל.

במן האגף ולפנים, כלפנים; ומן האגף ולחוץ, כלחוץ; והאגף עצמו, שהוא עבי הפתח--כלחוץ. החלונות ועבי הכתלים, כלפנים; הגגים והעליות, אינן בכלל הבית.

ג[ב] בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו, בין בזדון בין בשגגה--נאסר באכילה; והרי הוא כבשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה, או בשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים--שהכל טרפה, ולוקין על אכילתו כמו שבארנו במעשה הקרבנות.

דאבר שיצא מקצתו--חותך הבשר ויורד עד שהוא מגיע לעצם, וקולף את הבשר: כל שבפנים יאכל, וכל שבחוץ ישרף. וכשהוא מגיע לעצם, חותך בקופיס, אם היה שאר קדשים; ואם היה פסח שאסור לשבר בו עצם, קולף עד הפרק, ומפרק האבר שיצא מקצתו מן הפרק, ומשליכו לחוץ.

ט,ה[ג] שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד--צריכה כל חבורה מהן לעשות לה הקף, שנאמר "מן-הבשר חוצה" (שמות יב,מו): מפי השמועה למדו, שצריך לתן לו חוצה למקום אכילתו. ואלו הופכין את פניהן הלך ואוכלין, ואלו הופכין את פניהן הלך ואוכלין--כדי שלא יהו מערבבין.

ו[ד] היו המים שמוזגין בו יינם באמצע הבית, בין שתי החבורות--כשהשמש עומד למזג, קופץ את פיו ומחזיר את פניו, עד שמגיע אצל חבורתו, ואחר כך אוכל מה שבפיו: שאסור לאכל בשתי חבורות. ומתר לכלה להחזיר פניה מבני חבורתה, ואוכלת--מפני שהיא בושה לאכל בפניהם.

ז[ה] שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהן, אינן אוכלין; וכן אם היתה חבורה אחת, ונעשית מחיצה ביניהן--אינן אוכלין, עד שתסתלק: שאין הפסח נאכל בשתי חבורות, ואין נעקרין מחבורה לחבורה.

ח[ו] בני חבורה שנכנסו שלושה מהן או יתר לאכל פסחן, ולא באו שאר בני חבורה--אם נכנסו בשעה שדרך בני אדם לאכל הפסחים, וחזר המעורר לכלן על השאר ולא באו--הרי אלו שנכנסו אוכלין עד שישבעו, ואין ממתינים לשאר. ואפלו באו המתאחרין אחר כך, ומצאו אלו השלושה שאכלו הכל--אינן משלמין להן דמי חלקם; אבל אם נכנסו שנים בלבד, הרי אלו ממתינים.

טבמה דברים אמורים, בשעת כניסתן לאכל. אבל בעת שנפטרין, אין אדם צריך להמתין לחברו; אפלו גמר אחד בלבד מלאכל--יצא, ואינו צריך להמתין.

י[ז] המאכיל כזית מן הפסח, בין מפסח ראשון בין מפסח שני, למשמד לעבודה זרה, או לגר תושב או שכיר--הרי זה עובר בלא תעשה; ואינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות. ו"בן-נכר" (שמות יב,מג) האמור בתורה, זה העובד אל נכר; ואין מאכילין ממנו לגוי, אפלו גר תושב או שכיר--שנאמר "תושב ושכיר, לא-יאכל בו" (שמות יב,מה).

יא[ח] ערל שאכל כזית מבשר הפסח--לוקה, שנאמר "כל-ערל, לא-יאכל בו" (שמות יב,מח): ו"בו" הוא, שאינו אוכל; אבל אוכל הוא מצה ומרור. וכן מתר להאכיל מצה ומרור לגר תושב, ולשכיר.

יב[ט] כשם שמילת בניו ועבדיו מעכבת אותו מלשחט הפסח--כך מעכבת אותו מלאכל, שנאמר "ומלתה אתו, אז יאכל בו" (שמות יב,מד). כיצד: קנה עבד אחר שנשחט הפסח, או שהיה לו בן שלא הגיע זמנו להמול אלא אחר שחיטת הפסח--הרי זה אסור לאכל, עד שימול אותן.

יגוכיצד יהיה הבן ראוי למילה אחר שחיטת הפסח, ולא יהיה ראוי קדם שחיטה--כגון שחלצתו חמה שצריך שבעת ימים מעת לעת מיום הבראתו, וכגון שכאבה עינו ונרפאת אחר שחיטה, או שהיה טמטום ונקרע אחר שחיטת הפסח ונמצא זכר.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 13 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד