מעבר לגבולות: הטור השבועי שמציץ מעבר לקווי הפסקת האש, אל הטבע וההיסטוריה שלא תמיד מכירים.

העיר היהודית מעבר לגדר

כשאנחנו מביטים היום מזרחה מרמת הגולן אל עבר מישורי הבשן הסוריים, אנחנו רואים בעיקר שטח עוין. אבל ההיסטוריה הגיאוגרפית של המרחב הזה מספרת סיפור אחר לחלוטין. במרחק קצר מהגבול של ימינו, שוכנת העיר הסורית נווה (Nawa). מה שרבים לא יודעים, זה שלאורך התקופה הרומית והביזנטית, נווה לא הייתה סתם עוד כפר – היא הייתה מטרופולין יהודי שוקק חיים.

חז"ל הכירו היטב את תלמידי החכמים של האזור, וכינו אותם בתלמוד בתואר המכובד "רבנן דנוה". אפילו אוסביוס, מראשוני אבות הכנסייה הנוצרית, נאלץ להודות בכתביו שנווה היא "עיר גדולה של יהודים". מדובר היה בקהילה חזקה שחייתה את חייה במרחב שבין הגולן לחורן.

סודות חרוטים בבזלת

עד היום, משולבים בתוך בתי העיר הסורית שרידים של בית כנסת מפואר בן למעלה מ-1,500 שנה. החוקרים שמצאו את השרידים נדהמו לגלות משקופי ענק עשויים מאבן הבזלת השחורה האופיינית לאזור, שעליהם מגולפים כל הסמלים של קהילה חיה.

על האבנים מופיעים בבירור שופר, מחתה (כלי לאיסוף גחלים וקטורת בבית המקדש), ארבעת המינים ואשכולות ענבים. אחד הממצאים המרהיבים ביותר הוא משקוף מהמאה הרביעית או החמישית לספירה. חרוטות עליו שתי מנורות שבעת קנים, עיטורי גפנים עשירים, ובמרכזן תבליט של "קונכייה" ששואבת את העין של המתבונן אל המקום שבו כנראה עמד ארון הקודש.

הכתובת ששברה שתיקה

כדי לא להשאיר שום מקום לספק, נמצאה במקום גם כתובת עתיקה בשפה הארמית. הכתובת מדברת בפירוש על "בית ארונא" – מונח עתיק ומרגש שמשמעותו היא "הבית של ארון הקודש". הכתובת הזו היא כמו דרישת שלום ישירה ממתפללי בית הכנסת של נווה, שביקשו להנציח את תרומתם למקום הקדוש.

האבנים העתיקות בנווה אומרות משפט אחד ברור: הבשן היהודי הוא שכבה עתיקה ועמוקה של היסטוריה יהודית. המורשת הזו מונחת שם בתוך קירות של בתים סוריים. אם אנחנו לא נדבר עליה ולא נספר את הסיפור שלה בקול – אחרים ישמחו למחוק אותה בשקט.