- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
היהודי המצוי (כלומר, אנחנו) סובל כבר שנים מתסמונת אשת הדייג. אנחנו רוצים הכל, עכשיו, ורצוי עד אתמול: שבג"ץ יפורק ויורכב מחדש, שאלוף פיקוד מרכז אבי בלוט יאמץ את מדיניות הביטחון של מזכירות יצהר, שיוקר המחיה יתפייד, שהרב טאו ותנועות הר הבית יעלו מחר בבוקר בהרמוניה לשים את אבן הפינה לבית המקדש, ואם אפשר – שעל הדרך לכל אזרח יחכה רכב אוטונומי בחניה.
אבל הפורים הזה, החלטנו לעשות פוס. אנחנו מפסיקים להיות חזירים.
תארו לכם שהמלך שיכור, הוא במצב רוח מצוין, והוא מגיש לנו צ'ק פתוח. אבל יש כוכבית קטנה בחוזה: תזכרו שמדובר ב"עד חצי המלכות". אי אפשר לקבל את הגאולה השלמה במכה אחת.
חילקנו לכמה אנשים קופון שדרוג אחד בלבד למציאות. משאלה אחת ממוקדת מול בית הדין של פורים. בלי לבקש את הכל, רק את החצי שבאמת ישנה פה משהו. הנה התיקונים החלקיים שלהם למציאות שלנו.
חז"ל מסבירים שאחשוורוש מזהיר את אסתר "עד חצי המלכות ולא כל המלכות" – ממה מפחד אחשוורוש? הוא מזהיר אותה שלא תבקש "דבר שחוצץ למלכות, שהוא בית המקדש". אחשוורוש עוד לא יודע לכאורה שאסתר יהודייה, אבל החשש שלו הוא מבניין המקדש.
אחשוורוש לא רוצה לתת את כל המלכות, כי הוא רוצה גם להישאר קיים. הוא מוכן חצי-חצי. אבל ברגע שאסתר מנצחת, הוא שוכח מעצמו ומוכן לתת לה הכל, ואפילו שוכח להסתייג "עד חצי המלכות". אז אסתר מבקשת לתלות את בני המן – אלו שעמדו וכתבו נגד המקדש.
אבל האם למעשה צריך לבקש רק עד חצי המלכות? כן ולא. מצד אחד צריך להיות מכוונים למלכות ה', מצד שני יש עניין לנצל הזדמנויות במציאות ואפילו להיראות קצת שיכורים, כאילו לא ברור מה אנחנו רוצים להשיג.
גם בשיח שלנו היום, לפעמים כשמדברים על מקדש זה מלחיץ את אחשוורוש – החיצוני והפנימי. ואנחנו צריכים להתמקד, לבקש לחיות, לבקש להציל את עצמנו, וכל היעדים יתגשמו מאליהם.
אז אולי צריך ללמוד מאסתר: לעבוד לפעמים קצת על היצר הרע והאחשוורוש שלנו, ולא לספר לו שבאנו להדיח אותו ממלכותו. אנחנו רק רוצים לחיות. רק בדיעבד יתברר גם לו בעצמו שכדי לחיות, הוא צריך לפנות את הכיסא.
"אם אחשוורוש קורא לי ברגע של שכרות ונותן לי צ'ק פתוח לחצי מלכות, אני לא מבקש שלום עולמי וגם לא את פירוק בג"ץ. ובטח לא גיוס חרדים עם כל מה שאני יודע שכולם סוגיות חשובות.
אני שם את כל הז'יטונים שלי על דבר אחד: רכבת אווירית ענקית. לא מטוס פה, מזוודה שם וטפסי קליטה - אלא מבצע חסר תקדים שיביא לכאן, במכה אחת, את כל קהילות ישראל שעדיין ממתינות בגלות.
הייתי שמח לבקש גם שכולם ינחתו היישר לתוך משרות הייטק ווילות מסודרות בנגב ובגליל, אבל הבטחנו לא להיות חזירים העונה ולבקש רק חצי מלכות. אז אני אסתפק בטיסות.
למה דווקא זה? כי בסוף, כשאנחנו מנתחים את המושג 'חוסן לאומי', אנחנו מתרגמים אותו לפגזים, תקציבי ביטחון ומיירטים. אבל החוסן האסטרטגי הכי בסיסי שלנו הוא כמות היהודים שחיים כאן. הייתי רוצה שבעזרת משאלת הפורים הזו, נדלג על כמה שלבים מייגעים וכואבים בתודעה ההיסטורית. העם שלנו לא צריך להמתין לעוד 'מסרים לא נעימים' מהסביבה - בין אם אלו קריאות בקמפוסים בארה"ב או חרמות באירופה - כדי להבין שהבית פה.
וכאן החזון פוגש את הפוליטיקה, ואותנו. כי כדי שהרכבת האווירית הזו תנחת בהצלחה, אנחנו צריכים להתגייס לזה. תודעתית, כמדינה שקליטת עלייה חוזרת להיות משימת הדור שלה; פוליטית, בחקיקה שחותכת ביורוקרטיה ומרסקת חסמים ממשלתיים; ואנושית – בקבלה אמיתית של האנשים האלה לתוך הקהילות שלנו. תביאו את הרכבת האווירית, ואנחנו כבר נעשה את שאר העבודה.
"מאחורי כל בעיה במדינת ישראל מסתתר משפטן. זו לא סתם סיסמה, אלא מציאות יומיומית מאומתת וכואבת. האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל הם אדירים, והטיפול בהם עשוי לקחת שנים ארוכות. אבל ברוב המקרים, כשהמדינה כבר מצליחה לגשת ולטפל במשהו, מגיעים המשפטנים ויוצרים כזה פלונטר, שבסוף יוצא שרק החמרנו את הבעיה.
היות והבטחנו לא לבקש את כל המלכות הפעם, אניח בצד את העובדה שבג"ץ חייב לעבור שינוי דרמטי, ואשתמש בקופון הפורימי שלי לדבר אחד בלבד: מינוי.
הדרך הכי טובה ויעילה לשנות מדיניות בשטח היא דרך מינויים. לכן, אם יש לי בקשה אחת מבית הדין של פורים, היא מינוי של יועץ משפטי לממשלה שהוא ימני באמת. איש מקצוע שיפסיק לתקוע מקלות בגלגלים, ויתחיל לעזור לנו להניע את תהליך הריפוי המורכב שאנחנו כל כך צריכים בכל חלקה פנויה במדינה.
הבקשה האחת שלי לחצי מלכות תהיה לרוב יהודי מוצק בכלל שטח ארץ ישראל. לא קיבלתי אישור להתפרע במספר הבקשות, אבל אני כן חופשי לגמרי בגודל של הבקשה ובמרחק שעד אליו היא מרחיקה לכת - אז אני כמובן חושב לא רק על שטח הארץ שכיום בריבונות מדינת ישראל או בשליטתה הצבאית, אלא על הארץ כולה, עד נהר הפרת.
אני צנוע לגבי האמצעים - האם הדרך היא עזיבה המונית של האויב מן הארץ, עליה המונית של יהודי ארה"ב ושאר הגלויות, או שילוב כלשהו? אולי מיליוני צאצאי אנוסים או בני עשרת השבטים שחוזרים לשורשים? אני לא מתערב בדרך.
כשהמספרים יאפשרו לעם ישראל להחיל רבונות על כל חלקי הארץ שבידיו, ולשחרר בהזדמנות המתאימה את חלקי הארץ שעוד לא זכינו להכיר ברגליים, זה יהיה תפקיד שנצטרך לבצע בעצמנו.
ולגבי יישוב המריבות הפנימיות שלנו - 'לך כנוס את כל היהודים' - זו ודאי משימה שמוטלת ישירות על שכמנו.
מקובלנו מרבי נחמן שבפורים כל הפושט יד נותנים לו גם ברוחניות. לכן השאלה מקוממת אותי. בפורים השערים נפתחים ואנחנו שותים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ועולים למעלה מטעם ודעת ובטח מחישובים כאלה ואחרים של חצי מלכות.
מי בכלל יכול לחשב חישובים של חצי ורבע כשהוא אפילו לא יודע בין ארור המן לברוך מרדכי?
בפורים אנחנו רוצים מלכות שלמה ומלאה, גאולה כזו שתעלה גם את הניצוצות שנפלו להמן ולקליפות - חזרה אל הקדושה.
גאולה כזו שתחזיר לחיק עם ישראל את כל המתבוללים לדורותיהם, את כל הנפילות והטעויות שלנו.
אנחנו פונים לה' מלב פתוח ומעומקו צועקים לגאולה שלמה. נמאס לנו להסתפק בחצי וברבע. את זה יש לנו כל השנה. בפורים אנחנו דורשים גאולה שלמה ומלכות ה' אמיתית על העולם.
