בע"ה י"א אייר תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

איך מכניעים את המן?

הרב שמואל אליהו על פרשת תצווה ופורים

  • הרב שמואל אליהו
  • ט"ז אדר תשפ"א - 10:08 28/02/2021
גודל: א א א

וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת

היושב בשער המלך – שופט עליון

מגילת אסתר מספרת לנו על מחלוקת שהייתה בין מרדכי לאסתר על הדרך הנכונה לפעול כנגד גזירת המן הרשע, וכיצד הקב"ה מכריע במחלוקת הזאת, הכרעה שיש לה חשיבות גדולה מאוד גם בשאלה איך להביא גאולה לעם ישראל בימינו.

המגילה מספרת לנו כמה וכמה פעמים שמרדכי היה "יושב בשער המלך" (ב יט; ב כא; ה ט; ה יג; ו י; ו יב). משמעות הביטוי "יושב בשער" בכל התנ"ך כולו היא שופט. יש שופטים שיושבים בשער העיר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", ויש שופטי הממלכה כולה שיושבים בשער המלך, שמרדכי היהודי הוא אחד מהם.

זונח את שער המלך כדי לעורר לתפילה

שער המלך הוא מקום מכובד מאוד, ועל כן יש חוק שאומר כי אי אפשר "לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק" (אסתר ד א-ב). כשמרדכי קורע "אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" הוא גם מקבל החלטה לוותר על תפקידו כשופט בממלכה כולה. מרדכי מחליט לזנוח את יכולת ההשפעה על הממלכה מבפנים בדרכים פוליטיות ומעשיות ולפעול כנגד גזירת המן רק בדרך של תפילה למלכו של עולם.

עם ישראל הולך בדרכו של מרדכי. "וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים" (שם ד). בשלב הזה מרדכי לא פונה כלל לאסתר המלכה שתפעל אצל המלך אחשוורוש. אסתר היא זאת שפונה למרדכי ומציעה לו בגדים. "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל".

פוליטיקה נוסח שושן

אסתר לא חושבת שמרדכי הולך עם שק ואפר בגלל שאין לו בגדים. היא רק רומזת לו כי הוא טועה ואי אפשר לנטוש את שער המלך לטובת אנשי המן. בסופו של דבר אנחנו צריכים לפעול גם בדרכים מעשיות בפוליטיקה של שושן.

כך שולח משה את יהושע להילחם בעמלק "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק", ופירש רש"י גם גיבורים וגם יראי חטא. אנשים שיודעים גם את הדרך להשתדלות מעשית וגם את הדרך להשתדלות רוחנית. כך ממשיך משה ואומר ליהושע "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי". אתה תפעל בדרכים מעשיות ואני אפעל בדרכים רוחניות. הקשר בין התפילה לניצחון ניכר לכל עם ישראל "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז יא).

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

מרדכי לא מסכים לקבל את הבגדים ולחזור לשער המלך. הוא ראה איך כל מנהלי הממלכה כורעים ומשתחווים להמן, עד שאפילו המלך מצווה לעשות כן, "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ" (ג ב), והבין שאין שום סיכוי בגזרה הזאת.

עם זאת, בפעם השנייה שאסתר שולחת את התך הוא מבקש להשיב לה: אם את מאמינה בפעולה מול אחשוורוש, תמסרי על כך את הנפש ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות.

גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן – וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ

אסתר מסכימה ללכת לאחשוורוש בתנאי שיהיה שילוב של תפילה ומעשה. "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר פרק ד טז). ביום השלישי אסתר לובשת מלכות לפני כניסתה אל המלך ומזמינה אותו לשתות עם המן.

מַהֲרוּ אֶת הַמָּנֶה לַעֲשות אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר

המן מלא עד אפס קליטה

בפועל הקב"ה הכריח את מרדכי לעשות את דבר אסתר ולפעול בחצר הממלכה (ממש כשם שהוא מכריח את משה ללכת לפרעה שוב ושוב). אחשוורוש רוצה לעשות יקר וגדולה למרדכי שהציל אותו ממוות ולא יודע מהי הדרך הנכונה. באותה שעה ממש, באמצע הלילה, מגיע המן  כדי לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ שהכין לו. המן נכנס לחדר השינה של המלך ורואה שם את ספר הזיכרונות פתוח, משרתי המלך סביבו והוא נשאל מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

המן לא שואל את משרתי המלך מפני מה המלך ער בשעה לילה מאוחרת כל כך ולא תוהה במה הם עוסקים. נראה שהוא היה מרוכז מדי בעצמו. למה אף אחד מהנוכחים בחדר השינה של המלך לא סיפר להמן שהמלך מחפש עכשיו איך להיטיב למרדכי היהודי? אולי הם הבינו שהמן כל כך מלא מעצמו עד שגם אם הם יגידו לו הוא לא יהיה מסוגל לקלוט.

שתי ציפורים במכה אחת

המן לא חוסך בכיבודים ומבקש לבוש מלכות וסוס מלכות וכתר מלכות. זה הרגע שהמלך קולט ומבין שצומח לו מתחת לאף אדם מסוכן שחולם להיות מלך במקומו, ואומר לעצמו: נרוויח שתי ציפורים במכה אחת. גם נעשה טובה למרדכי וגם נוריד להמן את האף בפני כל תושבי שושן, שלא יחשוב שהוא מתאים להיות מלך.

מלחמה בעמלק בלבוש מלכות

בסופו של דבר אלוקים מכריח את מרדכי לעשות את דבר אסתר וללבוש בגדי מלכות באמצעות שיגעון הגדלות של המן. מתברר שבשביל להכניע את עמלק צריך מלכות ועוצמה ואומץ לצד התפילה. כך אומרת הגמרא "תנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן תְּחִלָּה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות יז) 'כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק', הֱוֵי אוֹמֵר, לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ תְּחִלָּה וכו' (סנהדרין כ ע"ב).

וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ

מרדכי מבין את המסר לפיו צריך מלכות בשביל לנצח את עמלק, ולכן אחרי הסיבוב על הסוס בשושן הוא חוזר לשער המלך לפעול בחצר המלכות, וכידוע אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק אלא בלבוש מלכות. עם זאת לובש מרדכי שק מתחת לבגדיו וממשיך בתענית, לזכור כי הכול בסופו של דבר תלוי בתפילה ובעזרת ה'. כך מסביר המהר"ם אלשיך על פי הגמרא "ששב לשקו ולתעניתו" (מגילה טז ע"א) "שלא היה לבוש שק על בגדיו באופן כי אין לבא אל שער המלך, כי אם מתחת למדיו על בשרו מבית" (מהר"ם אלשיך אסתר ו).

השילוב הזה מנצח ומוכיח את עצמו. המן נתלה למחרת, בט"ז בניסן, ומרדכי מקבל באותו יום גם את בית המן וגם את טבעת המלך כדי שיוכל לחתום על צווים בשם המלך אחשוורוש, ואין לך שררה ומלכות כמו הדבר הזה.

וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת

כעבור שבעים יום מהגזירה, בכ"ג בסיוון, פונה אסתר שוב למלך ומבקשת ממנו שייתן למרדכי רשות לחתום על צווים שמתירים ליהודים להתגונן בפני אויביהם. כעת מרדכי משדרג את בגדי המלוכה שלו בלי כפייה כמו בפעם הראשונה. "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן". המילים מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ מדגישות כי מדובר כאן בעלייה בדרגה של מלוכה, המתבטאת בבגדים מפוארים, ממש כמו הדרגות בצבא שמבטאות עלייה בתפקיד. כעת הוא מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (י ג).

בגדים שמחוללים מהפכה תודעתית

התלייה של המן והעברת ביתו וטבעתו של המן למרדכי לא גרמו לתושבי שושן צהלה ושמחה ולא גרמו ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר כמו לבישת בגדי המלכות של מרדכי. הלבישה הזו גרמה לשינוי תודעתי בערי המלוכה. בסך הכול ניתנה בכ"ג בסיוון רשות ליהודים להתגונן, ובאמת לא מדובר בבשורה גדולה מדי, אלא במאבק עתידי של מעטים מאוד מול רבים מאוד מאוד. אבל מסתבר ששינויים במלוכה משפיעים מאוד על רוח העם שכעת העיר שושן צהלה ושמחה, וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר.

שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן שמביאים לפַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם

כ"ג סיוון הוא תשעה חודשים לפני י"ג באדר שבו נלחמו היהודים ב-75 אלף צוררים שקמו להשמיד, להרוג ולאבד אותם ואת ילדיהם ומשפחותיהם, ולרשת את כל רכושם. אילו היהודים היו שמחים רק אחרי הניצחון על שונאיהם זה היה הגיוני מאוד. אבל הם שמחו כבר בסיוון כי הם הבינו בחושיהם שהשמחה היא זאת שתביא לניצחון.

כך מעידים הפסוקים: "וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (אסתר ח טו).

אנחנו יודעים כי בדרך כלל יהודים בגלות לא העזו להילחם בכל הפרעות והגירושים שהיו לאורך הדורות כמעט בכל מדינה ומדינה. התקיים בהם "וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלֻאִ֥ים לְךָ֖ מִנֶּ֑גֶד וּפָֽחַדְתָּ֙ לַ֣יְלָה וְיוֹמָ֔ם וְלֹ֥א תַאֲמִ֖ין בְּחַיֶּֽיךָ" (דברים כח, סז). חוסר האמונה בחייהם גורם להם לפחד מכל עלה נידף ולברוח. "וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף" (ויקרא כו, לו).

המהפך שחל בחצר המלכות יוצר אצלם מהפכה רוחנית. הם מקבלים אומץ לא רק להתגונן אלא גם לתקוף את אויביהם. "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים", וזה דבר פלא.

הכנת עם ישראל למלוכה בימי האבות

אֶפְשָׁר, דָּבָר שֶׁנִּצְטַעֵר בּוֹ אוֹתוֹ צַדִּיק, יִכָּשֵׁל בּוֹ?

הגמרא (מגילה טז ע"א) שואלת על הפסוק שנאמר ביוסף "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת" (בראשית מה) אֶפְשָׁר, דָּבָר שֶׁנִּצְטַעֵר בּוֹ אוֹתוֹ צַדִּיק, יִכָּשֵׁל בּוֹ?

שהרי יעקב הצטער על כך שהלביש את יוסף בכותנת פסים ונתקנאו בו אחיו ונגרם צער גדול ליוסף בגללו. אם כך, איך יוסף יוצר שוב אפליה בין האחים בעניין הבגדים דווקא ונותן לבנימין יותר מאשר לאחיו? "דַּאֲמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָה, אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, אָמַר רַב, בִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת שֶׁהוֹסִיף יַעֲקֹב לְיוֹסֵף מִשְּׁאָר בָּנָיו, נִתְקַנְּאוּ בוֹ אֶחָיו, וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם".

כיון שרצה לרמוז לו רמז, לא חשש לקנאה רחוקה כזו

עונה הגמרא תירוץ מופלא: "אָמַר רַבִּי בִנְיָמִין בַּר יֶפֶת, רמז רָמַז לוֹ, שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ בֵן שֶׁיֵּצֵא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֲמִשָּׁה לְבוּשֵׁי מַלְכוּת. וּמַנּוּ? מָרְדֳּכַי, דִּכְתִיב, 'וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ' וְגוֹ'". והקשה הנציב בספר מרומי שדה: ומה הועיל הרמז? הרי נתינת חמש החליפות לבנימין עלולה להוליד קנאה בין האחים. ותירץ רבי בנימין בר יפת: "רמז רמז לו וכו'. והיינו, שכיון שרצה לרמוז לו רמז, לא חשש לקנאה רחוקה כזו". הרמז הזה הוא חשוב מאוד. בזכותו הבינו אסתר ומרדכי כי בגדי מלוכה הם הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם הרשעות של עמלק.

קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ

שאול המלך לא הבין את הרמז הזה ולכן לא נהג שררה בעת מלחמת עמלק, ובעת שהעם חומל במלחמת עמלק "עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר" שאול נכנע להם ולא מקיים את דבר ה' להכרית זרעו של עמלק. לכן ה' מוריד אותו מהממלכה ומעביר אותה לדוד.

המעבר מתבטא בקריעת בגד המלכות של שאול: "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ". ומסביר שם רש"י מיהו המלך שייקח את המלכות משאול ויבצע אותה כמו שצריך. "ומסר לו סימן זה, מי שיכרות כנף מעילו, הוא ימלוך תחתיו, והוא שאמר לו שאול לדוד ביום שכרת את המעיל 'ידעתי כי מלוך תמלוך'" (רש"י שמואל א פרק טו פסוק כז).

וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ

כדי להימנע מהטעות הזאת יעקב מלביש את יוסף בכתונת פסים, שהיא לבוש בני מלכים, שילמד איך מתנהג מלך. כך נאמר על כל בני דוד המלך בהקשר של תמר "וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים" (שמואל ב פרק יג יח. רש"י על בראשית פרק לז פסוק ג).

לכן יעקב משאיר את הכתונת הזאת על יוסף גם כשהיא גורמת קנאה בין האחים. למרות שהכותנות הזאת גורמת צרות, היא חשובה בשביל המשך חייו של יוסף ולכן הוא לא מוותר עליה גם כשהוא שולח אותו לאחים שבשכם. הוא חייב לבנות ליוסף את המלכות הפנימית שלו, בלעדיה הוא לא יצליח למלא את תפקידו.

וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ

ומנין יודע יעקב שבניו יהיו מלכים? מדבר ה' המפורש אליו ואל אברהם. כך אומר לו ה': "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" (בראשית לה יא). כך הבטיח ה' לאברהם "וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית יז ו), כך נאמר גם על שרה "וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז טז).

וַתִּקַּח אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב

יעקב למד על כוחם של הבגדים מאמו שמלבישה אותו בעל כורחו בבגדי עשו כדי שיזכה בברכות שכוללות גם מלוכה על עשו. "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (בראשית כז כט). כן מולבש מרדכי בעל כורחו בבגדים שהמן הכין לעצמו כדי לקבל את הברכות של יעקב על עשו. "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים".

בית ספר למלכות רוחנית ונפשית

העובדה שיוסף לא חוזר מצערת מאוד את יעקב והוא חושב שטעה. אבל יוסף מבין שאביו לא טעה. בזכות החינוך למלכות נפשית ורוחנית הוא תופס את ההנהגה בכל מקום שאליו הוא מגיע. בבית פוטיפר "וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" (בראשית לט ד). בבית הסוהר "וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה" (בראשית לט כב).

גם מול שרי פרעה בבית הסוהר מתנהל יוסף כאילו הוא האחראי עליהם ושואל אותם: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם" (בראשית מ ז). הם שרים בממלכת פרעה והוא עבד עברי שמושלך לכלא, איך הוא מרשה לעצמו לפנות אליהם ולשאול אותם למה הם עצובים? התשובה היא החינוך של אביו.

כמובן שהעיקר הוא כאשר הוא בא לפני פרעה ובלי שהוא נשאל בכלל הוא מייעץ לפרעה "וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". פרעה רואה מולו אדם חכם שמתנהג בטבעיות כאילו הוא גדל בחצר המלוכה, וממנה אותה משנה למלך.

מרדכי ממשיך את דרכו של יוסף למלכות

הנוסח שבו התורה מתארת את מינוי יוסף להיות משנה למלך דומה לנוסח שבו מתואר מינוי מרדכי להיות משנה למלך. "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם". גם בגדי מלוכה, גם טבעת, גם הרכבה בחוצות העיר, גם לקרוא לפניו "אברך" שפירושו אב המלך, דהיינו האדם שמעניק למלך עצות חכמות. ממש כמו שעשו למרדכי בשושן.

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי. לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי

עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ

מעשה אבות סימן לבנים. הנביא ישעיהו מתנבא ומצווה על ירושלים ללבוש תכונות של מלכות ובגדי מלוכה. כך אומר הנביא ישעיהו: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא" (ישעיה נב א). הוא גם מצווה אותה בפסוק שאחריו להתנער מהשק והאפר "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן" (ישעיה נב ב).

את שני הפסוקים הללו תיקן לנו רבי שלמה הלוי אלקבץ לשיר בקבלת שבת, "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי. לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי". הם חיוניים להקמת מלכות ישראל ולהכנעת אויביה, כפי שכתוב אחר כך "וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שׁוֹסָיִךְ. וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ. יָשִֹישֹֹ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ. כִּמְשֹוֹשֹֹ חָתָן עַל כַּלָּה".

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה

גם ביציאת מצרים ה' ציווה את משה שלוש פעמים כי בני ישראל יצאו ממצרים בבגדי מלוכה ולא בבגדים פשוטים, כדי שיזכרו את תפקידם. "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא). יצאו כבני מלכים ביד רמה וידעו להתמודד עם כל הקמים עליהם לרעה.

ואע"פ שהבגדים של המצרים הם לא בגדים של קדושה, הם נשמרים לבני ישראל שנים רבות באופן פלאי: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה" (דברים ח ד, כט ד). העיקר שהם ירגישו בני מלכים.

יש קצת סכנה ללכת בחוקות הגויים וללבוש את מלבושם, כפי שאומר הרמב"ם: "ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים, ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים" (רמב"ם דעות ה ט). אבל לצורך חינוך ישראל לתפקידם הם לובשים את הבגדים הללו 40 שנה.

 

בגדי שבת בפורים

לובשים בגדי שבת בפורים או בגדים חמודים

הרמ"א מביא בשם המהרי"ל "יש שנהגו ללבוש בגדי שבת וי"ט בפורים, וכן נכון" (שו"ע תרצה ב). בדברי הרש"ש שכתוב עליו בספר הנהגות צדיקים (לח) "לובשים בגדי שבת בפורים או בגדים חמודים". אולי הביטוי הזה בא לרמוז על בגדי החמודות של עשו שלקחם יעקב.

וכן הביא כה"ח משם רבי חיים פאלג'י "וילבש בגדי יום טוב מבערב ולא כאותן שנוהגין ללבוש בבקר יום פורים, והוא זכר 'ותלבש אסתר מלכות' 'ומרדכי יצא בלבוש מלכות', ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול" (כה"ח תרצה ב ס"ק יג, וראה בא"ח הלכות פורים כב).

שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב

בספר "מעבר יבוק" מדייק כי לובשים בגדי יום טוב דווקא, שהם יותר משל שבת (שו"ע סי' תקכט, א). והסביר שם המגן אברהם כי ביום טוב נוספת חובת שמחה "משום דחייב בשמחה, ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים (ביו"ט) יותר משבת" (מגן אברהם סימן תקכט ד). ועל כן בפורים צריך בגדי יו"ט שיש בהם יותר שמחה.

שבתחילה היה פורים יום טוב כמו פסח שאסור בעשיית מלאכה. "וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב", ומרוב שמחה התגיירו הרבה גויים "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (ח יז). אמנם אחרי הניצחון "וְעָשׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" ולא עשו יום טוב (ט יז-יח). ובשנה שאחר כך הפרזים עשו אותו יום טוב. "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר ט יט). ואולי בגלל שהמוקפים הם הערים היותר מכובדות ולא מתאים להם יום טוב, שפוגע להם בעסקים, או אולי הם פחות שמחים מאנשי הכפרים.

בפועל מרדכי מצווה את העם לעשות ימי משתה ושמחה ורומז להם שבפעם הראשונה היה גם יום טוב. "כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (ט כב).

זו הסיבה שעל פי ההלכה מותר לעשות מלאכה ביום פורים. אבל מנהג הוא שלא עושים מלאכה (מגילה ה), ולא עוד אלא שהעושה מלאכה לא רואה סימן ברכה (שו"ע תרצו א). ולכן טוב ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים, להחזיר את השמחה המקורית שהייתה בשושן וגרמה לאומות העולם להתייהד (וראה משנ"ב שם א).

לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה

אפילו באחד מהבגדים אסור

בעת שמתחפשים צריך לשים לב לשמור על ההלכה שאומרת "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". וברמ"א (יו"ד קפב ה) "ואפילו באחד מן הבגדים - אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה". ובדרכי משה כתב הרמ"א "המנהג פשוט, ואין מוחה" – ללבוש בפורים בגדי נשים לגברים ובגדי גברים לנשים. והוא דן בזה ומסיק שזה אסור. "אמנם דחזינן דפשט המנהג ואין מוחה נראה לי ליישב המנהג. דכי אינו מתכוון ללבישה שרי". ומסיים "אבל טוב להחמיר ולעבוד את ה֚ בשמחה ולהיות גילה ברעדה".

ללבוש פרצופים בפורים

בשו"ע כתב הרמ"א: "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. ויש אומרים דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה" (או"ח תרצו סעיף ח). וחלקו הב"ח והט"ז על ההיתר לעבור על דברי תורה מתוך שמחה בפורים שהרי זה איסור תורה. ונהגו להקל בתחפושות לילדים עד גיל בר מצווה ובת מצווה, אבל לא מעבר לכך.

ויהי רצון שנזכה כולנו ללבוש מלכות, ולקיים את הברכה והציווי של ה' לאברהם "ומלכים מחלציך יצאו". אמן ואמן.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


1 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 14 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד