בע"ה ט' תמוז תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

הודאה בליל הסדר על הניסים שבימינו

שיר חדש על גאולתנו וגאולת אבותינו

  • הרב שמואל אליהו
  • כ"ה אדר תשפ"א - 11:29 09/03/2021
גודל: א א א
(צילום: לוי נאזרוב)
(צילום: לוי נאזרוב)

מקדימים הודאה לגאולה

חכמינו קבעו את ליל הסדר לא רק כדי לספר על הניסים שהיו במצרים, אלא גם על הניסים שאנו זוכים להם בדורנו. זאת הסיבה שבסיום "מגיד" אנו מברכים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם". ולפי מה שנלמד בהמשך נראה כי העיקר הוא לספר על הגאולה שלנו ורק אחר כך על גאולת אבותינו, ולכן אנו מקדימים ואומרים אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ לפני שאומרים וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ.

עַל גְּאֻלָּתֵנוּ צריך לשורר בלילה הזה שִׁיר חָדָשׁ

ולא עוד אלא שאנו מסיימים את הברכה במילים "וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ". מילים שמשמעותן היא כי אנו לא מסתפקים בהודאה שכתובה בהגדה על יציאת מצרים, אלא נשיר לו שירים חדשים עַל גְּאֻלָּתֵנוּ - על כך שאחרי 1900 שנות רדיפה של אומות העולם כולן אנחנו קיימים כעם, וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ ועל כך שלא איבדנו את אמונתנו ולא נטמענו בין האומות. לצורך כך עלינו להודות לו בשִׁיר חָדָשׁ שאנחנו צריכים לחבר בעצמנו, מלבד הסיפור שיש בהגדה על יציאת מצרים. ואולי זה המקום של השירים שנמצאים בסוף ההגדה.

כבר היום צריך להודות על גאולתנו

האם את השיר החדש הזה צריך לשיר כבר היום, או אולי כיוונו חכמינו שנשיר את השיר החדש רק כאשר נזכה להיות בבית המקדש מקריבים מן הזבחים ומן הפסחים? כדי לענות על השאלה הזו נעיין בדברי חכמינו ז"ל ונראה שצריכים להודות בשיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו כבר בשלב הזה של קיבוץ גלויות ושחרור משעבוד מלכויות אע"פ שעדיין לא הגענו לגאולה השלמה.

וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

המקור הראשון הוא כמובן בדברי ירמיהו הנביא שאמר כי עיקר ליל הסדר יהיה רק על קיבוץ גלויות מכל הארצות ולא על יציאת מצרים. כך אומר הנביא ירמיהו פעמיים לרוב חשיבותם. "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ירמיה טז יד-טו, וחוזר עליהם שנית בפרק כג בשינוי לשון קטנים).

אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ

הגמרא אומרת כי גם הנביא ישעיהו אומר לזכור רק את ההצלה של ימינו. ישעיהו מדבר על קיבוץ גלויות מכל הארצות: "אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ: אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ", וממשיך ואומר: "אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ: הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵּֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת". חכמינו בגמרא ברכות הסבירו כי הוא מתכוון לא לזכור את גאולת מצרים אלא את הגאולה ה"חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח" (ברכות יג ע"א).

לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ

חכמינו הראשונים הקשו איך יכולים הנביאים החשובים הללו לבטל מצווה חשובה של סיפור יציאת מצרים שכתובה בתורה כל כך הרבה פעמים. "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג), מצווה שצריכים לקיים בכל יום ובכל לילה, בכל שבת ובכל חג, ובמיוחד בכל שנה בליל הסדר. עונים חכמינו שנבואת ירמיהו וישעיהו לא באה לבטל את המצווה אלא לקיים אותה ביתר הידור.

הם הבינו כי זכירת יציאת מצרים לא נועדה ללמד אותנו היסטוריה, אלא לקבוע בליבנו את האמונה בה' שמנהל ומכוון את כל העולם כולו. התכלית הזאת תושג כשתספר לבניך על הניסים שמתרחשים בימיך הרבה יותר טוב מאשר אם תספר להם על ניסים שנעשו לפני אלפי שנים.

אֵין מִצְוָה מִתְבַּטֶּלֶת בָּזֶה כְּלָל

כך כתב הרשב"א: "דַּע כִּי אֵין הַכַּוָּנָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע רַק לִזְכֹּר בַּפֶּה הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ הָאֵל יִתְבָּרֵךְ שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם אַחַר שֶׁהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה פְּרוּכִים בְּלִי כֹּחַ וְתַחַת סִבְלוֹת מֶלֶךְ קָשֶׁה וְעַם רַב" למרות שה' הוא מלך לא נראה, הוא חזק יותר מכל מלך אחר שיש לו צבא וחיילים נשק רב "וְעִם הַזְּכִירָה נִקְבַּע שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ הַמַּשְׁגִּיחַ וְהַיָּכוֹל שֶׁלֹּא יִמְנָעֶנּוּ מוֹנֵעַ בְּשׁוּם צַד. וְעוֹד שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הַבִּטָּחוֹן חִזּוּק רַב, וְעַל כֵּן בָּאָה הָאַזְהָרָה עַל זֶה בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה בִּזְכִירַת הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה".

קיום המצווה הזאת גדול יותר בזכירת הניסים של היום. לזכור שהתקבצנו מעשרות מדינות, ממזרח וממערב, מצפון ומים, מעמים רבים שרדפו אחרינו וגירש אותנו ממקום למקום, שחלקם ניסה להשמיד אותנו ולהעביר אותנו מן העולם, "הֵנָּה גַּם הַתַּכְלִית הַהוּא שָׁמוּר בְּהַזְכִּירֵנוּ קִבּוּץ עַם מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרַט מֵעַמִּים רַבִּים נוֹרָאִים מִן הָאֲרָצוֹת הָרְחוֹקוֹת מִצָּפוֹן וּמַיִם. וְתִהְיֶה הַכַּוָּנָה הַהִיא יוֹתֵר חֲזָקָה בִּהְיוֹת הַזְּכִירָה בְּאוֹתוֹת וְנִסִּים יוֹתֵר חֲזָקִים. אִם כֵּן אֵין מִצְוָה מִתְבַּטֶּלֶת בָּזֶה כְּלָל" (הרשב"א בהשלמה למנחת קנאות, מובא בעין יעקב למסכת ברכות והביאו האברבנאל בספר ישועות משיחו חלק שני, עיון רביעי ד'. ובספר ראש אמנה יג. וראה עוד סמק מצווה א).

זכירת הגאולה העתידית היא חלק מזכירת יציאת מצרים

הרב איסר זלמן מלצר זצוק"ל, שהיה רב בעיה"ק ירושלים בדור הקודם, גם כותב כי מצוות זכירת הגאולה העתידית היא חלק ממצוות זכירת יציאת מצרים, ששתיהן אחת. "דיסוד ענין זכירת יציאת מצרים הוא יסוד אמונת ההשגחה, ואם כן לימות המשיח תכלל המצווה על כל הגאולות והיא מצוה אחת. ועל כרחך צריך לומר כן, דבלא זה קשה דְּלָמָּה הוצרך מעיקרא קרא על ימות המשיח, דלמה נימא דמצוות עשה של יציאת מצרים תבטל לימות המשיח? ועל כרחך שאין זה ביטול מצוה כלל אלא דלימות המשיח יהא ממצות הזכירה כל הגאולות והיא מכלל מצוות עשה של יציאת מצרים" (אבן האזל הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ג).

האם אחרי קיבוץ גלויות יזכירו גם את יציאת מצרים?

דעת בן זומא וראב"ע – להזכיר רק ניסים שבימינו

בעל אבן האזל מפנה אותנו לדעת חכמים במחלוקתם עם בן זומא ורבי אלעזר בן עזריה שאנו מזכירים בתוך ההגדה. רבי אלעזר בן עזריה ובן זומא אומרים כי אחרי קיבוץ גלויות לא יזכירו כלל את יציאת מצרים כפשט דברי ירמיהו. ואם תקשה מהפסוק שאומר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" יסבירו כי המילה "כל" מלמדת להזכיר יציאת מצרים גם בלילות.

שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ

דעת חכמים אומרת שמזכירים גם את יציאת מצרים בימות המשיח כפשט דברי הפסוקים בתורה. וכשבן זומא מקשה להם מהפסוק בירמיהו שאומר כי לא יזכירו יציאת מצרים בימות המשיח, עונים חכמים "אָמְרוּ לוֹ: לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ".

צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת

ממשיכה הגמרא בברכות ואומרת "וְכֵן הוּא אוֹמֵר, 'אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת, וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ' (ישעיה מג). 'אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת' - זוֹ שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת, 'וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבּוֹנָנוּ' - זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם. 'הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה, עַתָּה תִצְמָח'. תָּנִי רַב יוֹסֵף, זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה זְאֵב. פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה אֲרִי. פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם, וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה נָחָשׁ. אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל - צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת".

גאולות אחרונות מצרפות אליהן את הראשונות

במכילתא (פרשת בא טז) מובא המשל הזה על ידי רשב"י לחיזוק דברי רבי אלעזר בן עזריה ובן זומא. שהרי הוא מסיים ואומר "פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם". ומסכם "אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל - צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת". משמע נשכח לגמרי את הגאולה ממצרים כדברי ראב"ע ובן זומא. אמנם המהרש"א אומר כי המשל הזה הוא דעת חכמים שאומרים כי אחרי שפגע בו ארי הוא לא שוכח את מעשה הזאב, אלא מספר בעיקר במעשה ארי. רק אחרי שפגע בו הנחש הוא שוכח את מעשה שניהם.

המשמעות היא שבאמת חכמים מודים שיש שלב שבו ישכחו לגמרי את יציאת מצרים, אבל בשלב הראשון שרק נינצל משיעבוד מלכויות נזכיר גם את יציאת מצרים וגם את ההצלה מהמלכויות ששלטו עלינו. כל זה לעומת דעת בן זומא וראב"ע שסוברים כי כבר בשלב הזה לא יזכרו את יציאת מצרים כלל.

שני שלבים בגאולה

ברוח זו כתב גם הגר"א שישנן שתי תקופות של משיח. תקופה אחת היא של משיח בן יוסף, שבזמנו עולם כמנהגו נוהג, ומתבטל שיעבוד מלכויות ואין עשו נופל בידו. התקופה האחרת היא של משיח בן דוד. בימיו, יגדל כבודם של ישראל ויראו כל גויי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו. לפיכך יבוא עשו עם גוג ומגוג על ה' ועל משיחו וייפלו כולם ביד משיח בן דוד. בימיו יתקיימו דברי הנביאים, בלע המוות לנצח, וכל הייעודים הטובים שניבאו יתממשו.

בזה הסביר הגר"א דברי הגמרא בברכות שבתחילה אמרה שלא תיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהיה טפלה. ולבסוף אמרה, שצרות אחרונות משכחות ראשונות. ומתרץ שכאשר בא משיח בן דוד, שהקדוש ברוך הוא עושה חדשה, דבר שלא היה עד עתה ומשתנים סדר העולם. מאותה העת תישכח יציאת מצרים לגמרי ויהיו מספרים הגאולה החדשה. אבל קודם לכן מספרים את שניהם כדברי חכמים (אמרי נעם ובביאור אגדות למסכת ברכות לד, ב, יג, א).

בזמן קיבוץ גלויות יסופרו הניסים העכשוויים לכל הדעות

לדעת הרמב"ם הלכה כראב"ע ובן זומא, שהרי פסק שמזכירים יציאת מצרים בלילות. "אף על פי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ג). והסבירו הכס"מ והלח"מ שם שהוא פסק כדעת ראב"ע ובן זומא. הרי"ף והרא"ש לא הביאו את הגמרא הזו הלכה למעשה, ולכן הבין הצל"ח בברכות שהם לא פוסקים כמו הרמב"ם אלא כדעת חכמים.

נפקא מינה בין הדעות היא האם בזמן קיבוץ גלויות והפסקת שיעבוד מלכויות יספרו את ניסי יציאת מצרים או לא. לדעת הצל"ח הרי"ף והרא"ש יספרו גם אותם, אם כי הניסים של ימינו יהיו העיקריים. ולדעת הרמב"ם יספרו רק את הנסים העכשוויים. האם אנחנו עושים כך?

הקשר בין שיעבוד מלכויות לקיבוץ גלויות

קיבוץ גלויות תלוי בהסרת שיעבוד מלכויות

התורה קשרה את היציאה מהגלות להפסקת שיעבוד מלכויות בנבואות רבות, במיוחד בפסוק שכתוב בתורה "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ, וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל). וירושת הארץ בכל מקום פירושה כיבוש מיד האומות.

כך ישעיהו הנביא שמזכיר בנבואה הזו גם קיבוץ גלויות (ישעיהו מג ה-ח) וגם הצלה מהאומות (ישעיה מג א-ד). גם ירמיהו מזכיר בנבואה הזו גם קיבוץ גלויות (ירמיהו טו וגם כג) וגם הצלה מהאומות (ירמיהו כג ד-ו).

קיבוץ גלויות קטן ללא הסרת השיעבוד

וזה לא מובן מאליו, כי לכאורה יכול להיות קיבוץ גלויות גם כשאנו תחת יד זרים, שהרי במשך כל הגלות עלו מעט יהודים לארץ ישראל שהייתה תחת שלטון זרים. כך היה קצת קיבוץ גלויות בתקופת שלטון הטורקים ועוד קצת קיבוץ גלויות בתקופת שלטון האנגלים במנדט הבריטי.

קיבוץ גלויות גדול בהסרת שיעבוד המלכויות

אמנם צריך לזכור כי העלייה תחת שיעבוד מלכויות הייתה מאוד קטנה. בתקופת הטורקים הייתה היו בארץ ישראל פחות מ-1% מעם ישראל, וזה לא במקרה. הטורקים הקשו ככל יכולתם על עליית יהודים ומנעו מהם לקנות קרקעות, לבנות את הארץ וליישב אותה.

אלוקים סילק אותם מהארץ והביא את הבריטים שהבטיחו באמצעות השר בלפור לבנות בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל. ב-30 שנות שלטונם הגיעו עוד כמה מאות אלפי יהודים לארץ ישראל. אבל גם הם כתבו את הספר הלבן וגם הם סגרו את שערי הארץ בפני יהודים רבים. גירשו אותם באוניות לקפריסין ולאפריקה ומנעו מהם ליישב את הארץ כפי שהיה ראוי. גם אותם אלוקים סילק אחרי שלושים שנה שבה עלינו מ-0.5% ל-5% יהודים מתוך העם היהודי בארץ ישראל.

רק אחרי שסולק שלטון המלכויות הללו נפתחו שערי הארץ לעלייה של יהודים מ-102 מדינות, ובתוך שנתיים הוכפל מספר התושבים היהודים בארץ ישראל כמעט פי שניים כתוצאה מעלייה של יהודים מארצות ערב וממחנות העקורים שניצלו מהנאצים ומשאר ארצות תבל.

וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף

באותה שנה של סילוק שלטון המלכויות הזרות מארץ ישראל עזבו את הארץ רוב תושביה הערבים באופן פלא. בעידוד מנהיגיהם עזבו כחצי מיליון תושבים את בתיהם ושדותיהם בירושלים ,יפו, חיפה, צפת ועשרות כפרים רבים בכל הארץ. ממש כמו שהבטיח ה' בפרשת משפטים בעת מתן תורה "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף" (שמות כג כז). והאירוע הזה הוא אירוע פלאי שאין לו אח ורע בהיסטוריה העולמית. ואי אפשר שלא לספר אותו ולהודות עליו ולשיר עליו לה' שירים חדשים עד בלי די.

וִיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי הִיא הַהַתְחָלָה וְכוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַגְּאֻלּוֹת

גם בשנת תשנ"א (1991) התברר הקשר בין הסרת השיעבוד לעליית יהודים לארץ ישראל. כשנפל שלטון הרשע של הקומוניסטים בברית המועצות והוסר העול הכבד שהיה על היהודים ברוסיה במשך כל שבעים שנות שלטונם, עלו לארץ מאות אלפי יהודים מרוסיה ומהמדינות שהיו כפופות לה.

על הנס הזה אמר הרבי מחב"ד באותה שנה שצריך להודות על כך בליל הסדר: "כֵּיוָן שֶׁ'בַּכֹּל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם', וִיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי הִיא הַהַתְחָלָה וְכוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַגְּאֻלּוֹת דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל – שֶׁעַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בְּהַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת דִּיצִיאַת מִצְרַיִם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֵיךְ שֶׁהֵם מִשְׁתַּקְּפִים 'בְּכֹל דּוֹר וָדוֹר', 'בְּכָל יוֹם וְיוֹם' בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת עַתָּה, שֶׁעַל יָדָם 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם' מֵאֵלּוּ הַ'עוֹמְדִים עָלֵינוּ' 'בְּכֹל דּוֹר וָדוֹר', עַד – (כְּפִי שֶׁזֶּה מֵבִיא אֶת) הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת בְּהַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה (שֶׁהֵם בְּדוֹמֶה לְהַנִּסִּים דִּיצִיאַת מִצְרַיִם)".

הרבי מתאר באותה שיחה את היציאה של היהודים ממצרים שהייתה בשלבים. בתחילה הכו בכורות מצרים את מצרים, אחרי מכת בכורות פרעה מבקש מישראל שיקומו ויצאו. אחר כך בני ישראל יוצאים ברכוש גדול. בים סוף נשתחררו מהפחד שהיה להם מהמצרים. כך גם בימינו לא ביום אחד נפלה רוסיה, אלא בשלבים שהתארכו במשך כל אותה שנה עד שקרסה מלכות הרשע כליל. גם היהודים לא עלו ועולים בבת אחת.

עַד שֶׁהַמְּדִינָה עַצְמָהּ מְסַיַּעַת לָהֶם לָצֵאת, כְּפִי שֶׁהָיָה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם

"עִנְיָן נוֹסַף בְּהַמְּאֹרָעוֹת בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן שֶׁרוֹאִים בָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת – הוּא הַיְצִיאָה שֶׁל רִבּוּי יְהוּדִים מִמְּדִינָה הַהִיא, שֶׁהִיא בְּדֻגְמַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. לְאַחֲרֵי רִבּוּי שְׁנַיִם שֶׁל הַנְהָגָה בְּאֹפֶן אַחֵר לְגַמְרֵי, שֶׁבָּהֶם יְהוּדִים לֹא יָכְלוּ לָצֵאת מִשָּׁם – הֲרֵי דַּוְקָא בְּשָׁנָה זוֹ וּבַשָּׁנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ פָּתְחָה מְדִינָה זוֹ אֶת שְׁעָרֶיהָ לְשַׁחְרֵר יְהוּדִים לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ [וַאֲפִלּוּ אִם, מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁתִּהְיֶה הִתְעַכֵּב חֵלֶק מֵהֶם בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת לְפִי שָׁעָה (בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית אוֹ אוֹסְטְרָלִי' וכיו"ב) בְּקָרוֹב הֵם יַגִּיעוּ (בְּרָצוֹן שָׁלֵם וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוֹב לֵבָב) לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, יַחַד עִם מִשֶּׁפַּחוֹתֵיהֶם]. וְעַד שֶׁהַמְּדִינָה עַצְמָהּ מְסַיַּעַת לָהֶם לָצֵאת, בְּדֻגְמַת כְּפִי שֶׁהָיָה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁתַּכְלִיתָהּ הָיָה לָלֶכֶת לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ (וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ גּוֹ')". על כל אלו צריכים לומר "אשר גאלנו וגאל את אבותינו".

הַנִּסִּים הָעַכְשָׁוִיִּים מְחַזְּקִים לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא הַיּוֹם מִמִּצְרַיִם  

מסיים הרבי ואומר: "וּבִפְרָט שֶׁהַנִּסִּים הָעַכְשָׁוִיִּים מַזְכִּירִים וּמְחַזְּקִים אֶת הַהַרְגֵּשׁ אֵצֶל יְהוּדִי 'לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא הַיּוֹם מִמִּצְרַיִם', וְשֶׁ'לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבַד גָּאַל הקב"ה מִמִּצְרַיִם אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם' – גְּאֻלַּת מִצְרַיִם הִיא הַהַתְחָלָה וְכוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַגְּאֻלּוֹת" (שיחת כו ניסן תשנ"א).

בין ימות המשיח לביאת המשיח

אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד

ןאע"פ שעדיין לא בא משיח אנחנו שירים שיר חדש כי אנחנו נמצאים בימות המשיח. כך הסבירו חכמינו ז"ל הסבירו שיש הבדל בין ביאת המשיח לבין ימות המשיח במשנה שדנה בשאלה האם כלי נשק הם כבוד או ביזיון. היא אומרת שלפי דעת רבי אליעזר כלי נשק הם תכשיטים כיוון שבימות המשיח יהיו מלחמות. כדברי שמואל שאמר "אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד גָּלִיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ". וכמו שיהיו אביונים בימות המשיח כך יהיו מלחמות. ומה שנאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב" זה יהיה שלב אחרי שלב.

בימות המשיח – עולם כמנהגו נוהג

כך כתב הרמב"ם בהלכות תשובה: "ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" (רמב"ם תשובה ט, ב). כן כתב הרמב"ם גם בהלכות מלכים: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי הגויים המשולים כזאב ונמר" (י"ב א').

המשיח עדיין לא נגלה, אך אורו פועל על האנשים

מסביר הרבי מחב"ד כי ימות המשיח הם ימים קודם להתגלות המשיח. בשלב הזה מתחילים בני האדם לפעול מכוח רוחו של משיח שמתגלית בעולם ומכינים את העולם לקראת ביאתו: "הענין ד'כל ימי חייך להביא לימות המשיח' מתבטא בכך שתיכף כשניעור עצם הנשמה (שמתגלה עצם מציאותו, ורק העצם) מרגיש בנשימת האויר ענינו של משיח – אויר של משיח, ובלשון חז”ל 'רוחו של מלך המשיח'".

האור הזה משפיע על רוחו של עם ישראל ועל רוח האנושות כולה. כל זה לפני התגלות מלכותו של המשיח בפועל שהיא שלב מאוחר יותר (משיחות ליל ה’ פ’ תולדות, אדר”ח כסלו, וש”פ תולדות, ב’ כסלו ה’תשנ”ב).

הרבי מביא דוגמאות לימות המשיח בהסכם שנחתם בין אומות העולם להסרת 80% מהנשק הגרעיני הכימי והביולוגי בעולם. מכך שהאומות משקיעות הרבה בחינוך ובחסד ופחות במלחמות. מכך שהאומות מתייחסות ביתר כבוד ואנושיות לעם היהודי מאשר בעבר שהעלילו עלינו עלילות דם ופרעו בנו פרעות קשות. מכך שארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה. מכך שעם ישראל מנצח את אויביו בדרך פלאית. מכך שהאומות הרעות הולכות ונופלות ומתמעטות והולכות, והאומות הבכירות בעולם מרסנות אותן מלפגוע באחרים.

הודאה בליל הסדר על נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ

היוצא מכל האמור לעיל הוא שלפי דעת כולם צריך לומר בליל הסדר את הניסים הגדולים שנעשו בימינו, יש אומרים רק אותם ויש אומרים שעיקר ההגדה מהם. בוודאי חייב כל אדם להשתדל להכין את בניו ובנותיו ולספר להם את הניסים שעשה ה' לכל עם ישראל בדורות האחרונים. וגם לספר על הניסים שנעשו למשפחתו ולבני ביתו.

מתחיל בגנות

ההודאה על מה שקרה בימינו צריכה להכיל בתוכה גם את הרע וגם את הטוב. ולכן צריך לספר גם על הגלות הארוכה וכל תחלואיה וגם על קיבוץ הגלויות הפלאי. גם על הארץ שהייתה שוממה ביותר אלפיים שנה וגם על הפרי שהיא נותנת כעת בעין יפה. גם על אויבינו שקמים עלינו לכלותינו, וגם על התקיימות הנבואה של "ורדפו מכן חמשה מאה" במשך שנות דור. וצריך אדם לספר גם את הסיפור שלו באופן אישי. "בעבור זה עשה ה' לי". ולספר את סיפור המשפחה כולה שיצאה מהגלות לחרות עד כמה שידו מגעת.

בפרט צריך לספר איך מתקיים בנו בשנה זו "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (אסתר ו יג). שבעשר השנים האחרונות מאז "האביב הערבי" הולכים אויבינו המרים והקשים ונופלים מדחי אל דחי. ובמיוחד בשנת הקורונה האחרונה הם נופלים עוד ועוד, כדברי זרש וכל חכמיה.

עוד אמרו להמן חכמיו וזרש אשתו "מְשׁוּלָה אומה זו לעָפָר, וּמְשׁוּלָה לְכוֹכָבִים. כְּשֶׁהֵן יוֹרְדִין - יוֹרְדִין עַד עָפָר, וּכְשֶׁהֵן עוֹלִין - עוֹלִין עַד לַכּוֹכָבִים". כשהם בעלייה, אין לכל הקליפות סיכוי כנגדם. וכל מגילת אסתר מוכיחה כמה היא וחכמיה צדקו, ובכל זאת ברשעתם הגדולה הם לא חזרו בהם.

דבריהם נכונים גם בימינו, ויהי רצון שנזכה אנחנו לדעת את מעלתם הגדולה של ישראל ולדעת שהגאולה של עם ישראל תמשיך בלי שום הפסק, ויעלו ישראל מעלה מעלה, אמן ואמן.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 34 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד