זה לא סוד שאחד הרכיבים המרכזיים לעובדה שהמלחמה בעזה לא מגיעה לכדי הכרעה הוא החשש להיכנס לאיזורים שבהם המחבלים משתמשים באחינו החטופים כמגנים. וכך לצד ההשמדה של חלקים נרחבים מאיזורי השליטה של חמאס משתמרים מתחילת המלחמה איזורים נרחבים שבהם המחבלים מתעצמים ופוגעים בחיילנו וממילא מונעים את הכרעת המלחמה. קשה לשער בשלב הזה כמה מחירים שילמו בצה"ל על ההכרעה הזאת, אבל כמעט ואין מי שאינו מודה בכך שמדובר במחירים קשים מנשוא.
רק כאן הצלחנו לאסוף לפחות שלושה דוברים שהיו מוכנים לבטא את הדברים באופן ציבורי.
בשיחה שערכנו איתו הסביר הרב שמואל אליהו את נקודת המוצא המוסרית בנושא הזה: "חיי החטופים מאוד חשובים אבל מי שחושב שחיי החטופים חשובים יותר מחיי החיילים, פשוט עושה הבדל בין דם לדם".
על הדיווחים על כך שצורת הלחימה והמקומות אליהם נכנסים מושפעים באופן ישיר מהחשש שלא לפגוע בחטופים, מגיב הרב באופן חריף: "כשחיילים נלחמים, הם אומרים בעצם, אני מוכן לסכן את החיים הפרטיים שלי כדי להציל את חיי האומה. אין שום הבדל בינם לבין החטופים. כמו שהמדינה מסכנת את חיי הלוחמים כדי לנצח, באותה מידה בדיוק היא צריכה להיות מוכנה לסכן את חיי החטופים, כמה שזה כואב לסכן את חיי החטופים בשביל לנצח. אין שום הבדל ביניהם".
בשיחה שערכנו עם תת אלוף במילואים ארז וינר על הסיבות שבהם ישראל לא מגיעה להכרעה בעזה, אחד מתוך שלושת הגורמים שהצביע עליהם היה האופן שבו ישראל מתייחסת לסוגית החטופים.
"הפרקליטות הצבאית הראשית וכל מערכת הייעוץ המשפטי, זו המערכת של ניצן אלון ואנשיה, לקחו אחריות על החטופים כחזות הכול".
"אחרי שהצגתי את תוכניתי, שאותה גם אייל זמיר אישר בהתחלה, רק לא יישם אותה, אז באמת אחד הדברים שתקפו אותי אמרו, אבל התוכנית שלך מסכנת את החטופים. ואני באתי וטענתי, א', שהסיכון הוא סיכון מחושב, בגלל הצורה שבה אנחנו פועלים, וב' הסברתי באותה נשימה שאנחנו גם מסכנים חיילים במלחמה, ולכן ככל שנמהר ונפעל בצורה יותר אגרסיבית ויותר אסרטיבית ונכניע את החמאס, ככה אנחנו מקרבים את היכולת להחזיר את החטופים כולם, לא רק את אלה שהחמאס יבחר.
אבל דעתו של וינר לא התקבלה, וחמור מכך: "להפך, ניצן אלון ואנשיו רק הרחיבו והרחיבו את אותם אזורים שבהם אסור לתקוף ואסור לפעול".
וינר מתאר כיצד המדיניות הזאת משנה את מפת הקרב בשטח: "אם אתה מדבר עם אנשים בשטח אתה שומע שאומרים להם: פה אתם לא יכולים לירות, ופה אתם לא יכולים לפעול, והם רואים מהר מאוד איך החמאס מבין את זה, ומתרגם את זה למקומות שבהם הוא שורד ובהם הוא פועל בצורה חופשית יחסית, כי הוא יודע שלא נתקוף אותו".
וינר מסביר שלזהירות הזאת מפגיעה בחטופים יש השלכות בקצב הקרב ומחיר חיי אדם: "ראינו מה קרה בעבודה איטית. צה"ל שעומד במקום ולא מתקדם, הוא בסוף נפגע יותר, כי זה אופי החיים וזה אופי המערכת".
דמות פוליטית נוספת שהתבטאה בסוגיה - ח"כ עמית הלוי מהליכוד: "כל ההפרדה הזאת היא הפרדה מלאכותית שפוגעת בעיקר במלחמה, וצריך לומר ביושר, פוגעת גם בחטופים, כיוון שאם צה״ל היה עושה מלחמה, ולא מבצע אוסף של פעולות מיוחדות, כפי שהמלחמה נראית עד עכשיו, גם במונחים של עסקה,זה ברור לגמרי שהעסקה הייתה יוצאת לפועל מזמן והרבה יותר חטופים, בפחות מחירים"
על השאלה האם המדיניות של הצבא להימנע מלהילחם במקומות אסטרטגיים בגלל החשש לפגוע בחטופים, נכונה, השיב הלוי: "המלחמה היא דבר אחד. בסופו של דבר כל השיקולים צריכים להישקל תחת אמת מידה של מלחמה, כלומר כיצד מביאים להכרעה מהירה של האויב, כיצד ממגרים ומסירים את האיום ממדינת ישראל."
"הדם של כולם אדום במידה שווה. גם של החטופים כמובן שיש לנו חובה עליונה אליהם, גם ללוחמים שנמצאים בקו החזית, גם לילדי החטופים שללא ספק גם הם יחטפו אם לא נסיים את המלחמה בשליטה מלאה בעזה ובמיגור החמאס."
הרב אליהו מדגיש את החשיבות של ההתבטאות הציבורית בנושא אל מול מדיניות ההשתקה ששררה בשיח עד כה: "האומץ לבטא את העמדות האלה בלי לחשוש יכול להציל חיים. יש פה קמפיין משומן של אנשים שעשו את החטופים כקרדום, להילחם בו. קרדום להילחם בו נגד הממשלה, קרדום להילחם בו נגד ניצחון, קרדום לקדם אג'נדות פוליטיות. קרדום שהוא הדבר שמזיק לחטופים יותר מכל דבר אחר. אל מול כל זה אסור לחשוש, ולהגיד את האמת".
לצד הדיון האסטרטגי על לחימה במקומות שבהם נמצאים חטופים שעלולים להיפגע חלילה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהדיון הזה הוא חלק בלתי נפרד מדיון העומק שמתנהל בחברה הישראלית בעשורים האחרונים - מי קודם למי - האינדיבידואל והדאגה המקומית לזכויותיו או המטרות הלאומיות של העם היהודי והמחויבות שלו לדורות הבאים.
