בע"ה י"ד אייר תשע"ט
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

הכל מוכן לגאולה האמיתית והשלימה

הרב שמואל אליהו מספר על המפגש בין אביו זצ"ל לרבי מליובאוויטש בו הסביר הרבי על ההכנות שנותרו להבאתה של גאולה אמיתית לעם ישראל

  • ג' אייר תשע"ט - 15:04 08/05/2019
גודל: א א א

בשנת תשד"ם הייתה פגישה חשובה מאוד בין הרבי מחב"ד לבין הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל והרה"ג אברהם שפירא זצוק"ל. בשיחה מיוחדת זו אמר הרבי מחב"ד כי המפגש בין עבודת משה לעבודת אהרן הכהן חולל השראת שכינה. שהרי עבודת משה רבנו במשכן לא גרמה להשראת שכינה. גם עבודת אהרון הכהן לבדו לא גרמה השראת שכינה. כשמשה ואהרון ביחד נכנסו למשכן - שרתה שכינה. לכן ביקש הרבי מהרבנים שיאחדו שלושתם כוחות להביא ביחד גאולה.

מסתבר שהקב"ה נענה לתפילתו של הרבי והפגישה פעלה משהו מאוד עליון, שהרי עד אותה פגישה לא הסכים הרבי שיקראו לתהליך "אתחלתא דגאולה" (למשל שיחת תשמ"ג חיי שרה) ומאותה פגישה ואילך אומר הרבי  "בדורנו זה ובזמננו זה – שע”פ סימני חז”ל (במסכת סנהדרין, במדרשים ובכ”מ) נמצאים כבר בשלב הגאולה ממש"  (שיחת פרשת ויצא ה’תנש”ב).

כל ענייני הגאולה התחילו כבר

הרבי מדגיש שלא מדובר בהכנות רוחניות בלבד, אלא בהכנות מעשיות וממשיות: "כל עניני הגאולה התחילו כבר, וכבר נמשכו בעולם הזה הגשמי" (שיחת שבת פרשת שופטים תנש"א).  כן חוזר הרבי ואומר בשיחה עם מרן הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל: "לא זו בלבד שסוף הגאולה לבוא, אלא הגאולה כבר עומדת על סף הפתח ומחכה לכל אחד ואחת מישראל שיפתח את הדלת ו'יסחוב' את הגאולה לתוך החדר!" (ו' במרחשוון תשנ"ב).

רוחו של משיח כאן - והיא פועלת

הרבי מסביר כי יש שלב שבו המשיח מתגלה, ויש שלב שבו הוא לא מתגלה אבל רוחו פועלת (כעין מה שהסביר הרמח"ל במאמר הגאולה לעיל). השלב שבו נמצאת רוחו של משיח בעולם נקרא "ימות המשיח", והוא קודם להתגלות המשיח. בשלב הזה מתחילים בני האדם לפעול מכוח רוחו של משיח ומכינים את העולם לקראתו (משיחות ליל ה’ פ’ תולדות, אדר”ח כסלו, וש”פ תולדות, ב’ כסלו ה’תשנ"ב).

הסימנים לסוף הגלות נתקיימו

באותה פגישה של הרבי עם הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל והרה"ג אברהם שפירא זצוק"ל, אמר הרבי כי כל הסימנים שנאמרו בחז"ל מתקיימים בימינו. במיוחד דיבר הרבי על מה שאמרה הגמרא, שאין לך קץ מגולה מזה שארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה: "כל הסימנים שהובאו בחז"ל על אודות סוף זמן הגלות – נתקיימו כבר. ולדוגמה, הסימנים בעניינים בלתי רצויים שבסוף מסכת סוטה – חוצפה יסגי, נערים פני זקנים ילבינו, בת קמה באמה וכו' – עניינים אלו נתקיימו כבר ובאופן של 'הידור דהידור'. כמו כן הסימן ד'מלכיות מתגרות אלו באלו' שעל זה אמרו חז"ל (ב"ר פמ "ב, ד.) 'אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגליו של משיח'. וכן בנוגע לסימנים בעניינים טובים על הקץ המגולה, כמו שכתוב בגמרא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא' (יחזקאל לו, ח). ופירש שם רש"י: 'כשתתן ארץ ישראל פרי' בעין יפה, אז יקרב הקץ' (סנהדרין צח , א ובפרש"י)".

חייבים לפקוח עיניים

מה שחסר הוא רק שנפקח את העיניים ונראה כי אנחנו "בשלב בגאולה ממש" והכל מוכן לגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש. "באופן שזה יפתח את הלב והעינים והאזנים – שיבינו, יראו וישמעו בפשטות ממש בגשמיות העולם – את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש". והוא גם מברך שיהיו לנו עיניים לראות את הניסים הגלויים שקורים איתנו עכשיו: "ויהי רצון שהקב"ה יעזור לכל אחד ואחד מישראל שיהיה לו את ה'עינים לראות ו(במילא) אזנים לשמוע' ו'לב לדעת' – לראות את 'המסות הגדולות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם', את הנסים הגלויים שקורים בכל יום".

כששרים לה' – מביאים את המשיח בפועל ממש

השמחה הזאת היא חשובה כל כך, עד שהגמרא אומרת כי חזקיהו המלך לא אמר שירה, ועל כן לא זכה להיות משיח. כפי שממשיך ואומר הרבי זצ"ל: "ועוד והוא העיקר: ההכרה וההודאה ונתינת השבח לה' על הניסים שהוא עושה, נוסף על היותם ענין של הכרת טובה – זה גם נוגע לביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה, כפי שהגמרא אומרת: "ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח .. אמרה מידת הדין לפני הקב"ה .. חזקי' עשית לו כל הניסים הללו (שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו) ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח". על-פי זה מובן בעניננו, שפירסומי ניסא של הניסים שעושה הקב"ה בזמננו – הרי זה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש!

ומזה מתקבלת הוראה עיקרית: מאחר שכבר עומדים לאחרי כל הענינים, והגאולה עדיין לא באה – דבר נכון ביותר הוא לעסוק בענין של "פירסומי ניסא", לפרסם אצל עצמו ואצל הזולת, ובכל מקום ומקום – את הניסים שהקב"ה עושה עימנו, מתוך ידיעה שבזה קשורה הגאולה האמיתית והשלימה!" (וישב התשנ"ב).

עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הניסים הגלויים

עוד כותב הרבי ואומר, כי השמחה על הניסים צריכה להיות כל כך גדולה עד שיוצאים עליה בריקוד: "ואפילו אם עדיין ישנו יהודי שצריך להסביר לו עד שיראה את הנסים (כיון שהוא לא מבחין בקיומם לעת עתה) – הרי זה בא באופן הכי קל, בדרכי נועם ובדרכי שלום ובשמחה ובטוב לבב, מספיק שיעוררוהו על כך פעם אחת. ויהי רצון שלא יצטרכו לדבר ולספר אחד לשני אודות הנסים, כיון שכל אחד ואחד יראה ורואה זאת בגלוי, מראה באצבעו ואומר זה, ומכיר ומודה לה' על הנסים, עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הנסים הגלויים! כיון שהוא לא משכנע את עצמו שאין מה לרקוד ולהרעיש על הניסים שהק"ה מראה, אלא אדרבא: הוא בא לידי הכרת האמת לאמיתו, א] שהקב"ה מראה ניסים גלויים. וכן ב] שצריך להיות על כך בשמחה גדולה".

הכנת תופים לגאולה

על כן צריך להכין לשם כך תופים. בשיחה לפרשת בשלח התשנ"ב הביא הרבי את דברי חז"ל על הנשים שהכינו תופים במצרים: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים", ועל דרך זה בנוגע לגאולה העתידה לבוא, עלי' נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שתהי' בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור, כמארז"ל: "אין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור".

ובפרט ע"פ המבואר בכתבי האריז"ל שדור הגאולה העתידה הוא גלגול של הדור שיצא ממצרים, ועפ"ז, הנשים הצדקניות שבדורנו שבזכותן נגאלים, הן הן הנשים הצדקניות שבזכותן יצאו ממצרים".

ממשיך הרבי ואומר כי השמחה והשירה על הניסים הגלויים והעכשוויים תביא גאולה שלמה: ועוד והוא העיקר: שמהשמחה והשירה על הנסים הגלויים העכשויים, נבוא תיכף ומיד ממש ל"נודה לך שיר חדש על גאולתנו" בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהיו הנסים והנפלאות הגדולים ביותר, "אראנו נפלאות" (נפלאות – אפילו בערך לנסים ביציאת מצרים). אמן ואמן.

דורנו זה הוא דור הגאולה והישועה
אין לך קץ מגולה מזה

בשנת תשמ"ג, כשהוכתר מרן הרה"ג מרדכי אליהו לראשון לציון בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה בירושלים, הוא אמר את הדברים הבאים: "דורנו זה הוא דור הגאולה והישועה שעליו נאמר בש"ס (סנהדרין צח ע"א): ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל' (יחזקאל לו, ח)". והסביר רש"י ז"ל, כשתיתן ארץ ישראל פירות בעין יפה, אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר. וב"ה אנו רואים היום שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה, ופירותיה משובחים וטובים.

דור של תשובה ודור של תורה

וממשיך ואומר הרב: "כמו כן רואים שמתקיימים דברי הגמרא בסוף מסכת כתובות, שאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות שנאמר 'כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם' (יו‏אל ב, כב)", והסביר מו"ר רשכבה"ג הרה"ג רי"ח זי"ע בספרו בן יהוידע, שהכוונה לפירות הרוחניים, שכל אילני סרק של ארץ ישראל, היינו אותם בני אדם שהיו בבחינת עמי הארץ – גם הם יישאו פרי ויחזרו אל דרך התורה והיראה ויתנו פירות".

אין שיעבוד מלכויות

בהמשך הדברים אומר הרב: "הדבר החיובי והיסודי בהקמתה של מדינת ישראל הוא קודם כל הסרת שלטון זר בארצנו. לכך התפללנו. אבל כלל עם ישראל התפלל גם לגאולה שלמה ואמיתית, דהיינו לתקופה שבה 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'. לכך, לצערנו, טרם הגענו. התפללנו ואנו שואפים, שלא תהיה מחלוקת בעם ישראל, גם לכך למרבה הצער טרם הגענו. אבל כל זה לא מעיב על השמחה האמיתית שזכה לה דורנו כשאין עלינו שלטון זר, נמשיך להתפלל ולקוות לבואו של המשיח במהרה".

אורות ולא צללים

על מדינת ישראל אומר הרב: "אינני רוצה לראות צללים. אני רואה במדינה אור גדול. לא הייתה מעולם תקופה רבת אור כמו תקופתנו אנו במדינתנו. במדינה כיום מרכז תורני חשוב. ב"ה ישנן ישיבות רבות לסוגיהן, ישיבות רגילות, ישיבות הסדר, נוער נפלא, רבנים גדולי תורה. גם ההשפעה החינוכית של מדינת ישראל טובה, אם כי יש תופעות הטעונות טיפול ותיקון. תקוותי היא שאווירה של ארץ ישראל תשפיע לטובה".

הלל על פלאי פלאות

"אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות, ואפשר לומר אפילו פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו. ברור הוא שניסים אלו שנעשו לנו, לא בזכותנו נעשו, אלא בזכות אבותינו ואבות אבותינו שצורפו כולם יחדיו. לפיכך ע"פ ההלכה כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה'. דוד המלך התקין פרקים מיוחדים בתהילים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס. הספרדים נהגו לומר את ההלל בלא ברכה, ויש לאומרו לאחר קדיש תתקבל שלאחר 'ובא לציון'".

העיקר הוא להתבונן בחסדים ובניסים

"העיקר הוא להתבונן בחסדים ובניסים של הקב"ה שעשה ועושה עמנו בכל שעה ובכל עת, שקמים ומתרבים האויבים עלינו מבפנים ומבחוץ, וברוך ה' עם ישראל עדיין חי וקיים! ישיבות מתרבות! עוד לא הייתה תקופה של ריבוי תורה בעם ישראל כמו בתקופה זו שאנו חיים עתה ולמרות שמדברים ומצרים את צעדי בני הישיבות, ממשיך עולם התורה לפרוח בבחינת 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ...' כמה אויבים יש לנו, וכמה מתכננים תכניות כנגד עם ישראל, ובחסדי ה' יתברך ויתעלה שמו אנחנו חיים וקיימים, וזהו 'והתבוננו חסדי ה'".

והתבוננו חסדי ה'
ומארצות קבצם

הפסוק שהרב הזכיר לקוח מפרק ק"ז בתהלים, שמדבר על קיבוץ הגלויות של ימינו. שהרי מדובר בו על קיבוץ גלויות ממזרח וממערב ומצפון ומים. "הֹד֣וּ לַה֣' כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י ה֑' אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר: וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם" (תהילים קז א-ג). בגאולת מצרים נגאלו רק ממערב, ובבית שני רק ממזרח, ורק היום התקבצו יהודים מכל קצוות הארץ.

"אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כשהייתם במצרים הייתם מפוזרים וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות וכשם שקבצתי אתכם לשעבר כך אני אקבץ אתכם לעתיד לבוא, שנאמר 'יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ' (ישעיה יא יא יב) לכך נאמר 'ומארצות קבצם'" (מדרש תהילים קז).

על השאלה מדוע לא מוזכר כאן דרום משיבים שהרוב הגדול של העולים לא הגיע מדרום, אלא ממזרח, ממערב ומצפון (עיין רד"ק ואב"ע). זו גם תשובה לשאלה למה מוזכר גם מערב וגם ים. יש אומרים שהכוונה היא לאיי הים. ובאמת הרבה עולים עלו לארץ ישראל דרך הים מאמריקה וכד'. זה גם מסביר את אריכות הפסוקים העוסקים בעלייה דרך הים.

מי זאת עולה מן המדבר

הגמרא (ברכות נד ע"ב) לומדת מהפרק הזה את חובת ההודאה לה' על ניסים. "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא". הגמרא מדברת על ניסים לכל אדם ואדם, וכך ההלכה. אבל עיקר הפרק עוסק בחובת ההודאה של היוצאים מהגלות ועולים לארץ דרך המדבר או דרך הים.

ובמדרש כתיב כי לכן נאמר "גאולי ה'" וכן בישעיהו "ופדויי ה' ישובון". כדי שנדע כי הגאולה היא על ידו ולא על ידי אליהו הנביא או מלך המשיח. וכן מי שמסייע לעלייתם הוא כמובן שליח שמגיעה לו תודה. אבל מי שהפעיל ומפעיל את כל מערך העלייה והגאולה הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו. "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיה נב יב).

בִּתִּי צאי מבית כלא

עולים אלו יוצאים מגלות שלפעמים היא בית כלא גדול, כגון רוסיה עד לפני כ-30 שנה. כך הייתה סוריה בית כלא וכך היו רבות ממדינות ערב, עד שה' הכניס לראשם של ראשי הליגה הערבית שדווקא אם ישלחו את היהודים מארצם לארץ ישראל בלי כסף וממון תקרוס מדינת ישראל מבחינה כלכלית, וכך עשו. כך קמה עצת ה' בדורנו. כך גם היה כשהבריטים הכניסו למאסר כל מי שניסה לעלות לארץ ישראל ונתפס בדרך. הם נכלאו גם בכלא בקפריסין וגם באריתריאה. בהקמת מדינת ישראל כולם שוחררו ועלו לארץ, ועל זה צריך להודות לה'.

כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ

חלק מהעלייה לארץ ישראל מביאה רפואה לעם, לכן העולים לארץ ישראל מודים לה' גם על כך. "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (תהילים קז כ-כא). וכן כתוב: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ‍ִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס; הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהילים קמז ב-ג). וכן כתיב: "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ" (ירמיה ל יז).

חורבן הארץ בגלות ובניינה בגאולה

בסיום הפרק יש תיאור על חורבן הארץ בימי הגלות ועל בניינה בעת הגאולה. בתחילה כתיב "יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן: אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ" (קז לג-לד) וכך הייתה הארץ שממה 1800 שנה עד שעלו אליה יהודים. וכשעלו היהודים התברכה הארץ במים "יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם" נבנו הערים "וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב". הארץ נתנה פריה בעין יפה "וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה" וזכו לריבוי טבעי מבורך "וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד" אפילו בבהמות "וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט". וזכינו שכולם התקיימו בנו.

צעד קדימה, שניים אחורה

אלא שאחרי התיאור המשמח על ברכת הגאולה אנו קוראים על נסיגה בתהליך. "וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן: שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ". (קז לט-מ) ובאמת נסיגה בתהליך הגאולה התרחשה גם ביציאה ממצרים, אחרי שפקד ה' את עמו הכביד פרעה את העבודה. כך היה גם בעלייה השנייה, שנקראו על ידי כורש לעלות לארץ ואחר כך הוא ביטל את הרשאתו והקפיא את הבנייה עד ימי דריווש השני. כך גם קרה בימינו שאחרי העלייה הראשונה גירשו הטורקים כשליש מתושבי הארץ, ובאה השואה. אבל בסופו של דבר באה הברכה, הבניין והצמיחה. "וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת: יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ" (קז מא-מג).

קול דודי דופק – פקידה וזכירה
שני שלבים בגאולה

כדי להבין מה הטעם בנסיגה הזאת יש לקרוא בדברי הרמח"ל שמסביר כי יש שני שלבים בגאולה, ואנו מזכירים אותם ב"יעלה ויבוא". שלב אחד נקרא פקידה: "פקד יפקד אלוהים אתכם", ושלב אחר נקרא זכירה: "ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב". הפקידה היא פנימית נשמתית ונסתרת. על הפקידה נאמר "קול דוד דופק", שדופק אותיות פוקד, ובפקידה הזאת מתעוררות נשמות ישראל לעלות לארץ ישראל.

"ועל כן נאמר 'ומעי המו עליו'. ותדע, שבהאיר המאורות בזאת החמדה והתשוקה, אז תימשך מהם לישראל אורה גדולה ועצומה אל כל נשמותיהם ואפילו שלא נודעה בגילוי, אך נשמותיהם קבלו זאת ההארה" (מאמר הגאולה לרמח"ל). ההארה הזאת בנשמות מעוררת אותם לפעולות רבות, וביניהן לעלות לארץ ישראל מ-102 מדינות, במשך יותר מ-100 שנים. עולים ומוותרים על כל רכושם; מוותרים על מעמד ועל משרות נחשקות; מוותרים על מקום מולדתם ומגוריהם; מוותרים על השפעה ועל הכול – וכל זה מתוך ההתעוררות הנשמתית שלהם שבאה בעקבות הפקידה.

אחרי הפקידה באה הזכירה. "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב כד). בזכירה הגאולה מתרחשת גם בצד המעשי.

בפקידה כבר שמחה

ובזוהר הקדוש הסבירו כי השמחה היא כבר בפקידה. שכך מסביר הזוהר את הפסוק "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" (ישעיהו סו י): "בְּגִין דְּחֶדְוָה לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קַיְימֵי בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. דְּתַמָּן אִתְחַבְּרַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וּכְדֵין הוּא חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא, חֶדְוָותָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא". בגלל שהשמחה לא קיימת אלא בזמן שעם ישראל נמצא בארץ ישראל, ששם יש יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. ויש שמחה בכל העולמות שלמעלה ולמטה. "ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו תבל ויושבי בה".

אל תשמח ישראל אל גיל בעמים

אבל בזמן שישראל לא נמצאים בארץ הקדושה אסור לשמוח ולהראות שמחה. "בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֵחדֵי, וּלְאַחְזָאָה חֵידוּ. דִּכְתִּיב, שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ וְגוֹ', וְגִילוּ בָהּ דַּיְיקָא". רק בירושלים אפשר לשמוח. כאן הזוהר מביא סיפור על רבי אבא שבעט במי ששמח בבבל. "רִבִּי אַבָּא חָמָא חַד בַּר נָשׁ, דְּהֲוָה חַדֵּי בְּבֵי טְרוֹנְיָיא דְּבָבֶל, בָּטַשׁ בֵּיהּ, אָמַר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם כְּתִיב (אמר רבי אבא), בְּזִמְנָא דִּיְרוּשָׁלַ ם בְּחֶדְוָה, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי".

בארץ ישראל – בשמחה; בגלות - ביראה

ובאופן זה מתרץ רבי אלעזר בזוהר שני פסוקים שלכאורה סותרים זה את זה. "רִבִּי אֶלְעָזָר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם, הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (תהלים ק) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, (תהלים ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא אַחֲרָא. עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּזִמְנָא דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא בֵּינֵי עֲמַמְיָא". כמובן ששני הפסוקים נכונים תמיד, אבל בארץ ישראל עבודת ה' היא בעיקר בשמחה. ובגלות בעיקר ביראה וברעדה.

כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ מהגלות

מקשה רבי יהודה ואומר שהפסוק אומר שכבר ביציאה מהגלות יש שמחה. "אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא כְּתִיב (ישעיה נה) 'כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ', וְדָא הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן דְּאָמַר תֵצֵאוּ, מִן גָּלוּתָא הוּא, וְאִקְרֵי שִׂמְחָה? ועונה כי כבר בפקידה בגלות יש שמחה. "אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּכָל זִמְנָא דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא וּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא, לָא אִקְרֵי שִׂמְחָה" כל זמן שהשכינה בגלות היא היא בעפר. עד שה' בא לגאול אותה ומקים אותה מהעפר. "עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיתֵי לְגַבָּהּ, וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, וְיֵימָא (ישעיה נב) 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר' וְגוֹ'. (ישעיה ס) 'קוּמִי אוֹרִי וְגוֹ'. וְיִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא, כְּדֵין חֶדְוָותָא אִקְרֵי. חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא, וּכְדֵין בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וַדַּאי". ולמרות שהיא עדיין בגלות, כיוון שהייתה פקידה – יש בנפש שמחה גדולה וממנה שואבים כוח לעלות לארץ ישראל.

הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה

השמחה של עם ישראל נובעת מהשמחה של השכינה, "משמח ציון בבניה", והיא גורמת שמחה לכל מלאכי מעלה שבאים ליישר את הדרך לעלייה של עם ישראל לארצו, כמו שהיה ביציאת מצרים: "כְּדֵין כַּמָה חַיָּילִין יִפְּקוּן לָקֳבְלָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, לְחֶדְוָותָא דְּהִלּוּלָא דְּמַלְכָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה נה) הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ וְגוֹ', וּכְתִיב (ישעיה נב) כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אלהי ישראל" (זוהר במדבר חלק ג דף קיח/א).

גאולה בביטול שעבוד מלכויות

אנו לומדים גם בדרך הפשט שהגאולה מתחילה כבר בהיות ישראל בחו"ל, שהרי הפסוק בשמות אומר: "לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י ה֒' וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים" (שמות ו). ואחר כך בא מתן תורה: "וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם". ואחר כך הכניסה לארץ: "וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י הֽ'". הננו רואים שביטול שעבוד מלכות מצרים ויציאת ממנה קרוי "גאולה" אע"פ שעדיין לא באו אל הארץ.

 

 

 

תגובות (2) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 24 מהשבוע האחרון