בע"ה י"ב ניסן תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

ארבע הקושיות שאסור לשאול

יהודי 'משתגע' אם אין הוא יכול לשאול שאלות, וביציאת מצרים הוא מגלה כח להשתחרר מהמיצרים הנתונים • מאמר לכבוד החג

  • הרב יצחק גינזבורג
  • י"א ניסן תשע"ה - 11:37 31/03/2015
גודל: א א א
עולם
עולם

אחת הנקודות המודגשות יותר בליל הסדר היא הקושיות – רבים ממעשי הסדר נועדו לדרבן את הקטנים לשאול ולתמוה על מה שמתחולל בלילה זה, ואם אין קטנים צריכים המבוגרים לשאול את השאלות ולהשיב עליהן לעצמם, "אם אין לו בן אשתו שואלתו, ואם לאו הוא שואל את עצמו" (שו"ע או"ח תעג, ז).

החרות לשאול

מעבר לכך שהשאלות נועדו לשמוע את התשובה בסיפור יציאת מצרים, דומה שיש ענין בעצם העלאת השאלות. "זמן חרותנו" אינו נוגע רק לשעבוד הגוף במצרים, בפסחמושגת גם החרות הפנימית לה זקוק אדם, חופש הדבור, ופיו נפתח להיותפה סחהמשתבח בריבוי הדבור החפשי – "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".

כשם שהאדם זקוק לחופש כדי לבטא את הוודאויות שלו, הוא זקוק גם לנפש משוחררת כדילשאולאת כל קושיותיו המודחקות, חופש לחפשֹ, לחפור לעומק בהבנת המציאות ולבטא את שאיפתו לדעת. האדם מגיע לחרות גמורה רק כשכל קושיותיו המודחקות יוצאות החוצה, כשהוא חפשי לפתוח לדיון – גם אם לא לפתור לגמרי – כל מיצר ומועקה שמטילה המציאות הסבוכה על נפשו.

החרות לשאול איננה 'חרות אנושית' כללית, אלאחרות יהודיתיחודית לה זוכה עם ישראל בפסח. היציאה מן המיצרים היא ראשית לכל יציאה ממיצרי התרבויות הזרות המעיקות על הנפש היהודית. אחת המחלוקות העמוקות בין ה'חוש' היהודי ל'חוש' שקיים בתרבויות זרות אחרות הוא שאלת קיום העולם – בעוד שליהודים ברור בחושם הטבעי כיהעולם נבראומחודש, הגוים נוטים לחשוב כי "העולם קדמון". בעומק, שאלת קדמות העולם היא השאלה האם אפשר לשאול: אם העולם קדמון הרי שמיצריו הם הנתונים הבסיסיים בהם כבול האדם, ולא ניתן להקשות על כך מאומה, אך אם העולם נברא יש סיבה לדברים ויש גם כתובת – בורא העולם – אליה ניתן להפנות את השאלות. יהודי 'משתגע' אם אין הוא יכול לשאול שאלות, וביציאת מצרים הוא מגלה כח להשתחרר מהמיצרים הנתונים כביכול, ולהקשות עליהם מבחוץ.

ארבע שאלות קיומיות

בפרט,דקושיות ההגדה רומזות לקושיות פנימיות הטמונות בנפש האדם ונחלצות ממנה רק בחג החרות. ברור ש-דאינו מספר סתמי, שהרי סביבו סובבת כל ההגדה – ישדבנים,דקושיות ו-דכוסות.דהקושיות מרמזות ל-דקושיות מסוימות ועצמיות הקיימות בכל יהודי, ויוצאות לגילוי בליל הסדר באמצעות שתייתדהכוסות המגלות סודות שמודחקים בנפש – "נכנס יין יצא סוד" – ואזי יש חרות לשאול את שאלותדהבנים – המיצגים פנים שונות בנפש כל אדם – המכונים בהגדה "חכם" "רשע" "תם" "ושאינו יודע לשאול" (ראשי תבותחרות).

דקושיות קיומיות טורדות את מנוחתו של היהודי:

א. "מדוע נברא העולם?" – קושיה המרחיבה את השאלה הטורדת כל יהודי – "מדוע נבראתי?";

ב. "מדוע נבחרו ישראל?" – קושיה הנובעת משאיפת שוויון המפעמת ביהודים, מדרישת הצדק והאפשרות המשותפת לכל הברואים;

ג. "מדוע לא בא משיח?" – קושיה המתחדדת מדור לדור, ככל שמתברר ש"כלו כל הקיצין";

ד. "מדוע יש רע בעולם?" – קושיה המתמקדת ברע הבלתי מוסבר, בבעיה של "צדיק ורע לו".

כמובן, קושיות שצפות על פני המודעות דוחפות את האדם למצוא את פתרונן, וכשמדובר בקושיות קיומיות אין די בפתרון שכלי – על האדם לפתור את עצם הקושיה, ולענייננו: למצוא הצדקה אמיתית ומורגשת לקיום העולם ולבחירתו שלו כיהודי, לבטל את המציאות של הרע בעולם ולהביא את המשיח!

הקושיות שהוזכרו מקבילות לספירות המוחין, המכונות גם "הנסתרות להוי' אלהינו", ועל כן התשובה להן נסתרת בעולמנו: קושית הבריאה מקבילה לחכמהבה נברא העולם – "כולם בחכמה עשית"; קושית בחירת ישראל תלויה בבינהבה חקוקות נשמות ישראל בסוד "ישראל עלו במחשבה"; שתי הקושיות האחרונות הן בסוד "תרין עיטרין" שבדעת– המכונות בספר יצירה "עומק טוב ועומק רע" – קושית היסורים תלויה ב"עומק הרע" שבדעת וקושית המשיח תלויה ב"עומק הטוב" שבה.]

כעת נראה כיצד מקבילות ארבע הקושיות הללו לרביעיות שבהגדה.

ארבע השאלות ב"מה נשתנה"

דקושיות של "מה נשתנה" מקבילות ל-דהקושיות הקיומיות, בדרך זו:

קושית "הלילה הזה כולו מצה" מתיחסת לבריאת העולם. המצה מבטאת את הטריות שבחדוש – את מה שטרם 'התנפח' וחש את עצמו כמציאות קדומה ועצמאית, את מה שיצא כרגע מהתנור, "טרם יחמץ", וחש שנברא כרגע מחדש [ולפי הסוד באכילת המצה זוכין ל"מוחין דאבא" – מח החכמה בו נברא העולם].

קושית "הלילה הזה מרור" מתיחסת, כמובן, לכל הרע והמר בעולמנו.

קושית "הלילה הזה כולנו מסובין" מתיחסת לשאלה מדוע לא בא משיח – עיקר ההסיבה והמנוחה כבני מלכים תהיה עם ביאת המשיח. לפי הסוד, אורותהמסובין– אור ה'סובבכל עלמין' – נגלו ביציאת מצרים רק כ'מקיף', ללא הפנמה. הפנמתם המקווה, התישבותם ו'הסבתם' בנפש, תתחולל רק עם ביאת המשיח.

הקושיה בנוגע להטבלהמתיחסת בפרט להטבלה בחרוסת – החדוש של הסדר – המבטאת את יחוד ומעלת בני ישראל. כך מובא בפוסקים שהחרוסת נעשית מפירות להם נמשלה כנסת ישראל, ובפרט מתפוח המזכיר את מעלת נשות ישראל שהרבו בלידת ילדים יהודים במצרים – כמבואר על הפסוק "תחת התפוח עוררתיך". גם הדעה, שנפסקה להלכה, שהחרוסת היא זכר לטיט רומזת לכך, בסוד "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרֹץ". זו קושית הבחירה בישראל.

כנגד ארבעה בנים

אתדהקושיות שואלים ארבעת הבנים שבהגדה:

הבןהחכםשואל מדוע לא בא משיח – זו שאלת משה רבינו, שכשהבין שלא יביא את ישראל לגאולה השלמה, תמה וטען "שלח נא ביד תשלח", מדוע ה' לא תשלח ישר את המשיח לגאול את עמך?;

הבןהרשעשואל על מציאות הרע בעולם – הוא מתקומם על המציאות של "צדיק ורע לו" וטוען משום כך כי לית דין ולית דיין ואין טעם להיות צדיק, ואם כן "מה העבודה הזאת לכם?";

הבןהתםשואל על הבריאה "מה זאת?" – הוא תמה על המציאות החדשה שהופיעה פתאום, ללא כל סיבה גלויה;

הבןשאינו יודע לשאולזוקק תשובה לענין בחירת ישראל – בן זה אבד את עיקר הטבע היהודי, הטבע לשאול שאלות ולהקשות קושיות, משום שהוא סובל מבעיה פנימית עם הזהות היהודית הנבחרת ומנסה לחמוק ממנה בשל כך.

תורתו של משיח

החידוש שבהעלאת הקושיות המודחקות מחודד כשהן מוקבלות לשאלות שנמנות במשנה מסכת חגיגה[1]כשאלות שאסור לאדם לעסוק בהן – "מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור":

"מהלמעלה" נוגע בבחירת היהודים ש"עלו במחשבה"[2]מעל כל נברא;

"מהלמטה" נוגע ביסורים וברוע, בתהום שבתחתית המציאות;

"מהלפנים" היא השאלה מה קדם לבריאה – איזו סיבה או מניע;

"מהלאחור" היא השאלה בנוגע לעיכובאחריתהימים, עיכוב ביאת המשיח.

על קושיות אלו אין תשובה בעולם הזה, ולכן טוב לאדם שלא ישאל אותן. אכן, פסח משחרר מהפחד לשאול – מהפחד מפני חוסר תשובה לשאלות הללו, שעלול להביא למשבר אמונה. כשם שכל ילד אומר "אבא, הבה ואשאל אותךדקושיות" (נוסח שהצדיקים הקפידו לומר גם בבגרותם, אחר שנתיתמו מאב), כך אומר גם כל יהודי לאביו שבשמים באמונה תמימה וילדותית. כמו הילד הבוטח באביו ואינו חושש להציג לו כל שאלה, כך כל יהודי – המתחזק בפסח באמונה תמימה – שניזונית ממצה שמורה, ושמורה ממשברים ב"ליל שִמורים" – שואל את אביו שבשמים כל מה שמציק לו.

בשאלות אלו, להן אין תשובה בתורת העולם-הזה, מתגלה מעלת הפסח על חג מתן תורה, כחג גאולה הרומז ל"תורתו של משיח", "תורה חדשה מאתי תצא"[3], הפותרת באמת ובעומק כל קושיה קיומית.

מתוך 'מעין גנים' בעריכת איתיאל גלעדי


[1]פ"ב מ"א.

[2]בראשית רבה א,ד.

[3]ויקרא רבה יג,ג.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


1 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 8 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד