טיול לקבר שמואל - המקום שמאחד היסטוריה מלחמה ותפילה

"ירושלים הרים סביב לה" – וללא ספק אחד מהחשובים לשלומה של העיר הינו ההר בו לפי המסורת קבור שמואל הנביא.

חשיבותו האסטרטגית של ההר, הנמצא בגובה 885 מטר, לא נעלמה מעיניהם של באי הארץ, הצלבנים אשר ביצרו את המבנה המרשים מעל קברו של שמואל, העותמאנים אשר חפרו ביצורים אל מעבה ההר במהלך מלחמת העולם הראשונה, הירדנים שכיסו את המקום בביצורי בטון בנסותם למנוע מאיתנו לשוב לבירתנו, ואף מעיני העמיתים אשר יצאו ביום קיצי של חודש תמוז למסע פוקח עיניים ופורץ שבילים סביב ההר במטרה להעלות את המודעות לאוצרות הטבע ההיסטוריה והמורשת האצורים במורדותיו לאוהבי הארץ.

   נבי סמואל

סיורנו נפתח בהתכנסות אל שביל עפר קטן, שרידי הכביש המנדטורי שהוביל לנבי סמואל, החוצה את דרך הגישה המודרנית לאתר. בעוד המקדימים מבין המטיילים נהנים משעה ארוכה של בריזה נעימה המפיגה את חום היום ותצפית נפלאה אל המרחב העירוני הבוהק בלבן משכונות צפון ירושלים ועד מרכז העיר בו בולטים קוי היופי המשתרעים מולנו מגשר המיתרים ועד הר הזיתים.

אל שלווה מרהיבה זו מצטרף עמית אררט הפותח את הסיור בתודה ליוזם הסיור בנצי פרצלן אשר מזה מספר שנים מתנדב באתר נבי סמואל, ובסיוריו הרבים סביב ההר חשף עושר רב של ממצאים היסטוריים, ארכיאולוגיים ופנינות טבע, אשר לטובת הנגשתם לציבור הרחב הנוהר אל המתחם המקודש אשר בראש ההר ואינו מודע לשפע הרב החבוי על מורדותיו, סימן את שביל סובב נבי סמואל בו נצעד היום.

ללא שהות מוביל אותנו בנצי מערבה לאורך המדרון הדרומי של ההר בעקבות הסימון הצהוב בו בחר לסמן את השביל עד להשלמת תהליך סימון השביל הקבוע על ידי הועדה לסימון שבילים.

אנו חולפים על פני חומת אבן התוחמת בוסתן רחב ידיים המוריק במדרון מעלינו, ולאחר זמן קצר נעצרים לתצפית מודרכת אל הנוף המפעים מולנו. אנו למדים על גאולת הקרקעות אותה מבצעת חברת הימנותא מזה קרוב למאה שנים, קרקעות עליהן הוקמה שכונת הר שמואל הסמוכה אלינו, וצופים אל בתי המידות של שכונת רמות המונה יותר מ50 אלף יהודים ואל אזור התעשיה המרשים הר החוצבים המתנשא על גבעה סמוכה אליה.

מתחם מבוצר ירדני

דרכנו נפרדת למספר דקות מהנוף ונכנסת אל מעבה יער אורנים שופע צל, שם מדריכנו עוצר בסמוך לבונקר בטון הבולט בקוויו הזוויתיים מול עצי היער השליו. תוך שבנצי פוסע בין תעלות קשר הנסתרות להן בין עצי היער אנו מגלים כי מתחם מבוצר היטב זה נבנה על ידי הליגיון הירדני כדי לשלוט על הכביש תחתינו, אך יותר מכל כדי לשלוט על הכביש הראשי המוביל מהשפלה אל הבירה - כביש מספר 1, כביש הנראה היטב כאשר פוסעים מעבר לקו העצים, מכאן לא דרוש תותח מתוחכם במיוחד על מנת לחסום לחלוטין את התנועה אל הבירה. בנצי מוסיף כי בונקר היסטורי זה הוכשר ונוקה לטובת המטיילים ע"י מתנדב מאתר נבי סמואל בעזרת ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

מדריכנו משיב אותנו אל ימי מלחמת הקוממיות בהן היה הר זה חשוף מצמחיה ואל אחד הקרבות הקשים במלחמה זו, קרב נבי סמואל. באפריל 48 זמן קצר לפני הקמת המדינה נשלחה חטיבת הראל להשתלט על מקום כל כך חשוב זה לשליטה על ירושלים, החטיבה אשר שיחררה בקלות יחסית את הגבעה מולנו עליה שוכן הכפר בית איכסה, יצאה להסתערות חזיתית על הר מבוצר זה תוך הסתמכות על חיפוי מהגבעה שאך זה שוחררה. ההתקפה השתבשה מסיבות שונות, ביניהן התעכבות הכוחות עד לעליית השחר אשר הותירה אותם חשופים אל מול אש כבדה של חיילי הליגיון שנהנו משטח שולט. בקרב קשה זה נפלו 36 חללים ביניהם מפקד הפלוגה שביצעה את ההסתערות פוז'ה - חיים פוזננסקי. מתחם דמים זה המתין 19 שנה למלחמת ששת הימים בה שבה חטיבת הראל בכוחות מחודשים ושיחררה את המקום.

בונקר עותמאני

אנו ממשיכים לשוטט בלב היער כאשר מדי פעם פער בין העצים מאפשר לנוף המרהיב להתפרץ אל בין צללי האורנים, ותוך זמן קצר אנו נעצרים תחת עץ זית רחב צמרת הצופה אל ההר ממערבו.

ממצא מפתיע שוכן ממש תחת רגלינו בדמות בונקר רחב ידיים אשר אליו חצובות 3 תעלות איוורור, ששימש ככל הניראה את הצבא העותמאני בעת מלחמת העולם הראשונה. יציקות בטון שנמצאו בבונקר ואתגרו את החוקרים בקשר לתארוכו, הוספו ככל הנראה על ידי הירדנים מאוחר יותר לאחר מלחמת ששת הימים. פנסי הלד מאפשרים חקירה מהירה של מעמקי המתחם ואילו עיני הנץ של עמיתנו רועי מרום מאתרות בין האורנים שרידי שרפנלים (רסיסי פגז נגד אדם ששימש בימי מלח"ע 1) המעידים לאחר יותר ממאה שנים על כמות הארטילריה שהונחתה על מבצר זה.

המערה הגדולה

שביל הסימנים הצהובים מקיף את ההר, חוצה מצוק קיר מרשים בנקודה נוחה בה נפרץ המצוק בדרדרת נוחה למעבר ומוביל אל צידו הצפוני של ההר ולאורך תחתית המצוק אל מול תצפית תנ"כית אל תל גבעון המקראי השולט על העמק מצפוננו, ותצפית מודרנית אל היישוב פסגות על גגותיו האדומים המתמזגים באופק ואל גבעת זאב הסמוכה.

ההליכה לאורך המצוק חושפת הפתעה נעימה: מערה רחבת ידיים החצובה לתוכו, מערה אשר מלבד צל ומקום מנוחה קריר חושפת גם מעיין קטן הנובע בפינתה, האם יכול להיות כי גם ממעיין זה שאבו הגבעונים מים תחת דינו של יהושע לחטוב עצים ולשאוב מים?.
בעוד אנו נופשים ומתרעננים בעזרת מי המעיין מלמד בנצי כי מערה זו שימשה כנראה כמאגורת מים עתיקה ובחורף מפלס המים עולה ומגיע עד פי המערה. סיפור מעניין הקשור למקום זה גורס כי תושבי הכפר נבי סמואל נסו לכאן בעת הסתערות הצבא הבריטי על המקום, בחששם מפני הכובש החדש שאך זה נכנס אל הארץ, אולי מכך ניתן ללמוד על מספרם הזעום של תושבי הכפר בעת ההיא שכולם יכלו להתכנס אל מערה זו?.

מערת קבורה מימי בית ראשון

אנו ממשיכים לטפס על מדרון ההר הצפוני החושף מלבד נוף (כמובן...) גם תופעה גיאולוגית נדירה - צניר כפול המתחתר במרומי מצוק סלע הגיר, צניר הינו חריץ דמוי צינור המופיע לעיתים במצוקי סלע גיר, תופעה חסרת הסבר גיאולוגי ברור, וכאן חסרונו של ההסבר כפול ומכופל.

הדרך יוצאת מהיער ואל מול מצוק קטן טורח בנצי ומטפס אל מרומי סלע הגיר על מנת להנחותנו אל פתחה של מערת קבורה החצובה אל סלע הגיר הרך.

מדריכנו מבאר כי מערת קבורה זו מתוארכת לימי בית ראשון, אך דרוש מחקר בתוכה כדי לוודא זאת (מחקר שלא נעשה עד כה עקב חסימת הפתח בעפר) וכי בהמשך מסלולנו ניפגוש עוד כמה כאלו.

גתות בית ראשון

עיקול ההר המוביל אל מדרונו המזרחי פורש שוב תחתינו את מראה בירתנו היפהפיה וחושף אזור מישורי הפרוש על הרמה שבו נמצאו גדרות אבן שתחמו חלקות חקלאיות, שרידי שומרות (מגדלי שמירה חקלאיים), ואף גת הבנויה בסגנון אופייני ששימש בימי בית ראשון, משטח דריכה שטוח המוביל אל בריכת איגום וחלקה הבולט והאופייני של גת מטיפוס זה - זוג חציבות רבועיות אל סלע הגיר הניצב לגת ששימשו כנקודת עגינה לקורות עץ ששימשו לסחיטת שאריות מיץ הענבים מן הזגים.
תצפית מודרכת לכיוון מזרח מזהה מולנו את נווה יעקב ופסגת זאב, ואף את תל אל פול שבראשו ניתן להבחין בבסיסי קומות הארמון אותו החל להקים המלך חוסיין עת שיחרר צה"ל את המקום ב1967, ועתה שרידיו הצטרפו לשרידים הארכיאולוגיים שנתגלו על התל.

אנו נמשכים מזרחה לכיוון כל היופי הזה ומגלים מערת קבורה נוספת אותה יוצא לחקור על גחונו עמיתנו ד"ר חזי הורן. חזי היוצא מיוזע ומתנשף מהפתח הצר מגלה כי בפנים חצוב חדר שבכל אחד מקירותיו חצוב סמוך לקיר דרגש ובו גומחה מאורכת באורכו של גובה אדם.

לנוכח מימצאים אלו משער חזי כי מערה זו הינה מתקופת בית שני שבה נהגה קבורה משנית, הנחת הנפטר על דרגש עד שנותרו עצמות בלבד, העברת אלו לגלוסקמה וקבירת הגלוסקמה, כאשר עצמות הנפטר מופרדות בתוך הגלוסקמה מהגלוסקמאות בהן עצמות אבותיו, בירכתי המערה, ומכאן המונח "נאסף אל אבותיו".
בנצי לעומת זאת משער לפי מבנה הפתח כי מדובר במערה מתקופת בית ראשון, ואנו נהנים מדיון סוער ומעמיק על מנהגי הקבורה העתיקים של אבותינו. ואולי בכל זאת מצאנו את החוליה החסרה, מערה שנחצבה בין בית ראשון לשני ובה אלמנטים משני אלו?.

מאגר מים בינזטי

הסיור בשטח חושף מימצאים רבים המפוזרים סביב, גתות נוספות מדגם בית ראשון אותו כבר ראינו, משטחי עיבוד חקלאי שנחצבו אל הגיר ואשר שימושם המדויק יכול לפרנס דוקטורנטים לעתיד, ואף סף דלת מאבן המוטל לו בין סבך הקוצים, מימצאים המעידים על יישוב יהודי משגשג בימי ממלכת יהודה.

בעוד אנו נהנים ממנוחה קלה מגלה בנצי כי בעת חקירתו מקום זה יחד עם הארכיאולוג הנודע בנימין מזר, גילו ממש כאן חרסים רבים שתוארכו למאה השביעית לפני ספירתם (ממלכת יהודה) חרסים המעידים על יישוב המקום עוד בתקופה קדומה זו.  

ירידה תלולה במורד ההר מגלה לעיננו מאגר מים עצום אשר זוג מדפנותיו והמדרגות המובילות לתחתיתו חצובים היישר אל סלע האם ואילו הדפנות האחרות בנויות מסלעי גזית מרשימים המחופים באבני בניין צנועות יותר. חזי הורן איש האשכולות שוב חובש את כובע הארכיאולוג, מראה את מכות המכוש שהותירו החוצבים הקדומים בסלע הגיר ומצביע אל פינת המאגר בו נשתמרה שכבת טיח אדמדמה אשר חזי מבאר כי נרקחה בתקופת הביזנטית מסיד מעורב בחרסים (הנותנים את הגוון האדום) לעומת טיח בית שני לדוגמא שנוצר מסיד מעורב בפחם. צבע הטיח ומבנה המאגר מאפשרים תארוכו בקלות לתקופה הביזנטית.

שביל המעיינות

בעוד עמיתנו המלומדים עוסקים בחקר המאגר, מעל בור מים סמוך, אחד העמיתים חיבר בתושיה רבה לחבל שהושאר במקום בקבוק פלסטיק והחל שואב מהבור במרץ מים חיים המושפרצים בששון על המטיילים המתקבצים חיש מהר סביב אתר החגיגה המרעננת, ותורמים את חלקם בשאיבה ובששון.

בנצי מוביל אותנו חזרה אל נבי סמואל בעליה הקשה אך המתגמלת בנקודות עניין רבות, אנו חולפים על פני מאגר מים נוסף שעל פתחו גדלה תאנה ענפה, מערת קבורה, עין טיוולה הנאגר בבריכה קטנה ומספק התרעננות נוספת, ואל בור מים גדול ומפואר מקודמו, שלמרבה הנוחות בקצה חבל השאיבה שלו הושאר דלי. המים הרבים הנשאבים מספקים מקלחת קרירה המפיגה את חום היום וחלק מהמטיילים אף אוזר אומץ ויורד אל מעמקי הבור לטבילה מרעננת.

למראה העמיתים הממלאים את כליהם במי המעיין מסתייג בנצי באומרו כי למרות שהמים ראויים לרחצה, עקב קירבתם למרכזים עירוניים הם חשודים בזיהום ואסורים לשתיה. חזי הרופא והבוטנאי החובב מוסיף כי הריח הנעים האופף את סביבת המעיין מקורו בצמח קלמינתה אפורה אשר משמש ברפואה העממית כתרופה לבעיות מעיים ולמרבה הנוחות גדל תדיר בסמוך למעיינות, ומי שבכל זאת שתה ממי הבור מוזמן ללעוס מעט מצמח זה ליתר ביטחון.

שביל המעיינות ממשיך לספק עניין, אנו חולפים על פני עין תלתן הדרומי הממלא בריכה עגולה שעל מימיה התפתח משטח אצות לא מפתה, ואכן אנו לא מתפתים, ועל פני עין תלתן המערבי המציף את סביבתו ויוצר ביצה המונעת גישה נוחה.

חלק מהמטיילים שויתרו על המעיין של ישראל ועין חנה הממוקם בתוך מתחם נבי סמואל עוצרים בנקודת תחילת המסלול לעוד פלא אחרון, תצפית בין ערביים החושפת משחקי אור וצל בין שכונות הבירה, תצפית המסיימת יום מרהיב ורב גילויים סביב הר שמואל.

***

מוגש באדיבות עמיתים לטיולים