בדרום מלחמה - ואני בצקלג • הרב יוסי אליצור

בדרום נפתחת מלחמה, ויהודים רבים מבולבלים: אם נצטרף – ניתן כח לממסד החונק את האמת הבריאה של המלחמה באויב; ואם לא – נמצא את עצמנו תלושים מצרת אחינו. בעזרת סיפורו של דוד בצקלג, מציג הרב יוסי אליצור את גישתו למצב.

בשורות הבאות אני רוצה להשליט את השכל על הלב: לא, אין שום סיבה לחשוב שמנהיגי הממסד הנוכחי עשו תשובה, וגם אין להרגיש שכעת צריך לעזור לממסד במלחמתו. מי שמצטרף לצבא היום – בסדיר או במילואים – שם את נפשו בכפו ומוסר אותה לאינשי דלא מעלי ששיקולים זרים ופסולים מנחים את מעשיהם, והוא בקלות יכול למצוא את עצמו מוסר את נפשו למען טוהר הנשק, או סתם בגלל פחדנות וחוסר אכפתיות של ראשי הצבא.

ומה עושים כאשר יהודים מותקפים בדרום (ובצפון, ואיפה לא?..), ועל כל פנים הצבא הוא זה שנלחם באויבים, באיזושהי דרך, גם אם עקלקלה ולא יעילה? אנחנו מוצאים את עצמנו בפני בעיה: אם נצטרף – ניתן כח לממסד הגלותי, ובכך הוא ימשיך להיות לגיטימי ולחנוק את האמת הבריאה של המלחמה באויב (באמצעות מבצעים כאלה ואחרים, שאולי מרשימים בכח וביכולת, אך לא מביאים לנצחון על האויב כלל וכלל); ואם לא – נמצא את עצמנו תלושים מצרת אחינו!

אכן – דוד מלכנו עמד בפני בעיה דומה. בשעת מלחמה בין ישראל לפלישתים מצא את עצמו דוד המלך בצקלג, ממשיך להילחם באויבים "מקומיים" ולא שותף לצרת כל עם ישראל במלחמתו. כאשר הממסד מקולקל לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים רחוקים – בעל כורחנו – מבעיות גדולות ובוערות, ואנחנו נמצאים בצקלג ובונים שם את הכוח לשלוט במציאות כמו שצריך ולמנוע את הבעיות הללו מן השורש.

אסור שנתבלבל בגלל כמה מעשים "חיוביים" של המערכת – כיון שהכיוון הכללי נשאר כמות שהוא, והצטרפות מתוך אכפתיות רכת לב מיהודים מביאה לנתינת כח לממסד המקולקל ועיוות הצורך האמיתי במלחמה ראויה באויב.

ספר שמואל מאריך לתאר – ממש במקביל לאסון של צבא ישראל בהר הגלבוע – את ההצלחה של דוד וצבאו הזעיר מול השבט העמלקי הקטן: "ויבוא דוד אל צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר: הנה לכם ברכה משלל אויבי ה' ... ולכל המקומות אשר התהלך שם דוד הוא ואנשיו".