אז יש הרבה מעבר לעדשה, יש הרבה בין גוש קטיף לצוק איתן / אלישוב הר שלום ימים עמוסים במחשבה עברו עלי מאז חטיפת הנערים ועד התגלגלות המבצע של צוק איתן שאנו עוד בערפל לגבי סיומו, ואיזה חותם הוא ישאיר בנו כאזרחים,כמדינה, כצבא ובנקודה הזאת הלב נוטה להתייאש מאחר וחסרה עוצמה במנהיגים שלנו דבר המביא אותם שוב ושוב להחלטות שאנו משלמים עליהם בטובי בחורינו בצבא ובכלל, אנו כיהודים החיים בארץ הזאת. אך המחשבות נדדו ברובד אחר שנוגע בי, שמלווה אותי שצורב לי, והוא הימים האלה או יותר נכון שעברו והם ימי הגירוש מגוש קטיף בהם אותו צבא שגורם לי להחסיר שינה ופעימה כאשר הוא שרוי בין סמטאות האויב מבקש דבר אחד להשיב את בטחוני\\ביטחוננו הוא גם הצבא שנעמדתי מולו נער כואב ושבור כועס וחסר אמון, אותו צבא שכאשר קרעתי את חולצתי הכתומה למראה הבתים ההרוסים ואני כולי דמעות נשבעתי שלא אטול בו חלק. רבים רואים בי ,בנו אותו ציבור, אותו נוער שגדל פה בין הוודאיות ועל צמרות ההרים של יהודה ושמרון כמשהו תלוש, כמשהו כוחני, וחסר סדר המספק נושאי שיחה חמים בתקשורת שזקוקה להאכיל את היונקים ממנה כיד המלך ובאיכות רבה אך מה קורה כאן? מה קורה כשמסך הטלוויזיה הופך שחור כשהכתב מחזיר את השידור לאולפן? לילות של שינה על אדמה ללא קורת גג, של גשם שמרעיד את כל עצמותיי ומרטיב אותי מכף רגל ועד ראש ורומז לי שכנראה אני לא הולך להירדם בזמן הקרוב,של ביחד מטורף כזה עם אנשים שכל מבוקשם הוא לנשום עוד אוויר מהנקיות והגדלות שבוקעים מתוך האדמה הזאת, להקשיב לכל סיפור של כל אבן שנהפכת ולהבטיח שלא לשווא היה הכל עד לכאן, ואז זה קורה.. הקיר שיצוק לאדמה ונושק לשמיים עולה ואיתו הגג והסיפוק שבעשייה, והשמחה הקטנה על כך שהלילה שקרב לא נירטב בתוך השק שינה,ואז כשעוצרים לרגע לנוח להתאפס תופסים איזה סלע וצוללים עמוק פנימה תוך צמרמורת מהמרחב שלרגע מרוב עיסוק נשכח, נעלם היד תופסת לה ענף יתום מתוך האדמה להתעסק בו והלב רוצה לשאת תפילה לבקש להיות ראוי לעשות טוב ובעיקר להמשיך את רוח העשייה של גדולי עולם שדרכו כאן לפניי ובין לבין אתה צחוק, אתה נחשף, אתה חושף, אתה נושם עמוק, אתה נחנק יום אחד בחתונה יום אחד בהלוויה והיו כאן הרבה ימים של הלוויות עד שלפעמיים זה היה נראה כאילו הכל זה הלוויה אחת גדולה של אנשים ערכיים שנלקחים רגע לפני ש...אתה רגע קופץ לעיר ואז חוזר וזה מתחיל מתחיל בפקק שמשתרך לאורך כל הכביש ואז מתקדם קצת ורואה חיילים מאובזרים היטב אך הפנים נפולות כו"כ ואז אתה מבין שהלילה הזה הולך להיות ארוך אם לא נצחיוהיד מתכווצת בצורת אגרוף התסכול עולה בגרון ואתה שואל את עצמך למה זה חייב להיות ככה!?!?!? אתה שואל והשתיקה רועמת. ואז אתה פוגש באותו החייל המאובזר היטב והפנים הנפולות והוא מבקש לזוז ברשמיות, לתת מבט אחרון וללכת כי הוא קיבל פקודה מגבוה שהדחפור העלוב הזה צריך לדקור את הבית שלי את הגג הזה שנבנה בכמה ידיים של כמה ילדים מלאי חיים וחזון אותם ידיים שנגבו דמעות לפני כמה ימים או כמה שעות בהלוויה המי יודע כמה..והוא עומד שם ואני מביט לו בעיניים והוא מביט בי מבט שהיה יכול להיות נצח לולא היה אפשר להקפיא את הזמן, לעצור את הסיטואציה אבל אי אפשר ואתה יושב על האבנים ההרוסות נזכר באיך שלפני רגע הם עמדו איתנותאתה נזכר בלילות הקרים לפני, אתה נזכר בימים הקרים שיבואו, במבט בעיניים של החייל הזה, והראש כבד אתה נשכב מביט בשמיים משחרר אוויר זורק אנחה לאוויר והדמעה זולגת מחר יום חדש... הלב שנשבר למראה ההרסהוא אותו לב שנשבר למראה תמונת חייל שנפלהלב שכועסהוא אותו לב שמוכן לקבל הכל ולעשות הכל רק בשביל שהם ישובו הביתה ללא פגעהפה שצועק ומתלהםהוא אותו לב שנושא תפילה אז יש הרבה מעבר לעדשהיש הרבה בין גוש קטיף לצוק איתן יש הרבה.
