הזועבים - מרחביה כסמל וכמשל לדרך ארץ • מאמר

יגאל הכניס ידו לשוקיים שעל הסוסה, הוציא את אקדח המאוזר, שהיה טעון ומחובר אל נרתיק העץ שלו, ואל מול שלושה קנים שהיו מכוונים אליו שאל: "מי רוצה סיגריה"? וירה בסעיד, שנהרג במקום. יגאל התכופף ומיד חלפו שתי יריות מעל ראשו שלא פגעו בו. סוסתו הנפלאה הזדקרה, קפצה ודהרה, וכך הגיע למרחביה • מאמר

סולם היא שונם המקראית, עיר בנחלת שבט יששכר. ממנה באה אבישג השונמית, ובה התחולל הנס שעשה אלישע הנביא לאישה השונמית, כשהחיה את בנה. ועל השאר למדתי מדברי רחבעם זאבי ז"ל.

כיום זהו הכפר סולם שליד עפולה, שהוא אחד משבעת הכפרים בעמק יזרעאל המזרחי, הנמנים עם שבט זועבי (נין, דחי, כפר-מצר, תמרה, נעורה, א-טיבה וסולם). הם הגיעו לארץ ישראל המערבית לפני כ- 200 שנה מרמת-אירביד שעבר הירדן, בה חיים עד היום כ- 50,000 זועבים. אין בידיהם מסמכים כלשהם שיעידו כי רכשו אדמותיהם מהסולטן הטורקי או מהסורי העשיר סורסוק. סורסוק מכר את רוב אדמות העמק, ובכללן את אדמת סולם, ליהושע חנקין ואחרים. הזועבים פשוט מצאו את סולם ריקה ונטושה והשתלטו עליה.

וזאת לידיעה, הזועבים קיימו יחסים טובים עם שכניהם היהודים עוד בטרם קום המדינה והפגינו נאמנות למדינת ישראל הקמה לתחייה. הם נשארו בכפריהם עם פרוץ מלחמת השחרור וידעו כי לא יאונה להם כל רע. שניים ממנהיגי השבט התבלטו כמנהיגים במגזר הערבי – סיף אדין זועבי, בן הכפר נין ותושב נצרת שהיה חבר כנסת מאז הכנסת הראשונה והיה אף סגן יושב ראש הכנסת וראש עירית נצרת, וכן בן דודו עבדול עזיז זועבי שהיה סגן שר הבריאות. סיף אדין הטיף כל ימיו לשיתוף וידידות יהודית-ערבית.

אז מה קרה לחברת הכנסת חנין זועבי, שממיטה חרפה וקלון על משפחתה ועל שבטה, ומפיצה שנאת יהודים ומדינת היהודים בציבור הערבי ובעולם? ככל הנראה היא בוחרת להזדהות דווקא עם קבוצת בריונים שודדים וגנבים מהכפר סולם. אלה כבר התנכלו ליהודים שרכשו ב- 1910 כדין את אדמת מרחביה, וקיבלו אישור רשמי לרכישה מדמשק וקושטא. על מרחביה שמרו אז אנשי "השומר". אלה היו שלושת חברי "השומר" שנשלחו לכיבוש ולשמירה על מרחביה שהיו גם נתינים טורקיים: מרדכי יגאל, צבי נדב, ויצחק נדב. באחת מהפגישות על גבול סולם איימו השודדים הערביים על יגאל במוות.

באחד הימים סעיד זועבי, ראש הבריונים מהכפר סולם, הסיג גבול ופלש לשדות התבואה של מרחביה ואף קצר בהם. יגאל יצא לשדה ולקח ממנו את האדרת ואת התבואה הקצורה. למחרת, באמצעות מתווכים, הוחזרה האדרת. הבריונים לעגו לסעיד והוא נשבע לנקום ולגזול את סוסתו היפהפייה של יגאל. הוא בא שוב להסיג גבול ולפלוש ולקצור בשדות מרחביה, כשהוא מתרברב שגם הממשלה אינה מעיזה לשים ידה עליו וכי הוא כל יכול. ההולכת וההולכים בדרכיו הנפשעות והחצופות, נוהגים כאז כן היום.

פלטיאל סלע ("פלה") בן העמק האמון על כל סודות העמק, סיפר לרחבעם זאבי הי"ד ז"ל, מה אירע בין יגאל לבין סעיד. ואני אנסה לשלב את הגרסאות לאותו אירוע. ביום הקציר הראשון, על אם הדרך לעבר הכפר זרעין (יזרעאל של היום), בצד שדות מרחביה מצד דרום, ארבו ליגאל שלושה רוכבים. הם הקיפו את יגאל, כיוונו אליו את נשקם וציוו: "יהודי! רד מעל הסוסה!". המצווה היה סעיד מסולם. סעיד המשיך: "הפעם נפלת בידינו! מסור את סוסתך ואת נשקך והיכנע!".

יגאל ענה: "אני לפקודתך", והציע להם סיגריה. הוא הכניס ידו לשוקיים שעל הסוסה, הוציא את אקדח המאוזר, שהיה טעון ומחובר אל נרתיק העץ שלו, ואל מול שלושה קנים שהיו מכוונים אליו, הכניס ללוע אקדחו סיגריה. ואז שאל: "מי רוצה סיגריה"? וירה בסעיד, שנהרג במקום. יגאל התכופף ומיד חלפו שתי יריות מעל ראשו שלא פגעו בו. סוסתו הנפלאה הזדקרה, קפצה ודהרה, וכך הגיע למרחביה.

הערבים הקיפו את מרחביה, צלפו עליה וצרו עליה. בבוקר באה משטרת נצרת ועצרה 14 מחברי היישוב. לערבים הותר לבזוז את השעורה ולקחת גם סוס אחד. שבעה חברים שוחררו ושבעה נשארו במעצר. הקאדי תבע 400 לירות טורקיות בעד שחרורם. בעצה עם חנקין הוחלט שלא לשלם והשבעה ישבו במאסר כשנה בבתי הסוהר של נצרת ועכו עד שנעשתה סולחה (בלי זבח) עם משפחת הנרצח מסולם שעלתה יותר מ – 400 לירות טורקיות....אז שוחררו השבעה וכפרי הסביבה למדו להכיר בזכותה של מרחביה להתקיים ולשמור על עצמה ועל רכושה. מרחביה כסמל וכמשל לדרך ארץ ודרך המלך.