במסגרת מלחמת "חרבות ברזל" וההיקף הרב של הרוגים צעירים, גברה התופעה של נטילת זרע מקורבנות המלחמה לשם שימוש בו בעתיד.
הסוגיה עלתה לכותרות כבר בראשית המלחמה כשוועדת הבריאות של הכנסת דנה בה בחודש נובמבר 2023. באותו דיון בכנסת עלה כי כבר באותם ימים בוצעו עשרות רבות של פרוצדורות רפואיות מקורבנות המלחמה.
בשל הרגישות והצניעות הכרוכה בעיסוק בנושא, רובם המוחלט של הסיפורים נעלמים מעיני הציבור, אך לאחרונה העניין עלה בעקבות פוסט שפרסם חנן נתן, אחיו של החייל יששכר נתן הי"ד שנפל בחודשים הראשונים למלחמה וחשף טפח אל המדיניות המזעזעת של משרד הבריאות וצה"ל.
הפרסום של נתן, בן למשפחה חב"דית מקרית מלאכי, חשף מדיניות מוטרפת וקיצונית במסגרתה דקות לאחר שמקבלת המשפחה את בשורת האיוב על מות בנם מופעל עליהם לחץ רב לאשר לבצע בגופת הבן פרוצדורה רפואית כדי שבעתיד יהיה ניתן לעשות שימוש בזרע הבן לצרכי הפרייה. המשפחה מצידה נסערת ומבולבלת ובודאי שאין היתכנות לבחינת הסוגיה על ידה בהיבטים ההלכתיים והמוסריים בטרם תינתן החלטתם בעניין. הזריזות שבה מתבקש האישור המשפחתי נובעת מהצורך הרפואי לבצע את הפרוצדורה הרפואית בתוך שעות מרגע קביעת המוות.
חשוב להבין שמדובר בפעולה שנתונה להתנגדות הלכתית כמעט מקיר לקיר. נוכח ההיקפים המשמעותיים של ביצוע פעולות פולשניות לקורבנות המלחמה, בארגון "תורת המדינה" פרסמו כבר בחודשים הראשונים למלחמה נייר עמדה הסוקר את ההיבטים ההלכתיים והמוסריים של הסוגייה תוך התייחסות לעמדתם של גדולי ישראל בדור האחרון בנושא. בנייר העמדה הדברים מונגשים עם הרחבה והסבר על ההתנגדות ההלכתית והמוסרית לפעולה וזאת תוך נסיון להרחיב את הידע הציבורי ולמנוע הסכמה לא מודעת של משפחות תחת הלחץ והסערה שבמסגרתה מתבקשת הסכמתם. "תורת המדינה" כתבו: "היחס הנכון למתים הוא כאל הקדש, יחס של חרדת קודש אשר איננו מאפשר ביזוי המת או שימוש והנאה ממנו. על אחת כמה וכמה הדבר נכון כשמדובר בחללי צה"ל שמתו על קידוש ה' ונקראים בפי כל 'קדושים'. המצב כיום... הוא חילול קדושתם וכבודם".
בשיחה עם 'הקול היהודי' מספר חנן נתן: "פשוט כפו את ההורים שלי לחתום על הדבר הזה, ישבו ושכנעו אותם במשך שעתיים, אימי סרבה וסרבה אבל בסוף חתמה כי לא הייתה לה ברירה. הכל שעה קלה לאחר הבשורה על מותו של אחי".
על ההתלבטות אם לחשוף את הסיפור המשפחתי מספר חנן: "זה הגיע לשלב שהלכתי לקבר של אחי ואמרתי לו תן לי סימן מה לעשות. באותו ערב קיבלתי הודעת וואטסאפ מפוליטיקאית שפניתי אליה בעבר וביקשתי את עזרתה. זה לא קל. אנחנו משפחה דתית חרדית, לא היה לי קל לצאת עם זה אבל היה חשוב לי שזה לא יקרה למשפחות אחרות. איבדתי אמון בצבא".
מספר שבועות לאחר נפילת הבן, נאלצה משפחת נתן לשכור עורכי דין ולנהל מאבק משפטי כדי לאפשר קבורה מלאה של חלקי הגופה שנכרתו מגופת הבן המנוח.
מדובר בנושא שלא הוסדר בחקיקה והפרקטיקה הנוהגת בו כיום במדינת ישראל הותוותה למעשה בפסיקת בית המשפט העליון. הפרקטיקה המשפטית כיום מורה על התחקות אחר רצונו של הנפטר ונסיון להכריע אם רצונו היה בהולדת ילדים לאחר מותו. אלא שמטבע הדברים התחקות זו מורכבת שכן לרוב לא ניתנו הוראות על ידי הנפטר בעניין זה וממילא נפתח פתח להערכות וספקולציות על ידי בני המשפחה ועל ידי בתי המשפט בבואם להכריע בבקשות שמוגשות לפתחם.
שתי הצעות חוק נוגדות הונחו באחרונה על שולחנה של הכנסת: האחת על ידי חברת הכנסת מירב בן ארי – זו מבקשת למעשה לחקוק את המדיניות שכבר קיימת ולפיה בהעדר מידע על התנגדות של הנפטר לפעולה – זו תותר, ומנגד הונחה הצעת חוק של חברי סיעת הציונות הדתית ובראשם חברת הכנסת וולדיגר ולפיה לעולם לא תותר נטילת זרע מנפטר ושימוש בו לצורך הפרייה אלא אם ניתנה הנחייה פוזיטיבית של הנפטר בחייו בנוגע לכך. הצעת חוק זו למעשה מבקשת לשנות מהמדיניות המשפטית הנוהגת היום ביחס לסוגיה.
מדובר בסוגיה משפטית שאמנם הועצמה נוכח המלחמה, אך היא איננה חדשה. בשנת 2015 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין המנחה בסוגיה. פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של שופטים, התקבל בדעת רוב וקבע שבמקרה בו לנפטר הייתה "בת זוג קבועה" בחייו קמה חזקה (הניתנת אמנם לסתירה) כי רצונו היה בהולדה אף במקרה וייפטר מהעולם. במקרה כזה, לפי פסק דין המכונה "פלונית", גם להורי הנפטר אין זכות לטעון נגד רצונה של בת הזוג.
אלא שבתקופת המלחמה נהפכה הקערה על פיה ולמעשה המדינה פונה באופן יזום ומקדמת מהלכים כאלה מול המשפחות. משרד הבריאות הקים מנגנון ייעודי לטפל בבקשות ובמקרים רבים משפחות שכולות מעידות שהן אף קיבלו פנייה יזומה מייד בסמוך להודעה על מות הילד במסגרתה נשאלו אם הם מעוניינים שתבוצע בגופת הבן פרוצדורה רפואית מיידית שתאפשר הפרייה בעתיד. באתר השירותים הממשלתיים אף הוקמה פלטפורמה ייעודית לטובת העניין.
כאמור, הצעת החוק שמקדמים ב'ציונות הדתית' צפויה לחולל שינוי מהותי ביחס לכבוד המת בנסיבות טראגיות של אובדן בן משפחה צעיר. כעת נותר להמתין ולבחון אם הצעת החוק אכן תקודם באופן משביע רצון.
