היום לפני 131 שנה נפטר הרבי החמישי מחב"ד, הרבי שמואל שניאורסון. הרבי נולד ביום ב' באייר בספירת התפארת שבתפארת, ועל אף שהיה צעיר הבנים של אביו האדמו"ר הצמח צדק, נבחר למלא את מקומו בנשיאות חב"ד[caption id="attachment_74831" align="aligncenter" width="220"]
תורת שמואל (ויקיפדיה)
ביום ב' באייר ה'תקצ"ד בספירת תפארת שבתפארת ובמלאת מאה שנה להתגלות הבעל שם טוב, בעיירה ליובאוויטש שברוסיה, נולד לאדמו"ר הצמח צדק ורעייתו בנם השביעי. מעמד הברית היה מיוחד מאוד והתעכב במשך מספר שעות בהן היה מסוגר הצמח צדק בחדרו, עד שיצא כשפניו מאירים וציווה לערוך את הברית.
בהיותו בן שבע למד הרבי מהר"ש אצל המלמד רבי פסח, והיה בקי בתורה וחלק גדול מנ״ך, ולומד גמרא עם פירוש רש״י ותוספות מלוקטים, ובעת ששיחק עם חבריו הי׳ משנן תנ״ך בעל פה. אביו הרבי הצמח צדק היה בוחן אותו ואת חבריו ללימודים. פעם בעת הבחינה התפלא מלמדו על טוב ידיעותיו. אמר לו הצמח צדק: "על תפארת שבתפארת אין זו פליאה". בגיל עשר הוציא אותו אביו מהחיידר ושכר עבורו מלמד מיוחד.מסופר, כי כשהיה בן תשע באו לליובאוויטש מספר רבנים גדולים ובהם רבי דוד לוריא מביחאוו בכדי להתייעץ עם אביו. הרב דוד לוריא התפלפל עם הילד שמואל בלימודו וזה נצחו. כשנודע הדבר לצמח צדק, אמר הרבי: "הברית מילה שלו היה בתפארת שבנצח". בעקבות מצב בריאותו ציוו עליו הרופאים לעסוק במלאכת יד. אדמו"ר המהר"ש בנה מנורה בגובה אדם עם שנים עשר קנים. הוא גם בנה שולחנות מפיסות עץ קטנות. הוא היה סופר סת"ם וכתבו היה יפה ובהיר. לכל אחד מבניו העניק מגילת אסתר שכתב בכתב ידו.
נישואים ראשוניםבשנת תר"ז, כשאדמו"ר המהר"ש היה בן 14, התחתן עם מרת שטערנא שניאורסון, בת אחיו רבי חיים שניאור זלמן. החתונה נחגגה ביום שישי פרשת נשא ח' בסיון תר"ח. בתוך ימי השבע ברכות חלתה הכלה וכעבור שלושה חודשים נפטרה. כדי להפיג את צערו, ציווה אביו, אדמו"ר הצמח צדק, לקבוע עבורו חדר בסמיכות לחדרו, כך שבכל עת שירצה יוכל להכנס אל היכלו הקדוש. ואכן כך היה, וכאשר נכנס רבינו - הראה לו אביו כתבי יד קודש נפלאים, גם מאלה שלא הראה לשאר בניו.
נישואים שנייםשנה לאחר מכן, פנתה הרבנית שיינא, אשת כ"ק אדמו"ר האמצעי, לחתנה, כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, והציעה לשדך את הרבי מהר"ש עם אחת משתי נכדותיה היתומות גיטל ורבקה, בנות בתה שרה וחתנה ר' אהרן משקלאב.
לשאלת הצמח צדק: הרי מציעים שידוך מהעיירה ליעפלי עם נדוניה בסך עשרים אלף רובל, ואילו עם השידוך הנ"ל - באיזה נדוניה יזכה החתן? השיבה הרבנית: הרי "אשת חבר כחבר" - אני מעניקה לחתן ארבעים שנה של אשת חבר! אדמו"ר הצמח צדק הסכים לעצתה, ומבין שתי הבנות בחר בבת הצעירה הרבנית רבקה.
החתונה התקיימה בשנת תר"ט. ביום החופה, ציוהו אביו הצמח צדק ללכת למטבח ולבקש את ברכתה של סבתו הרבנית שיינא, אשר הייתה עסוקה שם. הלך החתן לבקש את ברכתה, אולם היא השיבה מתוך קפידה שעוד היום גדול, והיא תברך אותו בעת החופה. כשחזר החתן ומסר את דבריה לאביו, ציוהו לחזור שוב אל הרבנית ולדרוש ממנה לברכו דווקא עכשיו. כשנוכחה הרבנית לדעת שהחתן לא יוותר, ביקשה מים לרחוץ את ידיה, הניחה את ידיה על ראשו ובמעמד שני עדים ברכה אותו בזו הלשון: יהי רצון שכל הכוחות שירשתי מבעלי יחולו על ראשך!
הרבי מהר"ש עסק עוד לפני נשיאותו בפעילות ציבורית עניפה ונסע לאסיפות שונות בכדי לפעול למען יהודי רוסיה. באחת הפעמים נסע לקייב ופטרבורג להשתדל לבטל גזירת הגירוש על היהודים החוכרים שדות בכפרים ומושבות, והצליח לבטל את הגירוש. בשנת תרי"ט נסע לגרמניה להתראות עם עסקני הציבור באירופה. בשנת תרכ"ה נסע אדמו"ר המהר"ש לפטרבורג וביטל חוקים של הסנט שהגבילו את יהודי ליטא וזאמוט.
קבלת הנשיאותכבר בתחילת שנת תרכ"ו, חצי שנה לפני הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק, הורה לבנו אדמו"ר המהר"ש, שיאמר חסידות ברבים. במקביל, שלח אביו פתק לחסידים בו הוא כותב: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי".
באותם ימים גם כתב אדמו"ר הצמח צדק מכתב לבנו, בו הוא מודיע לו שדברי החסידות שלו מוצאים חן בעיניו ומברכו ומסמיכו שימשיך לומר חסידות. בהזדמנות נוספת אמר אדמו"ר הצמח צדק לבנו: "פך השמן הרוחני שמסר הבעל שם טוב לתלמידו הרב המגיד ממזריטש למשוח בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - אדמו"ר האמצעי - ובכח זה משחתי אותך". נוסף לרמזים הללו, גם הכירו החסידים במעלותיו וסגולותיו הנדירות: חכמה על-טבעית בתורת הנגלה והנסתר, ידיעות בחכמות תבל ובפרט בחכמת הרפואה. כמו כן ידע גם מלאכת יד והיה בקי בכמה שפות.
לאדמו"ר הצמח צדק היו ששה בנים, ואדמו"ר המהר"ש היה הצעיר מביניהם. לאחר הסתלקותו היו כל בניו אומרים חסידות והיו אף כאלו שהעלו אותם על הכתב. החסידים שמעו את כולם וכל אחד בחר לו את האדמו"ר שלבו התקשר אליו, אך טרם הוחלט בין החסידים מי מהם הוא האדמו"ר שימלא את מקום אדמו"ר הצמח צדק. יתירה מזו, יחסית לשאר אחריו - הסתיר אדמו"ר המהר"ש את עצמו, והתנהג - כלפי חוץ - בצורה מודרנית, שהקשתה על החסידים להתחבר עם דרכו והנהגתו בקודש.
באחד מלילות שבת אמר אדמו"ר המהר"ש מאמר חסידות. למחרת, בבוקרו של יום השבת, חזר אחיו רבי יהודה לייב על המאמר והוסיף חידוש משלו. במוצאי שבת חזר שוב אדמו"ר המהר"ש על המאמר בתוספת חידוש משלו. הדבר המשיך כך, כשכל אחד חוזר על המאמר ומוסיף חידוש משלו. ביום שלישי בערב אמר אדמו"ר המהר"ש את המאמר בפעם החמישית ואז ניגש אליו אחיו הרב יהודה לייב ואמר לו: "הפעם אמר זאת אבא, וכנגד אבא אינני רוצה לעמוד".
בעקבות כך, ובשל רמזים נוספים מאדמו"ר הצמח צדק על חביבותו לבנו שמואל הוחלט שאדמו"ר המהר"ש, צעיר הבנים, יחליף את אביו בהנהגת חסידות חב"ד והוא קבע את מקום מושבו בליובאוויטש.
שאר אחיו של אדמו"ר המהר"ש עברו לגור בערים שונות (ליאדי, קאפוסט ועוד) ושם פתחו מרכזים של חב"ד ואמרו דא"ח בפני שומעי לקחם.לאחר קבלתו את נשיאות חסידות חב"ד, המשיך אדמו"ר המהר"ש בפעילות ציבורית לטובת עם ישראל. בשנת תרכ"ח נסע לצרפת לפגישה עם עסקנים. בשנת תרכ"ט סידר ועד קבוע בפטרבורג שיתעניין בענייני ציבור וידאג להגן על זכויות היהודים. בשנים תר"ל-תר"מ נסע פעמים רבות, ברוסיה ומחוצה לה בענייני עסקנות ציבוריים. בשנת תר"מ השתדל, תוך סכנת חיים, בהשקטת פוגרום "סופות בנגב".
בשנת תרמ"ב התגלתה אצלו מחלה קשה וביום י"ג בתשרי תרמ"ג הסתלק, בהיותו בן ארבעים ושמונה וחצי. מנוחתו כבוד בליובאוויטש ליד ציון אביו, אדמו"ר הצמח צדק.התוכן באדיבות חב"דפדיה
