הכנה לחופש הגדול - אהבת התורה וטהרת העיניים

כשאדם חלילה מסתכל בכל מיני דברים שעלולים להוריד מטהרתו, בנקל עלול הוא לאבד כמעט לחלוטין את הרגשת מתיקות טוב התורה, את הימשכות הלב לאהבה וליראה את ה', את עשיית רצון ה' בחום ובהתלהבות. 

חיבה יתרה הייתה נודעת לו לגאון עוזינו ותפארתנו חכם מרדכי אליהו זצ"ל לרבנו חיים בן עטר בעל  הפירוש "אור החיים" הקדוש שיום ההילולא שלו חל בט"ו תמוז. במשך השנה מרבה היה מו"ר להביא בשיעוריו מפירושיו של אור החיים הקדוש, ולחנך לגשת לספריו ביראה ובאהבה. ביותר היה מרבה מאד להפליג בשבחו לקראת יום ההילולא, וכדרכו בקודש מתאר גם את גודל אהבתו וחיבתו לארצנו הקדושה, ובלב שומעי לקחו נטע אהבה יחודית לצדיק המופלג.

לנגד עיננו חקוקה דמותו המאירה של מו"ר חכם מרדכי זצ"ל כשהיה דורש בכל שנה בחמימות והתלהבות את מילותיו הנלהבות של אור החיים הקדוש לקראת פרשת כי תבוא, וראוי לחזור על הדברים הללו מאות ואף אלפי פעמים כדי לקבל פרופורציה נכונה על החיים.

וזו לשונו הזהב:

"אין טוב אלא תורה.. שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעינהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"!

כולנו יודעים ומרגישים את אמיתת הדברים הנפלאים הללו, וחפצים לחיות על פיהם. הלואי שהיו הדברים חקוקים על לוח ליבנו הדק היטב תמיד. או אז היינו לא רק יודעים בתיאוריה שהתורה כוללת את כל הטובות שבעולם, אלא, כלשונו הקדושה: “משתגעים ומתלהטים אחריה" מרוב אהבתינו אותה.

אך דא עקא, והיצר אורב לנו בכל צד ופינה. איך נזכה לרומם את הלב, לתת בו בינה, לרתום אותו להתמסר (כל אחד לפי יכולתו וכוחותיו) לעבודת ה'?

בספר הנפלא "שיחות התחזקות", מביא את הפסוק שאמר שלמה המלך ע"ה "תנה בני לבך לי ועינך דרכי תיצורנה", ומפרש ששלמה המלך מבקש מאיתנו בשליחות אבינו שבשמיים שניתן את ליבנו לעבודת ה', יבער בליבנו להב התשוקה להתקרב לה'. ואיך נזכה לזה? על ידי "ועיניך דרכי תצורנה"

ומביא שם את דברי הראב"ד, וזו לשונו: “הראש לכל הגדרים שישמור האדם עיניו, ואם ישמור את עיניו נמצא שליבו שמור, ומתוך שליבו ועיניו שמורים נמצא כולו שמור"!

(ומציין שדברים אלו מובאים בעוד הרבה  ספרים קדושים שכל דבריהם הם קודש קדשים, וכל דבריהם ניתנו למשה מסיני ממש, ואין לנו השגה בקדושתן וטהרתן של הראשונים, ודבריהם בוערים כלפידים- כלשונו של החפץ חיים זי"ע).

פעמים רבות נשמעת טענה: "הייתי מאד רוצה להתחבר ללימוד התורה ולעבודת ה', אך הלב אטום, חתום וסתום,, מה לעשות, איני מתחבר". התשובה לכך היא שתחילת פתיחת הלב תלויה בטהרת העיניים.

כעת שאנו עומדים לקראת החופש הגדול, בפתיחת הקיץ, אשרי מי שיקבע לעצמו כללים בענייני שמירת העיניים. כלל נקוט בידינו: “לב יודע מרת נפשו". כל אחד מאיתנו יודע שאם חלילה מסתובב במקומות בהם עלולה להיות ערבוביה בין גברים לנשים, או אם חלילה מסתכל בכל מיני דברים שעלולים להוריד מטהרתו, בנקל עלול הוא לאבד כמעט לחלוטין את הרגשת מתיקות טוב התורה, את הימשכות הלב לאהבה וליראה את ה', את עשיית רצון ה' בחום ובהתלהבות. לכן הדריכו אותנו הצדיקים בכל הדורות להישמר מאד מכל ענין שעלול להוריד את היהודי מדרגת הטהרה שלו. עד כדי כך שבגמרא הקדושה מובא שאפילו אם יהודי שומר על עיניו ועומד בנסיון, אבל אם עובר דרך שעלול להיות שם נסיון קל, ויש דרך אחרת- הדבר חמור עד מאד.

עיתים והיצר מפתה אותנו- לי לא מפריע ולא מזיק אם אסתובב במקום כזה או אחר בו עלולה להיות ערבוביה. אך מהגמרא אנו רואים את חומרת הדבר. הלוואי ונזכה כולנו, כל אחד לפי מצבו, לשמור על עיננו שתהיינה נקיות, שנזכה גם בצד החיובי לראות רק את הטוב שבזולת, וגם להישמר מכל רע, והלוואי ובזכות זה נזכה להרים את מבטנו לירושת הארץ הטובה אשר "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה".