לחזור להתעניין בה' – חנוכה של האר"י

כיהודים פשוטים, בדרך כלל אנו בורחים מללמוד דברי קבלה גבוהים, "אין לנו עסק בנסתרות" ואנו לא מבינים מה באמת הולך שם למעלה, מה שאנו אוהבים ויודעים זה הלכות, מדרשים ודברי מוסר שקרובים ונוגעים לחיינו.
אך כאשר לומדים את הדברים עם פן חסידי, משתנים לבלי היכר הדברים. פתאום הכתבים שנראו כגבוהים ורחוקים הופכים לרלוונטיים לחיינו, ומציגים באור חדש את עבודת ה' שלנו.
חנוכה בכתבי האר"י
בדברינו נטעום מעט מתאורי האר"י על 'מה שקורה למעלה' בחג החנוכה, אותו אנו חוגגים כעת, וננסה להשליך אותם לחיינו אנו ולעבודת ה'. כמובן שכמו כל דבר גבוה, כאשר מנסים להוריד את דבר"י האר"י לחיינו ישנם אפשרויות רבות ומגוונות. ממילא כל דבר שנאמר כאן הוא אפשרות אחת מיני רבות, להוריד את דבריו העמוקים מיני ים למציאות חיינו.
כידוע קדושת ימי חנוכה נמוכה מימי השבת ויו"ט, אך עדין הם אינם ימי חול לחלוטין. וכך כותב האר"י בהסבר העניין:
אבל ענין חנוכה ופורים הוא באופן אחר כי תרוייהו אינון בהוד... הענין הוא... כי הנוק' יש לה אז תוספות קדושה לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה שלא ע"י בעלה. וכן הוא כאן. כי הנה בחול יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד ואח"כ נותן לה הארתה ונמשך מן ההוד על ידו. אבל עתה בחנוכה ופורים היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד ע"י עצמה שלא ע"י בעלה ואינה טפילה אליו כימי החול. והנה ענין זה הוא תוספת קדושה אליה בזמנים אלו יותר מבחול:
לא נאריך בביאור דבריו, רק נאמר באופן כללי שבחנוכה (ופורים) ז"א ונוקבא – יעקב ורחל – יונקים ומקבלים יחד מספירת ההוד. בד"כ, ביום רגיל, יעקב, שהוא המשפיע, יונק מהנצח ומההוד ומשם הוא משפיע לרחל, שהיא הנוקבא שמקבלת. אבל בחנוכה עולה רחל ומקבלת בעצמה את ההשפעה מההוד בלי להיזדקק לבעלה, היא נהיית עצמאית, ויעקב יורד מנצח להוד – למקומה של רחל כעת. בשל עליתה של רחל, מסביר האר"י, גבוהים ימי החנוכה מימי חול רגילים, למרות שיעקב יורד להוד.
התלמיד שמתחיל להבין
קצרה היריעה מלהסביר מהם בדיוק ז"א ונוקבא, מיהם יעקב ורחל ומה זה הספירות נצח והוד. אך נשתדל להסביר, בדרך אפשר, את משמעות עליתה של רחל להוד וירידתו של יעקב מנצח להוד בעבודת ה'.
ניתן משל לדברים. לפעמים יש תלמיד בכיתה שבמשך השנה רבו מסביר לו את החומר הנלמד בפרטי פרטות, מה הגמ' אומרת מה מקשים עליה ומה מתרצים. הרב לא משאיר לתלמיד להבין לבד את הדברים אלא מסביר לו הכל, מאכיל אותו בכפית. כל אותה התקופה לומדים יחד הרב והתלמיד אבל כל ידיעות של התלמיד מגיעות ישירות מהרב.
כך הוא עד שיום אחד התלמיד מקשה קושיה מעצמו, כך לבד קושיה שהרב כלל לא הזכיר. מה קורה לרב באותו רגע? הוא נורא מתפעל מכך שסוף סוף מאמציו נשאו פרי, והתלמיד מתחיל להבין במה מדובר. היכולת של התלמיד להקשות מגיעה מזה שהוא 'מונח' בחומר, זה מעניין אותו וגם לו יש מה לחדש בעניין.
כך הוא בעולם, ביום רגיל יעקב, המשפיע – ה', מאכיל את רחל – כנסת ישראל – בכפית את כל מה שיש לו. הוא נמצא גם בנצח וגם בהוד, גם בניצוחים וגם בהודיה, הקושיות התרוצים הכול מונח אצלו, ה' מלמד אותנו הכל. יום אחד מגיעה רחל, אנחנו בעצם, וגם לה יש מה להגיד, גם לה יש מה לחדש, והיא מחדשת את חג החנוכה, היא עולה להוד ומסוגלת לומר משהו משלה בלי להיזדקק לבעלה.
ה' רואה את זה ומתפעל מהיכולת שלנו, מהיכולת שיש לנו לחדש חגים מ'שלנו' ולא רק לשמוע מה יש לו לומר, הוא רואה שאנחנו בעניינים ו'מונחים' בסוגייה, אז הוא לא מנסה לנצח אותנו בקושיות אלא הוא יורד להוד ונהנה.
דבר ה' במשך הדורות
אם נצייר את זה בסדר הדורות נווכח שיש בזה חידוש מרענן ביותר. בתחילה כל פעם שהיה לה' לומר משהו הוא היה מדבר עם משה רבינו ומספר לו. אחרי משה התחילו להגיע עוד נביאים, אבל הם לא היו באותה 'איכות' כמו משה, אז ה' היה צריך לדבר בצורה יותר 'נמוכה' ופשוטה, עם כל מיני חידות ומשלים.
אחריהם היתה תקופה נוראית יותר, עם ישראל יצא לגלות, נגמרו הנביאים וה' הרגיש שאין כבר עם מי לדבר, אז התחילו כל הצרות, שהם בעצם סימנים מה' שהוא רוצה לדבר איתנו, כמו שאדם נותן מכה לחבר כדי שיסתובב אליו לדבר איתו.
ובתוך כל הצרות פתאום התחיל להתנוצץ משהו, פתאום עם ישראל התעורר והגיב, הוא חידש משהו, החליט לקבוע חג חדש. ה' ממש התרגש, סוף סוף יש חידוש של הקשר ביננו, זה כבר ממש מעין הקשר השלם שהיה עם משה. היתה שם המחשה של הדיבורים שהיו לה' עם משה, אין דבר יותר מרגש מכך.
חנוכה עממי
חנוכה הוא אכן קצת יום חול רגיל, אבל יש בו משהו שונה מכל הימים. נכון זה עדין לא מה שהיה עם משה, שם זה דומה לתלמיד שמתנצח עם הרב בקושיות ותירוצים, וכאן זו רק תגובה של מישהו חדש שנכנס לעניינים. אבל עדין משהו גדול ומרגש קרה כאן, חזרנו להגיב לקריאות של ה', חזרנו להתעניין בו ולהיות קשורים אליו, הראנו שאנחנו בעניינים.
דבר נוסף שאותו הרווחנו, הוא הקשר שיש לה' עם כולם, כל עם ישראל. בזמן משה דומים היו הדברים לרב שמתנצח עם התלמידים המצטיינים של הכיתה בעוד שאר התלמידים לא מונחים כ"כ בחומר. בחנוכה ה' הפך להיות 'עממי' יותר, כל הכיתה כבר משתתפת ומחדשת את מה שיש לה בדיונים ובסוגיה.
חנוכה הוא החג שבו אנחנו מחדשים מלמטה דברים שמשמחים את ה', אנחנו מתחילים לחוש את הקשר שהיה לנו איתו כשמשה היה המנהיג שלנו, והופכם את הקשר לשווה לכל נפש. בחידושים האלו אנחנו נכנסים לעניינים, אנחנו מראים שה' מעניין אותנו, וכשזה קורה ה' פשוט יורד להוד שמח ומשתעשע בנו.
ונאים הדברים ביחוד לכאן, בו לקחנו מדברי האר"י הגבוהים והורדנו אותם, בדרך אפשר, לעממיים יותר, לשווים לכל נפש, כך שכל יהודי ירגיש שיש לו חלק בהם ויהנה מטוב ה'.
חנכה שמח!

מעובד מתוך שיעור של הרב יצחק שפירא