למען אביתר לא נשקוט • הספד לחבר

הקול שאומר לי: שב ואל תעשה, תירגע והכל יבוא על מקומו בשלום – עד הרצח הבא – הוא קולו של הסטרא אחרא • אולי מרגישים את הרתיחה שעולה מתוך דברי, אך היא עוד תצטנן ותיטע בי אומץ שאנחנו כ"כ חסרים, גבורה יהודית שנזנחה ונשכחה מזמן

לקחו לנו את אביתר

הפורעים רצחו אותו, המופרעים, הבלתי-אנושיים, שאינם בגדר אדם, אלה שהמוות הוא דגל הנושא שלהם, לעיני כל העמים.

אנו, כרגיל, שואלים את עצמנו, מה נעשה עכשיו? כיצד נגיב? האם נכאב את הכאב הזה, כל אחד כפי ענייניו וקרבתו למנוח ונפנה לו מקום בתוכנו עד שהזמן ירפא את הפצעים...?

הזעקה המידית שעולה מתוכי היא לקחת את הכאב הזה למקום של פעולה בנפש. ה' אומר לי בזעזוע הנורא הזה – למען אביתר ולמען עם ישראל כולו – לא תשקוט על שמריך!! כיוון שהרצח הזה אכן בא לזעזע אותך, הבנת נכון!

כל אחד מאיתנו צריך לומר די לעליונות הזו של המפגעים – עלינו. אבל מה עושים?? אנחנו בוערים, אבל כל מדיניות החוק במדינת ישראל שנת תשע''ג – לא בדיוק איתנו, במילים עדינות מאוד.

אני הקטן, רוצה לחזק אתכם ואותי שאף אחד אינו נגדנו כאשר אנחנו עושים את המעשה הנכון שמתבקש מאיתנו, כיחידים וכעם, למען קיומנו כיחידים וכעם, שחיים למען ה' יתברך.

זו סוגיה מסובכת, אני יודע, אבל אני מאמין בזה באמונה שלמה. [אלוקי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה].

אדרבא - הקול שאומר לי: שב ואל תעשה, תירגע והכל יבוא על מקומו בשלום – עד הרצח הבא – הוא קולו של הסטרא אחרא.

...אולי מרגישים את הרתיחה שעולה מתוך דברי, את הזעקה – אבל הרתיחה הזו עוד תצטנן ותיטע בי אומץ שאנחנו כ"כ חסרים היום, גבורה יהודית חדשה שנזנחה ונשכחה מזמן.

"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט" ואולי צריך לומר את הפסוק הזה גם בצורת רבים: "למען ציון לא נחשה ולמען ירושלים לא נשקוט".

אביתר –

היית לנו חבר ורע, תמיד בת-שחוק על פניך. שימחת והצחקת אותנו מאוד בחוש ההומור שניחנת בו, ביכולת המשחק שלך. אמרתי לך גם באופן אישי – צחוק כזה שהצחקת אותי בהצגות – צחוק שהוא מעין שעשוע של עולם הבא - רק אתה יכולת...

עכשיו, כשאתה שם ורואה את הסתירה החריפה בין השחוק והשעשוע שמטרתו להביא אותנו לשמחה ולתחושת חרות אמיתית בנפש לבין המציאות העגומה בה אנו חיים – פעל בבקשה מה שצריך.

יהי זכרך ברוך.