שלה הוא: שיחה עם "תומכת הלחימה" בעולם התורה

הפרק הזה בסדרה שלנו לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים, אל הלב הפועם שמאפשר למפעל התורה להתקיים. הדברים שאומרת כאן תהילה גלר, מעוררים השראה באופן מיוחד. תהילה, נשואה לאבידן ואמא לשבעה ילדים, חיה במשך שנים רבות בתוך עולמה של קהילת "הר המור", שם למד בעלה במשך 15 שנים, לפני שהפך לפני כ-3 שנים לר"מ בישיבה בעלי (ולוחם במילואים בעצמו).

אנחנו רגילים לשמוע את קולם של הלומדים בבית המדרש, אבל כאן נחשפת הזווית של מי שמהווה את המנוע שמאחור. מסירות נטולת פשרות, וויתורים בתוך עולם שמעלה את החומר על נס, ומעל הכול - תודעת שליחות לאומית עמוקה שמשנה את כל המבט על החיים.

מתי הבנת שזה המסלול שאת רוצה לחיות בו? האם זה היה חלום ילדות להיות "אשת אברך", או שזה משהו שהתרחש תוך כדי החיים? 

"לא הכרזתי הכרזות. אמנם כן גדלתי והתחנכתי בבית שהתורה היא הלב, אבל נפגשתי בחיים עם המון צורות של משימות למען כלל ישראל, ולא ידעתי מה תהיה המשימה שלי בבוא העת. כשפגשתי את בעלי, ישר זיהיתי את עמדת הנפש הטהורה שרוצה לחיות פנימה את הנשמה. חיים של התמסרות לדבר ה', וזה קנה אותי לגמרי".

רבי עקיבא אמר על אשתו: "שלי ושלכם - שלה הוא" - זה מאוד יפה אבל עד כמה אפשר להחזיק את זה באמת לאורך שנים? 

"אגיד את זה הפוך - אני חושבת שרק כך זה יכול להחזיק שנים. רק עם ההבנה שזו משימה משותפת של הבית, וזה לא עניין רק של האיש שלי. ובנוסף, ההבנה כמה אני משמעותית במשימה הזו, כמה אני המנוע לדבר הזה. אמנם את המנוע ברכב לא רואים, אך בלעדיו הרכב לא נוסע. כך גם בבתים של תורה: בלי שהאישה בתוך הסיפור, זה לא יחזיק לאורך שנים. לא סתם כתוב שזו הזכות של הנשים - ששולחות את בעליהן ובניהן ללמוד תורה. איש שיודע שאשתו איתו ומחכה לו בבית, ושמחה בעיסוקו – הוא מלא בעוז וחשק ללמוד תורה שמחייה ומביאה ברכה".

איך התורה של הבעל מאירה את היום שלך בזמן שאת בעבודה, עם הילדים, או בסידורים? יש רגעים שאתם חולקים את הלימוד יחד? 

"השייכות לתורה כל הזמן מאירה את הבית באופן סגולי וממשי. יש איזו סיעתא דשמיא ומין הרגשת חיבוק מאת ה' לאורך כל הדרך. בפועל, ביומיום, עם הילדים ובעבודה וודאי שזה דורש להחזיק המון, גם מהילדים וגם ממני. אבל הידיעה שאבא לומד תורה עכשיו ולכן הוא לא איתנו, היא ידיעה ברורה שבסוף נוסכת ביטחון. כי אנחנו שייכים לדבר גדול כל הזמן! וזו זכות ענקית.

מעבר לזה, אני מאוד אוהבת ללמוד עם בעלי ולחשוב איתו ביחד מחשבות של תורה ואיך חיים אותה. זה נותן לנו המון ל'יחד' שלנו ומחבר אותי לגודל שאנו שייכים אליו. מחשבה שעלתה לי בהקשר הזה: צריך לבנות את הזוגיות טוב בשנים הראשונות, כדי שנצליח יחד להחזיק את השותפות הזו בדבר הגדול הזה. להיות הרבה יחד. לדבר. לשתף. להכיר את עצמי ואותו, ואותנו יחד. זה בסיס שאסור לוותר עליו".

בואי נדבר קצת על המחיר הכלכלי. זה אירוע לא פשוט להחזיק, איך מתמודדים עם הפער בין הרצוי למצוי? 

"המחיר הכלכלי וודאי ישנו, והוא סוגיה שאל לנו להתעלם ממנה. בטח בדור הזה שנשים זקוקות לחיזוקים גשמיים יותר מהדורות הקודמים (בגדים, מטפחות, תכשיטים, קוסמטיקה, בילויים, חופשות וכו'). אני זוכרת את תחילת הדרך והקושי להבין שאין לי את היכולת לקנות הכול ולחיות ברמת חיים שהעולם מכתיב. לאורך הדרך יש תקופות יותר לחוצות ויש פחות, וצריך לחשוב יחד כזוג על מה לא מוותרים כי הוא חשוב לרווחתנו הנפשית, ומה לא נצרך. ויש גם איזו סיעתא דשמיא ללומדי התורה שאני לא יודעת להסביר אותה אבל היא קיימת, וכל פעם יש איזו הפתעה משמחת.

בעיקר אני חושבת שמה שנותן כוח זה שוב ההבנה בדבר הגדול שאנחנו שייכים אליו. וזה באמת 'טוב לי מאלפי זהב וכסף'. המלחמה הפגישה את כולנו עם עומק ומהות החיים. עם רצון לחיות את הנשמה, לחיות חיים משמעותיים. אנשים בונים בתים ועוזבים אותם כי יש משימה לעם ישראל שקוראת להם. כולם מחפשים משמעות ומבינים שבאו לעולם לאיקס שנים, ומה שמכוון את הבחירות זה לא איפה ירוויחו יותר כסף – אלא איפה יתרמו ויחיו הכי נכון את רצון ה'".

אם נגיע ללב של הסיפור - למה אתם בעצם עושים את זה? בשביל מי? בשביל מה? 

"בשביל ריבונו של עולם, ובשביל כלל ישראל. צריך להבין שזו משימה לאומית להעמיד תורה בעם ישראל ולגדל תלמידי חכמים. זה לא עניין פרטי שלי כאדם. למרות שוודאי יש רווח עצום לאדם שלומד תורה - כל מידותיו מזדככות ומתעדנות, מחשבתו טהורה ומכוונת כלפי שמיא. וזו בפני עצמה מתנה גדולה – לחיות ליד אדם גדול ועדין. כל מה שהחיים יזמנו לכם כבית יקבל משמעות אחרת כשעוברים את זה עם קשר לתורה ולתלמידי חכמים. בתור אישה אני מרגישה שזכיתי בפיס".

ומה קורה כשיש רגעים של שחיקה, משברים או הרהורים?

"החיים מלאים ומזמנים הרבה דברים מורכבים לאורך השנים, לא רק ללומדי התורה. ודווקא לעבור אותם עם קשר לתורה, זה מרחיב את ההתבוננות ומעמיק את האמונה. עצה טובה בהקשר הזה היא לעשות מדי תקופה חשיבה מחודשת בכוחות, בצרכים וביכולות של הבית. תמיד בדיבור ובשיח משותף. עוד עניין זה השמחה שלי בדבר. אם אני לא שמחה, אז יש פה משהו לא תקין ונורה אדומה. זה בסדר שזה דורש ממני מאמץ, אבל אם אני עצובה מזה - צריך לעצור ולעשות חשיבה מחדש. והנקודה שנותנת לי כוח מעל הכול היא שאני יודעת את הערך העצום שיש לכל דקה של לימוד תורה, וכמה ברכה זה מביא לעם ישראל".

למי לדעתך חיים כאלה מתאימים? 

"זה מתאים לכולן! התורה שייכת לכל עם ישראל. כשמבינים שזאת המשימה הכי חשובה בדור הזה, מקבלים כוחות מגודל וחשיבות המשימה, ומהיכולת של כל אחד ואחת לקחת בה חלק".