בכנס תשובה שהתקיים אתמול (ג') בקרית ארבע חברון סיפרה אביטל שרנסקי על ימיה תחת השלטון הקומוניסטי, ההיכרות עם בעלה, נתן שרנסקי והמאבק לשחרורו מהכלא הסובייטי, ובתוך כך הטיחה ביקורת חריפה על ההתעמרות ביונתן פולארד
בכנס תשובה שהתקיים אתמול (ג') בקרית ארבע חברון סיפרה אביטל שרנסקי על ימיה תחת השלטון הקומוניסטי, ההיכרות עם בעלה, נתן שרנסקי והמאבק לשחרורו מהכלא הסובייטי, ובתוך כך הטיחה ביקורת חריפה על ההתעמרות ביונתן פולארד [caption id="attachment_50353" align="aligncenter" width="461"] לשחרר את פולארד (דף הפייסבוק 'פולארד - גם לי אכפת') בדברים שנשאה בכנס 'שערי תשובה' שהתקיים אתמול (ג') בקריית ארבע חברון סיפרה אביטל שרנסקי, רעייתו של השר לשעבר, יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, על קורותיה מהימים תחת השלטון הקומוניסטי ועד לימינו אנו. במהלך הדברים התייחסה גם למצבו של יונתן פולארד וליחס השלטון האמריקאי אליו. בדברים נרגשים סיפרה שרנסקי לבאי הכנס שהתקיים על ידי תכנית ההוראה שעל יד מכללת אפרתה בניהולה של יהודית קצובר, על מה שהגדירה כתשובתו של העם כולו, תשובתו של העם לארצו, כפי שהיא נראית מנקודת מבטה האישית. על אופיו של הבית בו גדלה סיפרה: "בבית לא היה כל סממן יהודי, לא שפה, לא חגים ולא אוכל יהודי. הדור שלי כולו לא ידע דבר על ישראל. המונח 'יהדות רוסיה' לא היה אז. לא הייתה אז יהדות רוסיה אלא יהודים מבודדים ללא כל דבר שמאחד ביניהם. ההורים שלי היו קומוניסטים אידיאליסטים שביקשו לבנות את העתיד החדש של העולם כולו". "הנס הגדול התרחש בן רגע, רגע בממד היסטורי, שבו דור שלם של יהודים שלא ידעו דבר חוץ ממילת הגנאי 'ג'יד', קם ואומר בגאון 'אנחנו יהודים', אמירה קלה עבור מי שגדל בצרפת, בריטניה או ארצות הברית אבל לא עבור מי שגדל בברית המועצות של אותם ימים. הדור החדש הזה קם וגם דרש לשוב אל העם שלו, אל עם שלא הכרנו ולא שמענו עליו. לומר זאת בבית הסוהר הגדול של רוסיה היה או טיפשות או גבורה", אומרת שרנסקי. על מעט המידע שהגיע אודות ארץ ישראל סיפרה שרנסקי: "האינפורמציה הייתה מסתננת פיסות פיסות לתוך ברית המועצות. בעיני רוחי דמיינתי את ישראל כארץ יפה עם כרי דשא ושמיים כחולים, ארץ שבה דור חדש של צעירים זקופי קומה ושזופים קם ומוכן להילחם על תקומתו מול האויבים שמנסים לפגוע בהם. רציתי להיות גם אני כמו אותם צעירים שמנצחים בכל המלחמות. כל פיסת אינפורמציה עוררה בנו ים של זיכרון וגעגוע אל מה שמעולם לא ראינו ולא פגשנו". "השלטון הרוסי דאג להכניס את כל מי שעורר את הגעגועים הללו לבתי כלא ויצר את המציאות של אסירי ציון, ודווקא המציאות הזו עוררה בנו את הלהט", המשיכה שרנסקי וסיפרה. "קיימנו הפגנות ופעלנו למענם. דווקא מניעת היציאה מרוסיה היא שחיזקה את הגעגוע ודמיונות על הארץ שהיה ברור לנו שעוד מעט נגיע אליה". לקראת סוף דבריה התבקשה שרנסקי להתייחס גם למצבו של יונתן פולארד. לדבריה "פולארד הוא כתם ענק על ממשלות ישראל ועלינו. צריך להתפלל הרבה ולעבוד בכל דרך כדי להביא לשחרורו". לדבריה ההתעמרות האמריקאית בו אינה אלא זן אמריקאי של אנטישמיות. "זו אנטישמיות נקייה של ממשלת ארה"ב. יהודי ארה"ב צריכים לקום כאיש אחד ולדרוש את השחרור שלו, אבל הם חוששים כדי שלא להיראות בעלי נאמנות כפולה". שרנסקי סיפרה כי "כשהלכנו לפגוש אותו לפני כמה שנים אמרו לנו הסוהרים שהוא לא ייצא משם בחיים. אני מתפלאת על הנשיא שלנו שהיה מעורב בגיוס של פולארד וכעת אינו פועל למענו. היו הרבה הזדמנויות שלא נוצלו".
לשחרר את פולארד (דף הפייסבוק 'פולארד - גם לי אכפת')
