בין חיים למוות • דעה

קשה מאוד להאמין שהיינו מסתדרים בלי הצבא. מוקפים באריות וזאבים המשחרים לטרף, מצפים לכלותינו. אבל אולי בגלל הצבא אנחנו נמצאים בין חיים למוות? אולי בגללו אנחנו לא מצליחים לחזור לחיות, לחזור לארמון המלך? • דעה

ויכוח נוקב מתנהל בין ציבור המתיישבים בעניין כוחות הביטחון.

צד קיצוני אחד טוען שצבא קודשנו אינו טועה אף פעם, מעצם זה שהוא צבא קודשנו, שהוא כל כולו "כלל ישראלי". הצבא לשיטתם עסוק אך ורק בפעילות הגנה על יהודים, למעט חריגות קטנות ולא משמעותיות ביחס לפעילות המבורכת. המסקנה היא שהצבא ורק הצבא מעניק את הביטחון הנדרש.

הצד הקיצוני השני טוען שהצבא כבר מזמן מיוסד על תפיסות זרות המנוגדות לתורה. הצבא איבד את הכיוון לגמרי ורק מחפש איך לצמצם את המתנחלים, ההתנחלות וכל פריצה קדימה של גאולה. הצבא, לשיטתם, עסוק אך ורק בפעילות נגד ארץ ישראל ואוהביה למעט חריגות קטנות ולא משמעותיות ביחס להרס ולרדיפה שהם מבצעים. המסקנה היא שאנחנו ורק אנחנו דואגים לביטחון בשטח.

שניהם כאחד טועים.

מי שחושב שהצבא הוא לא גורם בטחוני בשטח הוא תמים.

מי שחושב שהצבא הוא הגורם הביטחוני בשטח הוא טיפש.

צה"ל כבר לא מרתיע את הערבים מלהתקרב לישובים ולצירים. הערבים חוששים מהמתיישבים הרבה יותר ממה שהם מפחדים מהצבא. לצבא יש פקודות ברורות, והם ברורות גם לערבים.. גם המרחק שהערבים נדרשים לקחת מהיישוב נגרם על ידי המתיישבים ולא ע"י הצבא. 

אבל האם היה יותר טוב בלי הצבא? האם היה אפשר להסתדר?

נסביר במשל.

הולך לו שמואל בדרך לארמון המלך. הוא יודע שהדרך מסוכנת ורצופה מלכודות, אך הוא לא נרתע וממשיך לצעוד. לפתע, הוא נופל לתהום עמוקה. מתחתיו שואגים עשרות אריות, מחכים לטרוף אותו ולקרוע את בשרו. בשניה האחרונה מושטת יד מסתורית מלמעלה, אוחזת בו, תופסת בידו ובולמת את נפילתו. שמואל אסיר תודה למצילו, אך כאשר הוא מנסה למשוך את עצמו חזרה למעלה, המציל המסתורי בועט בעוצמה בפניו. שמואל מאבד את שיווי משקלו וצורח מכאב.

האריות בינתיים קופצים וקורעים את בגדיו, ושמואל זועק - "עזור לי! הצילו"! המציל המסתורי חוזר ומושך אותו קצת למעלה, ושוב מוריד קצת למטה. כל ניסיון של שמואל להציל את עצמו מזכה אותו בבעיטה הגונה או סטירה מצלצלת והנמכתו לכיוון האריות. מידי פעם כאשר שמואל מצליח קצת למשוך עצמו למעלה, דורך המציל המסתורי על אצבעות ידיו, ומועך אותם בחזקה. "איפה הכרת התודה שלך"? שאל המציל.

שמואל היה מבולבל, מצד אחד המציל המסתורי אכן הציל את חייו, ועודנו מציל את חייו ברגעים אלו, שכן ברגע שהוא יעזוב את ידו של שמואל, ייפול הלה ישר ללוע הארי - כפשוטו. מנגד, המציל המסתורי מסרב בתוקף להוציא אותו מהסבך, מסרב בתוקף לאפשר לו להינצל לגמרי ומתעקש להשאיר אותו בין חיים למוות. הוא אף נלחם בניסיונות של האיש להרים את עצמו בשארית כוחותיו, ולהציל את עצמו, להוציא את עצמו מכלל סכנה. שלא לדבר על המשך המסע לעבר ארמון המלך. המציל המסתורי אמנם מחזיק אותו בחיים אך באותו זמן מסכל כל ניסיון של שמואל להציל את עצמו. המציל הוא זה שנותן לסכנה להמשיך, שמשאיר אותו במצב הזה..

קשה מאוד להאמין שהיינו מסתדרים בלי הצבא. מוקפים באריות וזאבים המשחרים לטרף, מצפים לכלותינו.

קשה מאוד להמשיך לחיות עם הצבא, שלא לדבר על המשך המסע לעבר ארמון המלך - ירושת הארץ וגאולה שלמה. הצבא בוחר פעם אחרי פעם להנמיך אותנו לעבר פיהם הפעור

של האריות, לפגוע בנו וברכושנו, ולסכל את ניסיונות החיים הפרטיים והלאומיים שלנו.

הצבא מחזיק אותנו ביד שלא ניפול לתהום. זה אותו צבא שגם מחזיק אותנו שם, שחלילה לא נצא מהמציאות ההזויה והמסוכנת הזאת.

המדינה וכוחות הביטחון מחזיקים אותנו בין חיים למוות. בזכותם עוד לא כולנו מתים.

ואולי בגללם אנחנו נמצאים בכלל בין חיים למוות?

אולי בגללם אנחנו לא מצליחים לחזור לחיות, לחזור לארמון המלך?