"הטרור היהודי" - על מה המהומה? • דעה

[caption id="attachment_5078" align="aligncenter" width="517" caption=""לוחמה בטרור". פשיטה משטרתית בחוות גלעד (הקול היהודי)"]

התקשורת לוחצת את הממשלה לפעול ביתר נחרצות, ללא שום סובלנות, והתוצאות לא מאחרות לבוא. לאחרונה, כך התבשרנו, ראש הממשלה הורה על הקמת מפלג מיוחד לטיפול ב"טרור היהודי".

בפעולות מתוחכמות, כגון זו שראינו בסוסיא, או בפשיטות חוזרות ונשנות על ישיבות ומאחזים "קיצוניים" מנסה מערכת הביטחון שוב ושוב ללכוד את "גורמי הטרור היהודי".

מהו בעצם "טרור" ?

מי שיעיין בספרות המקצועית יגלה שטרור הוא אמצעי להשגת מטרה (בדרך כלל מטרה מדינית) באמצעות מעשי חבלה, תקיפה חמורה, רצח וחטיפה. אפשר למתוח את ההגדרה הזאת לכל מיני כיוונים, אך לכל הגדרה שתינתן, תהיינה השלכות, ותהיינה משמעות לגבי הפעולות שיינקטו.

לשם המחשה, ההתייחסות של צה"ל אל פעולות החבלה והלחימה של האוכלוסיה הערבית ביו"ש כנגד יהודים, מלמדת אותנו שהמדינה נוקטת זהירות רבה בהגדרות אלו. זריקות אבנים על מכוניות נוסעות, מעשים שבכל יום, מעשים שבהגדרתם המשפטית הם "ניסיון לרצח" או לכל הפחות "סיכון חיי אדם", נתפשים כ"הפרות סדר" ואינם מקבלים כמעט מענה. כמעט כל אחד מאתנו חווה זאת על בשרו וזו אמת גלויה שאינה צריכה ראיה.

לזריקת בקת"ב, ניסיון רצח ללא שום ספק, המערכת אומנם מתייחסת, אך ההגדרה של המעשה היא "פח"ע עממי", היינו "מפירי הסדר" הגזימו ועברו לאלימות, וזה לא בסדר. נו נו נו. כמה פעמים שמעתם ברדיו דיווח מעין זה: "בהפרות הסדר היום בבילעין הושלכו מספר בקבוקי תבערה אל כוחות צה"ל, לא היו נפגעים" ? כביכול, הקריין מוסר לנו על איזו מהומה אקראית גרידא שהתפתחה בסערת הרגשות, ולא על נסיון מכוון לרצוח את חיילינו. על גניבות וחבלות יום יומיות בכל יו"ש בכלל לא מדברים בצה"ל, זה נתפש כעניין פלילי אזרחי.

טרור, בעולם המושגים של צה"ל, נתפש כ"התארגנות חמושה לחבלה ורצח". יחידות המתאמנות ללוחמה בטרור עסוקות בתכנון מתווים של השתלטות על חוטפים חמושים ומיומנים, מסע הרג בתוך ישוב, פיצוץ מכוניות תופת וכד'. לא שולחים את הימ"מ ללכוד זורקי אבנים או מבעירי צמיגים.

כל זה נכון כלפי הערבים.

כלפי היהודים הנוסחה שונה.

כתיבת גרפיטי, עבירה זניחה אם בכלל, בספר החוקים, (על כל תחנת אוטובוס יש כמה כאלה) נתפשת כ"פעולת טרור" אם היא נכתבה על בית ערבי. כריתת ענפי עצי פרי, עבירת רכוש ללא ספק, אבל רק עבירת רכוש, נתפשת כ"פעולת טרור חמורה", כמובן, רק אם מדובר בפאתי כפר ערבי. הצתה – עבירת רכוש עם חשש לנזק לגוף, נתפשת כ"פעולת טרור נוראית ומזעזעת" שעליה כל בעל תפקיד חייב מיד להגיב בגינויים ובמעשים, זה נכון כמובן רק אם היא התרחשה במסגד.

הטרמינולוגיה השתנתה. פעם "מחבל" היה ערבי, ו "פיגוע" היה בהקשר של תקיפת יהודים בידי ערבים. פעם "טרור" סימל פעולות שנועדו לרצוח יהודים. כמו בנושאים אחרים, המעבר לטרמינולוגיה אחרת בא לשרת שינוי מדיניות ("התנתקות", "אסירים בטחוניים", "מבצע החזרת הבן הביתה" ועוד רבות). אם לא נשים לב שהשינוי בעולם המושגים מגדיר את פעולות המחאה, גם אלו המעצבנות, כ"טרור", נתעורר מחר עם לוחמי ימ"מ כנגד חוסמי כביש או פעילות לוט"ר מול בניה לא חוקית. הרי מישהו צריך להגן על כולנו מפני הטרוריסטים..

זה לא נוגע רק לנערי הגבעות, וזה לא מתייחס רק לגרפיטי על מסגד. מדובר במדרון מאוד חלקלק, הרלוונטי לכל מי שרואה עצמו שותף למאבק על א"י.

מדוע בעצם זה כך ?

מדוע המדינה כל כך מפוחדת מעבירות רכוש זניחות שעונשם ע"פ החוק הישראלי מגוחך, ומתעלמת מעשרות נסיונות רצח הנעשים בכבישי הארץ יום יום, עברות שע"פ החוק הישראלי עונשם שנים רבות בכלא ?

האלימות כנתון

הסיבה לכך היא הפחד מהערבים. הפחד נובע מההכרה הפנימית שבעצם אין לנו יכולת לדבר איתם בשפה שלנו, כי הם חיים בתרבות אחרת, תרבות השנאה והרצח.

השלטון (התקשורת, המשפט והפוליטיקה) מגדיר למעשה, אך ח"ו לא באופן גלוי, כי זו גזענות בוטה, את הערבים בשתי הגדרות: הערבים הם, כך אליבא דמערכות המדינה, "רוצחים פוטנציאלים שבשעת מבחן השנאה ותאוות הרצח שלהם יתפרצו". מאידך, הם "בעלי סף רגישות נמוך שלא ניתן לשליטה".

דוגמא מצויינת לכך היא התגובה הכלל עולמית לסרט עלוב וחסר עניין. עשרות אלפי מוסלמים שלא ראו את הסרט ואין להם מושג במה מדובר, מסוגלים להרוג ולהיהרג בשביל תחושת זעם בלתי נשלט.

מי שהולך בלילה לכתוב גרפיטי בכפר ערבי או להשחית מספר עצים לידו אינו חושב שבכך הוא ינצח את האויב. הוא מניח שההתגרות שלו תרתיח את תושבי הכפר ותגרום להם להתנהג באלימות. כלומר, כמו שערבים מתנהגים כשהם כועסים.

הוא בעצם מאותת לכולנו: שימו לב שהאנשים האלה הם בעצם חיות אדם שהתחפשו לאנשי תרבות. פעולה כזאת היא בעצם סוג של הסרת מסיכה, הצבעה על בעיה, הרבה יותר מגרימת נזק מעשי.

חשיפת המסכה הזו, הצפת הבעיה על פני השטח, היא הדבר שהכי מפחיד את השלטון.

על כן, מי שמתגרה ביצור הפראי הזה, היצור הרצחני והבלתי סובלני הזה, מסכן בעצם את כולנו. על כן הוא, המתגרה, מהווה "טרור". בגללו, בגלל הגרפיטי שלו עלול להיות כאן נורא ואיום. מהיצור הפראי הרי אנו לא מצפים שיוכל להימנע מטבעו האמיתי, ההתפרצות, השנאה והרצח, ואין לנו יכולת לדרוש ממנו דבר כזה (כמבואר באריכות ב"הנסיך הקטן".. על היכולת לתת הוראות רק למי שמתכוון לבצען).

על כן חייבים להילחם במתגרה, לא ביצור הפראי, בכל הכוח ובכל האמצעים. אם צריך, אז גם משנים לשם כך את החוק, מתעלמים מזכויות יסוד ועושים כל עוולה. המטרה – הרגעת היצור הפראי, מצדיקה הכל.

הערה מחוייבת: הרבה חושבים שמכיוון שהעם היהודי סבל וסובל בגלויות השונות מהצקות על רקע גזעי ודתי עלינו להיות חסרי סובלנות לתופעות כאלה אצלנו. אלא שיש הבדל תהומי: היהודי בגלות לא מאיים על המדינה שבה הוא מתגורר ולא נלחם בה ובאזרחיה. על כן פגיעה בו היא ניצול חולשתו ומסכנותו גרידא. ההתגרות בערבים בא"י נובעת לא מהיטפלות לחלש, כמו שמנסים להציג, אלא ממקום של מגננה ותגובה להתקפות הרצחניות שלהם.

אז בפעם הבאה כשאתם נתקלים בעוד דיווח על פעולת איכות של יחידות עילית כנגד "גורמי הטרור היהודי", נא הזכירו לעצמכם מי האלים פה, ומי נרדף עד צוואר רק בגלל נסיונו לחשוף את פניו האמיתיות של אותו אלים.

כאז כן עתה נכונים דברי חכמינו "כל המרחם על אכזרים סופו מתאכזר על רחמנים". אכן, מי שמקבל את האכזריות כנתון, ואינו מסוגל להילחם בה, יפנה בהכרח את כל כוחו להילחם באלה שבכוחם המעט קמים כנגד הרוע.