הכאב של הנוער מגוש קטיף - דעה ● תדהר הירשפלד

רבים מגנים את הפגיעה בצה"ל. גם לי היא מאוד כואבת, אני רואה את החיילים כאחים שלי. אבל האם מישהו מזכיר כי הלחץ הרב בשטח נובע מן הכוונה לפנות מאחזים? להחריב מבנים כהכשרה וכהכנה לפינוי הגדול והמשמעותי של מרבית ישובי יהודה ושומרון?
האם מישהו מזכיר כי הנערים שהיום הם בני 18, היו בני 12 כשצה"ל לאלפיו גוייס למשימת ההרס של גוש קטיף, ובעצם נצרב בתודעת הצעירים האלה כגוף מפחיד, אטום ומאיים?
האם מישהו מזכיר כמה צעקנו אז: השאירו את צה"ל מחוץ למשחק - כי הנזק אם תשתמשו בצה"ל יהיה בלתי-משוער? אפשר להיכנס לכל ארכיון מהתקופה ההיא ולבדוק. אין מדיה בה לא נשמעה הזעקה הזאת, אך לשוא.
צה"ל שפינה ביעילות, תוך שבוע, את גוש הישובים הנפלא ביותר שקם בארץ, יצא שנה אחר כך למלחמה כושלת ומהוססת, רבת-קורבנות ודלת-הישגים. הנהגתו והנהגת המדינה נגלו בשפל שאין כמוהו. כל אלה שישבו אז בראש נמצאים היום בתחתית הדרדרת של החוק, של החברה, של המוסר ושל השליטה בישראל. הנשיא שהעביר את הגירוש בשקט ממלכתי נתגלה כעבריין מין. רמטכ"ל הגירוש 'התאדה' מכל מעמד ציבורי עקב התנהלות שערורייתית ובלתי-נתפסת בזמן מלחמה.
יורשו של שרון בהנהגת קדימה, זה שפיצח גוגלות ילדים בהריסת עמונה ושלח לבתי החולים 300 פצועים באותו אירוע, נאבק היום בשלל תיקי-שחיתות עבי-כרס, שרק בהם יש אולי כדי להסביר כיצד זה כה כשל, וכיצד זה הוציא את מיטב בנינו למלחמה הרשלנית ביותר בתולדותינו תוך דהוא נהנה מסיר-הבשר. שר הביטחון דאז, שעצם מינויו לתפקיד כזה היה פארסה מדהימה שקשה להאמין כי קרתה במציאות ולא בספרי הבדיחות, הביך את ישראל כולה ומשלם עד היום את המחיר הציבורי על כך.
הנוער שלקה בהריסת גוש קטיף בלבו, והביט אחרי זה נדהם איך שולחים המתנחלים את טובי בחוריהם להיהרג בעבור כלום על אדמת לבנון, הנוער שהוכה על ראשו בעמונה והתבגר לתוך המציאות של שלטון החמאס בעזה והאיום הרקטי על כל איזור הדרום - מציאות שפינוי גוש קטיף הינו אביה החוקי ויוצרה הברור והישיר, הנוער שבדורו הפכה חיפה מעיר שקטה לעיר מופגזת בזמן שפיקוד הצפון נראה יותר כמו קזינו מאשר כמו פיקוד - הוא הינו הנוער שחדר אמש לבסיס חטמ"ר אפרים ותקף בצורה תקדימית את כוחות צה"ל.
האם אין שום לקיחת אחראיות?
הנוער הזה חש שפינוי יהודה ושומרון מתקרב, ואין כל ספק בלבו - וגם בלבי - מה יהיה גורלן של תל אביב ובנותיה ביום שאחרי. הוא רואה איך הצבא שוב 'רק ממלא פקודות' ואיש אינו מוכן להתמודד עם התחזית הברורה. מה רוצים כל המגנים? שהפינוי פשוט יתרחש? שגם יו"ש תיעלם בשבוע? האם זו ההתנהלות החוקית, הדמוקרטית והנכונה? לתת למצעד האיוולת להמשיך לצעוד? לא שמעתי שום זעקה כאשר משפחות נזרקו מביתן, כאשר חללים הוצאו מקבריהם, כאשר ממשלתה הרשמית של ישראל הניחה להמוני ערבים לבזוז ולשרוף את בתי הכנסת של גושקטיף כמו בליל הבדולח - והכל לעיני הנוער ההמום שלנו שחווה זאת כטראומה של ממש. לא שמעתי שום התנצלות מכיוונה של מדינת ישראל הרשמית שצה"ל שלה, הוא ולאאחר, עשה זאת, ודחפוריו הם שהרסו, הם שהשחיתו והם שעקרו.
האם מישהו זוכר שאחוז עצום ממגורשי הגוש עדיין לא הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה? האם מישהו טורח להשוות בין הבטחותיו של שרון בטרם הגירוש לבין הבוז וההתכחשות שאחריו? במקרה אני מכיר נער אחד שנמנה על חוג 'נוער הגבעות' במובן הקיצוני שלו, זה שלא מתגייס לצבא ומתנער מהחוק. הנער הזה היה ילד כאשר סבו וסבתו גורשו מביתם הנאה שבנוה-דקלים. הוא ראה כיצד סבו לוקה בלבו חודשיים אחרי הגירוש,כיצד הזוגיות שלהם מתפוררת, כיצד הסבא שוקע בדכאון והסבתא עוברת לגור בנפרדממנו. הוא ראה כיצד הוריו מנסים לעזור אבל נוטים אף הם להתמוטט מהמציאות הקשה.והוא ראה במקביל בטלוויזיה את הערבים הרומסים בגאווה את חורבות בית הכנסת אותו הכיר ואהב ושמע את גמגומי ההנהגה. הוא נחשף להבטחתו ההיסטורית של רבין 'לא תהיה אף קטיושה מעזה' וראה את הפארסה הטרגי-קומית בה אחת ה'קטיושות' הקטלניות דווקא מעזה, נחתה בדיוק ברחוב יצחק רבין באשקלון. משפחתו נהרסת וזה בגלל צה"ל, הוא עושה חשבון ילדותי ופשוט. למה שיהיה לו אמון?
המדינה פישלה בגדול, חושך ענק נפרש עלינו מאז אוסלו והוא הגיע לשיאים מחפירים ממש בזמן ממשלות שרון ואולמרט - שהן, יחד עם המטכ"ל המשונה שצמח בהן, בתי-הגידול של הנוער הזה. במקום לגנות, במקום להכריז מלחמה, כדאי לכם לתקן.
"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". הנער הוא חץ המכוון ביד שולחו. עתה הנכם רואים לאן שלחתם אותם; אם חפצי חיים אתם, הפעילו את שכלכם במקום את שריריכם, ונסו לכוון שוב - הפעם למטרה הנכונה.