המשטרה התרשלה - המסתנן שתקף את ח"כ שטרן שוחרר

בשל התרשלות המשטרה שחרר בית המשפט את המסתנן האריתראי שתקף את ח"כ שטרן, הפיל את כיפתו ודרך עליה. השופט לא חסך במילים וביקר את המשטרה בחריפות
[caption id="attachment_58282" align="aligncenter" width="100%" caption="בית המשפט בתל אביב (ORI ויקיפדיה)"]
שופט בית משפט השלום בתל אביב עדו דרויאן שחרר היום בערבות את המסתנן האריתראי שתקף שלשום את ח"כ אלעזר שטרן, היכה אותו ודרך על כיפתו. השחרור נבע מהתנהלות כושלת של המשטרה והפרקליטות.
המשטרה הגישה היום (ג') הצהרת תובע לבית המשפט לפיה בכוונתה להגיש נגד המסתנן כתב אישום על עבירה של תקיפה בלבד, אולם השופט דרויאן הסביר לנציג המשטרה כי עבירה של תקיפה סתם, ללא עבירה נלווית של מניע גזעני או כוונה לפגוע בעובד ציבור כפי שמתבקש במקרה זה, אינה מקימה עילת מעצר.
"כפי שכתבתי בהחלטה קודמת היה מקום לבדוק האם היה מניע מיוחד לביצוע המעשה, אך כשמסתבר שהתביעה אינה סוברת כי קיים מניע שכזה, לא יוצא המעשה המכוער מגדר תקיפה "רגילה", שאין עמה סממנים של שנאת העם היהודי או רצון מיוחד לפגוע בסמלי המשטר או בנציגי הציבור", כתב השופט והורה על שחרורו של המסתנן בערבות ובהפקדה של אלף ש"ח.
נציג המשטרה מיהר לבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה לצורך ערעור וטען כי קיימת מסוכנות מהחשוד, אך זכה לביקורת חריפה מהשופט שסירב לבקשה. "אמנם, ברגיל וכדין יש מקום להיעתר לבקשה שכזו, אך במקרה דנן דומני כי לא ארחק מן המציאות אם אומר שהיא מופרכת על פניה לנוכח הנסיבות", כתב השופט. "לא ברור על מה מסתמכת טענת הטוען הנכבד בעניין המסוכנות, ובפרט כאשר בקשת המעצר איננה מפרטת כלל עילה זו (וברשלנות האופיינית למשטרה, לא פעם, אף לא מפורטת כל עילה אחרת)".
הלילה פרסם ח"כ שטרן בדף הפייסבוק שלו סיכום של חוויותיו מהסיור בדרום ת"א:
נולדתי בתל אביב, בשכונת יד אליהו.
אמש, בעקבות הזמנה שנשלחה אלי ולרוב חברי הכנסת על ידי ועד הפעולה של דרום תל אביב, הגעתי לסיור על מנת להכיר את האזור ומצוקותיו מקרוב. (השר לביטחון פנים אמר לי בדיעבד שהייתי צריך לפחות להודיע להן ונראה לי שהצדק עמו).
לסיור הגעתי בלי תקשורת ובלי אבטחה, התלוו אלי דורית אשתי ושלמה וישינסקי חברי הטוב תושב שכונת התקווה.
מודה, כי על אף מה שחשבתי שאני יודע על המצב בשכונות הללו לא תיארתי לעצמי שזוהי חומרת הדברים.
בתחילת הסיור ביקרנו בבניין ברחוב לוינסקי בו מתגוררות נשים מבוגרות יחד עם עשרות תושבים זרים. בחדר המדרגות בו נידף ריח של צואה ושתן נתקלתי בפעם הראשונה בחיי, ובתקווה שגם האחרונה, באישה המסניפה חומר לבן. פגשתי שם דירות קטנות שלצרכי עשיית כסף חולקו כל אחת לשלוש או ארבע דירות והבנתי מדוע הצרכים נעשים בחוץ.
לאחר התאוששות קלה מהמראות המשכנו לנווה שאנן, שם נפגשתי עם תושבים נוספים שסיפרו לי בכאב רב על אורח חייהם, פגשתי לוחם ממלחמת העצמאות שמשפחתו לא מוכנה לבקר אותו ועל ניצולי השואה הגרים בשכונה ומפחדים לפתוח את דלת ביתם.
בהמשך הגענו למבנה שהיה עד לא מזמן בית כנסת קווקזי שהפך למועדון של תושבים זרים בו הם שותים ומבלים כשתמונות של בחורות מקשטות את הקירות. הם דיי דחפו אותנו החוצה.
אחד מתושבי השכונה סיפר לנו שבית הכנסת נוסד ב-1928 שם ערך את ברית המילה לבנו ועד לפני מספר חודשים התפללו שם. 
שיצאנו החוצה הסבו את תשומת לבי לבחור צעיר העומד על ברכיו באמצע הכביש, עוצר את תנועת המכוניות ומצטלב.
במקביל, על המדרכה שמולנו עמד אדם אחד המנסה להתגרות בנו תוך שהוא מצביע על שרשרת הצלב שהוא עונד. לאחר מספר דקות שהבין שאיני מתלהב ממנו במיוחד חצה את הכביש ונעמד מאחורי, חבט בראשי, העיף לי את הכיפה ודרך עליה. מודה כי עיקר עיסוקי באותו הרגע היה לרכז מאמץ כדי להתאפק.
לצערי הרב, אותו בחור המשיך ללוות את הסיור ואולי אחת הבעיות הגדולות ביותר היא לדעתי שהוא לא פחד.
תושבת אחרת, זהבה, אזרה אומץ תוך שהיא מציינת שהיא מרשה לעצמה לרדת מביתה רק כיוון שראתה אותנו. היא גרה בשכונה כ-40 שנה מאז עלתה מדמשק. על המדרחוב פגשנו "דוכן" של אופניים גנובות. גם המוכרים כמו אותו אחד שהכה אותי, לא מפחדים מכלום.
לידינו עמד טנדר עמוס בעשרות ארגזי בירה. הסוחרים שפגשנו בכו את מר גורלם, את אי יכולתם לצאת מהאזור עקב מחירי הנדל"ן ואת אי יכולתם לנהל עסק עקב מתחרים שאינם משלמים מיסים.
תחנתנו האחרונה ביקרנו בבית הכנסת היחיד שנותר באזור, בית הכנסת הקווקזי.
בין בני העדה המונצחים באנדרטה שבכניסה פגשתי גם את שמו של ס' הרמטכ"ל האלוף קותי אדם ז"ל שנפל במלחמת לבנון הראשונה בקרבתי.
גבאי בית הכנסת ספר לי שעל היות תושבי האזור משתינים על קירות בית הכנסת כבר אינו מלין. הוא רק אינו מסוגל לשתוק נוכח ארוע שהתרחש בחצר הקטנה של בית הכנסת מספר שבועות קודם לכן.
שני מתגוררים מקומיים נכנסו לחצר בית הכנסת בזמן התפילה, התיישבו כמעט על סיפו של בית הכנסת והטילו צואתם.
פגשתי אזור שאין בו חוק. אזור שבו נטשנו את אזרחינו ונכנענו למציאות איומה. אזור כבוש בלב תל אביב שהפקרנו בו פצועים.