לא להתרגש בכלל! • מאמר על התקשורת העויינת

הטרור הערבי בסך הכל נמצא בשליטה. אמנם סופגים מדי פעם אבדות אבל זה דרך העולם, בכל מדינות העולם נהרגים אנשים מטרור. לעומת זה הטרור היהודי הוא מעבר... הוא משיחי, הוא לא שייך למושגים אותם הם מכירים, הוא מאיים על כל הנפש הבהמית שלי • דעה

מדי כמה חודשים מתפרסמת עוד כתבת עומק עם 'חשיפות' ו'גילויים חדשים' בעניין 'תג מחיר'. כל פעם מופיע איזה ליצן חדש, עורך שוב עוד כמה סרטונים מוכרים, מראיין את המשועממים הקבועים שמזמן לא קיבלו 'צומי' – אבי מזרחי, יובל דיסקין ומנחם לנדאו. פעם זה רועי שרון ופעם אוהד חמו, הכתבות הם אותו דבר ובעלות אותו צליל סיום. המדינה לא עושה מספיק בשביל לעצור את הטרוריסטים המסוכנים, חייבים להזרים עוד תקציבים לכורסאות חדשות במשרד של אודי לוי וחבריו אי שם במרומי E1, ולא... תקרוס המדינה, הטרור יגאה, כל המזרח התיכון יתפוצץ וכו' וכו'.

שתי תגובות מוכרות יש למתנחלים. יש את הנשים המוכות – כאלו שמאד מאד נלחצים רק מזה שתהיה איזו תדמית אלימה להתנחלויות, ורצים לגנות, להתנער, וכל המילים הנרדפות לאותה נאורות.

התגובה השניה היא של אלו שהבינו שלא מרוויחים כלום מהגינויים וההתנערויות האלו. במקום זה הם תוקפים – תוקפים את התקשורת שמסקרת בצורה מגמתית. שמתעלמת מהטרור הערבי, משווה הצתות רכבים לאוטובוסים מתפוצצים וכו'. באותו משחק משחקים גם אלו שחושבים שהתקשורת זו הבמה להגיד את מה שהם חושבים באמת, ומשתפים פעולה עם אותם כתבות.

לכאורה, באמת כתבות כאלו מזיקות מאד. גם אם יש מי שתומך ב'תג מחיר' בין הצופים, הוא מוצג לא בצורה שבה הוא היה רוצה להציג את הדברים, ולכאורה מדובר בנזק עצום, אם כן מה עושים?

נדמה לי שהמפתח להתייחסות נכונה, קשור לשאלה כיצד באמת הם מצליחים כל כך לשקר. הרי כל מי שיש לו קצת רגישות לאמת, היה אמור לזעוק על ההשוואה בין הטרור היהודי לטרור הערבי. חוץ מזה, איך הם יכולים באותה כתבה שבה הם מראים יחידות בלשים משכיבות מארבים למנוע פגיעה בעצים, דבר שלא קיים באף תחום פלילי באותה רמת עבירה, להגיד שהמדינה לא באמת רוצה לתפוס את ה'תג מחיר'???

נכון שהתקשורת היא מגרש שלאמת אין שום ערך בו. אם תגיד שם בתקיפות על עץ שהוא אבן זה יעבור בלי התנגדות מיוחדת. ובכל זאת... 'שיקרא לא קאי' (שקר לא עומד) אמרו חז"ל, איך זה שאומרים שם שקרים בכזאת פשיטות, ואף אחד לא מצליח להגיד משהו כנגד?

התשובה לדעתי, היא שבאמת מה שאומרים שם הוא אמיתי לגמרי, לפי המושגים שלהם. באמת מדינת ישראל לא רואה איום מהטרור הערבי כמו מהטרור היהודי. הטרור הערבי בסך הכל נמצא בשליטה. אמנם סופגים מדי פעם אבדות אבל זה דרך העולם. בכל מדינות העולם נהרגים אנשים מטרור.

לעומת זה הטרור היהודי הוא מעבר... הוא משיחי, הוא לא שייך למושגים אותם הם מכירים, הוא מאיים על כל הנפש הבהמית שלי. מבחינת אוהד חמו הערבים נלחמים על הארץ כי הם גרו פה, כי המצב הכלכלי שלהם קשה, וכו' וכו', לעומת זה היהודים נלחמים על הארץ, כי ה' נתן להם את הארץ.

התשובה הזאת נראית קצת 'רוחנית' אבל אם מעט מתבוננים בזה (לא צריך הרבה בכלל...) הם אומרים את זה לגמרי בגלוי, זה גם מה שגורם לאנשים מפוכחים שמתנגדים לאלימות מכל סוג, להשקיע יותר מאמצים כנגד האלימות היהודית, מכיוון שהיא הרבה יותר מפחידה, ובאמת הרבה יותר מסוכנת מנקודת מבט של אדם השייך לתרבות המערב.

אז מה עושים? איך ניתן לתקשר, לדברר את מה שאנחנו כציבור רוצים להגיד? נראה לי שהמפתח להתמודד היא מידה של 'ארך אפיים'. קודם כל צריך לשנן לעצמנו שבאמת אנחנו כאלה. אנחנו פועלים מעבר, אנחנו באמת מקבלים את כל הכוח שלנו מלמעלה. עצם המחשבה על זה, עוזרת לנו להיזכר שמבחינתנו המאבק הוא עוד ארוך, עד היעד – בית מקדש ומלכות ישראל. ומכיוון שכך, חישובים של רווח והפסד צריך למדוד ביחס ליעד, ולא בשיקולים מקומיים בלבד.

מכאן אפשר לחלק את ההתמודדות עם הדה-לגיטימציה של התקשורת לשלושה שלבים (שמקבילים כמובן לסדר התיקון של הכנעה-הבדלה-המתקה, על פי החסידות).

קודם כל צריך לעשות חשבון פשוט כזה: התקשורת היא קליפה. ולא רק בזה שהיא נלחמת בכיבוש הארץ, ומעודדת התבוללות, אלא בעיקר שאותם חוטאים ומחטיאים – רועי שרון, אוהד חמו, עקיבא נוביק וחבר מרעיהם, שותפים לפשע הכי גדול של החטאת עם ישראל בפריצות, במילוי הארץ זימה, "וכמה נשמתין דאזלין ערטילאין" וכו'. ואנחנו באמת מתכוונים להחליף את השלטון, להעמיד צדיקים בשלטון, וכמובן להעמיד לדין את אותם ליצנים (שבעזרת ה' יחזרו בתשובה לפני...).

אם נזכור את זה ונבין שאם רוצים להחליף את השלטון בהכרח העימות יחריף, ואם יהיו עוד צווי הרחקה מנהליים, ועוד מעצרים מנהליים, זה לא מרחיק אותנו מהמטרה. אלא רק מקרב אותנו. ושהדבר המתבקש היא שככל שנתקדם – התקשורת עוד יותר תצא נגדנו – כי המלחמה הזאת מאיימת קודם כל עליהם.

בקיצור – קודם כל צריך לא להתרגש! לזכור שאנחנו בדרך למהפכה, ולכן יש לנו הרבה סבלנות ומוכנים לקבל את הגלולה המרה בשמחה. כל צו מנהלי – יקדם אותנו. כל פטפוט של מנחם לנדאו – מכוון אותנו עוד יותר לנקודה. וכסף נוסף שמוזרם לשווארמות של אודי לוי לא מפחיד אותנו בכלל. בכלל. בכלל.

השלב השני – הוא להבין שהדרך הנכונה להסברה היא להגיד את האמת. ולהסביר את זה שאנחנו בכלל לא מדברים בשפה שלהם, כל ניסיון להסביר בכלים שלהם יוצא לא מוצלח, ונתפס כשקר, בגלל שהאמת היא שכל ההתיישבות מימות גוש אמונים נוסדה על אמונה שלא סופרים את החוק.

כאשר אומרים את האמת, המיעוט מזדהה עם אמירת האמת ותומך בנו יותר, אבל גם הרוב שעוד לא הבין והשתכנע, ההתנגדות שלו היא למה שאנחנו באמת, וממילא למרות שעל פניו נראה שרק נוצר ריחוק ושההתנגדות המעשית לנו רק גדלה, הרבה יותר קל להתקדם מכאן ליעד האמיתי שלנו.

לכן התגובה שלנו לאותם כתבים-ליצנים, לאותה חבורת משועממים פנסיונרי השב"כ, היא פשוטה: אנחנו באמת פורעי חוק – לא רק אותם יהודים אלמונים שאחראים ל'תג מחיר', אלא כולנו. ולא סתם 'פורעי חוק' אלא אנחנו לא מכירים בחוקים שלכם. מבחינתנו לא רק שאנחנו לא כפופים אליהם אלא אנחנו סבורים שהם ושלטונכם לא לגיטימיים, דרך אגב, למעלה מ15% מיושבי ארץ ישראל לא מכירים כלל בחוקים שלכם.

זה נשמע מטופש, למה להגיד את הדברים ראש בקיר? אבל האמת היא שכשהולכים מסביב, ומנסים להתנסח בתוך הכלים שלהם, נשארים נלעגים או פרייארים. ובנוסף בכלל לא מתקדמים אל היעד – למהפכה.  לעומת זאת בדרך האמת, כל הכתבות האלו, וכל הגינויים הופכים לטובתנו. הם עוזרים לנו להעצים את כוחנו, ולהתקדם לניצחון.

עכשיו אפשר לגשת לשלב השלישי – לנסות לחשוב כיצד ניתן לדברר את האמת הזאת כמה שיותר בחן, בצורה משכנעת ובאופן המתקבל.

עוד בנושא:

פן ינחם העם – על התקשורת והמלחמה • דעה

גבורת הגבעות • דעה