"מי שכל מעייניו נתונים "בלתי לה' לבדו" אין לו עסק עם בית דין של מעלה" • לכבוד יום הסתלקות הבעש"ט הקדוש, מייסד תנועת החסידות, בחג השבועות, הבאנו את סיפור הסתלקותו עם פירוש פנימי של הרב יצחק גינזבורג[caption id="attachment_88227" align="aligncenter" width="300"]
ציון הבעל שם טוב
בשנת תק"כ הרגיש הבעל-שם-טוב שכוחו הולך ודל, ושיער שהסתלקותו תהיה בשבועות. הוא התבודד בחדרו וציווה שלא יניחו לאף אדם להיכנס, וכאשר נצרך למשרת משך בחבל עם פעמון.תלמידיו ומקושריו הרבו בצעקות ותפילות, ובפרט רבי נחמן מהורדנקה ורבי פנחס מקוריץ התעצמו מאוד בתפילות ובטבילות.
אמר הבעש"ט: "לחינם הם מרעישים עולמות. פעם יכולתי להתפלל, אבל עתה אין הזמן ראוי לכך", והוסיף: "המשפט שלי לא יהיה לפני שום בית דין ומלאך, אלא לפני הקב"ה לבדו", ועוד אמר: "יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר".
כאשר הגיע רופא גדול למז'יבוז רצו התלמידים שייכנס לרבם, אבל רק תלמידו ר' דוד מאוסטראה העז להציע לו.
כשנכנס ר' דוד לחדר הבעש"ט וביקש שיתן רשות שיבוא הרופא, אמר לו:
"דוד, גם אתה טועה בדבר שאתה מחזיק אותי כאחד העם? מה לי ולרופא?!"
בליל שבועות נאספו תלמידיו ומקורביו להיות ערים כל הלילה כתיקון האריז"ל, והוא אמר לפניהם תורה מעניין מתן תורה.
באשמורת הבוקר שלח להודיעם שהיום הוא האחרון לחייו, וציווה לשניים מתלמידיו שיתעסקו בטהרתו ובקבורתו ולימדם על כל אבר מגופו איך לטהרו ונתן להם סימנים איך נפשו נשאלת להפטר מאבר זה, מפני שאלו השניים היו מחברה קדישא.
חוט של משיחיותסמוך להסתלקותו שב הבעש"ט לעבודת ההתבודדות, שהיתה נחלתו בראשית דרכו. ככהן גדול הפורש ללשכתו ומתייחד בה בטרם יכנס לקודש הקודשים, כך פרש הבעש"ט לחדרו ולמיטתו והתכונן להסתלקותו. מיטת הצדיק שבה יסתלק דומה ל"חדר המיטות" - בית קודשי הקודשים. כך הוא אצל כל צדיק, ואצל הבעש"ט מקבלים הדברים משנה תוקף.מי שכל מעייניו נתונים "בלתי לה' לבדו" אין לו עסק עם בית דין של מעלה. כל חייו היה הבעש"ט קודש לה', וסמוך להסתלקותו התכונן למסור את נפשו לידי ה' בלבד – "בידך אפקיד רוחי".
הסתלקותו לא היתה רגילה. בצוותו את המתעסקים בטהרתו בדעה צלולה איך לנהוג בכל אבר בגופו, נדמה כמתבונן מלמעלה ברגעי ההסתלקות עצמם ומפקח על הנעשה למטה.
כל מה שקורה לנשיא הדור הוא בבחירתו, כולל הסתלקותו. כך יש להבין את דבריו לתלמידיו, המתעצמים ומרעישים בתפילה לרפואתו. באותו אופן שלא יועילו בהשתדלותם אצל הרופא, כך לא יועילו בתפילותיהם.
מיתת הבעש"ט ביטאה כלפי העולם צד חשוב במהותו, שעד אז בקושי התגלה. האור שקבלו מהנהגת הבעש"ט בחייו היה הגילוי המאיר, הירידה למטה, ההתערבות בין הבריות, ואילו עתה מתגלה בעוז תנועת ההסתלקות – עליית הנשמה התמידית שהיה שרוי בה בתוכו פנימה.
לעתים אור גדול מאיר דווקא בדרך של הסתלקות. הדברים נכונים כשמדובר באור שמידתו גדולה מכפי יכולת הקיבול של הנבראים, ולכן הוא יכול רק להותיר בהם רושם מסוים, כשהוא מכה במציאות ומיד שב ועולה מתוכה אל מקורו. כל חייו האיר מתוך התחשבות בגדרי המקבלים. כל מגמתו היתה לגלות את הנסתרות, כך שיפריחו את עבודת ה' של כל יהודי. אולם בהסתלקותו התקיים "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי", כקפיץ המשתחרר בעוצמה נחלצת להבת אש נשמתו מגדרי תפקידו של מחנך ומדריך, וכל העם רואים את המראה הנורא.
התלמידים שזכו לשמשו וללמוד מה שניתן מהנהגתו הנגלית, זכו במעמד ההסתלקות ל"ויהי נא פי שניים ברוחך אלי". כשזוכה התלמיד לגלות את אורו של רבו כפי שהוא מאיר לעצמו בטהרתו, הוא מבין את כל התורה שלמד מפיו באופן נעלה לגמרי מאשר בחייו.
בפנימיות 'מתאים' חג שבועות לבעש"ט, כיון שהוא מאחדו עם משה רבינו שעל ידו ניתנה התורה ביום זה ולדוד המלך שהסתלק בו.
כמשה וכדוד, שבזכות מסירותם לצאנם נבחרו לרעות את ישראל 'צאן קדושים', כך היה הבעש"ט רועה ישראל ברעותו באהבה תינוקות של בית רבן. כשם שדמותו של משה נוגעת לכל ישראל, שהרי על ידו נתנה להם התורה – "תורת משה עבדי", וכשם שדוד הוא "נעים זמירות ישראל" וממנו ייצא מלך המשיח, כך נוגעת נשמת הבעש"ט לכל אשר בשם ישראל יכונה.
החוט המקשר את שלושת הרועים הוא ביאת המשיח. על משה רבינו נאמר "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון". דוד מלכא משיחא בודאי נוגע בדבר, ואילו כאשר שאל הבעש"ט את המשיח "אימתי אתי מר", נענה: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"! מעיינות החסידות פורצים את הדרך לביאת המשיח, ולכן נוגעים לנשמות כל ישראל.
את תכונת המשיחיות הזו ממשיכה תורת החסידות להאיר גם לאחר הסתלקות הבעש"ט, והיא מתגלה בכל הצדיקים ממשיכי דרכו. מלבד סגולת הצדיק - היותו אתפשטותא דמשה - משוך עליהם חוט של משיחיות אותו הם טווים בתורתם ובתפילתם, הרוויות באורו של הבעש"ט.
נערך בידי עודד מזרחיפורסם לראשונה בעלון 'גל עיני' – מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
ציון הבעל שם טוב
