"עוד נחזיר לעם היהודי את ההרתעה ואת הכבוד"

"ניצן אלון, דע לך, אלף צווים לא ימחקו לי את החיוך מהפנים", כותב דוד חי חסדאי שהושם לאחרונה במעצר בית מנהלי, במכתב גלוי לאלוף פיקוד המרכז ניצן אלון. "אנחנו נמשיך לאהוב את עם ישראל ולעולם לא נזוז ימין ושמאל"

לאחר תקופה בת שישה חודשים בה נאלץ דוד חי חסדאי, צעיר כבן 18 תושב הישוב בית אל, לא להגיע לבית הוריו - כעת נאסר עליו לצאת ממנו.

לפני מספר שבועות פג תוקפו של צו ההרחקה המנהלית כנגד חסדאי עליו חתם אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון, האוסר עליו להיכנס לשטחי יהודה ושומרון למשך חצי שנה, למעט הישוב ביתר עלית בגוש עציון. כשאחד המקומות אליהם נאסר עליו להגיע הוא בית הוריו בישוב בית אל בבנימין.

עם סיום תוקפו של הצו, חתם אלון על צו מנהלי נוסף נגד חסדאי, האוסר עליו לצאת מהישוב בית אל בשעות היום, ובמשך הלילה נאסר עליו לצאת אף מפתח בית הוריו בישוב, וכל זאת למשך שישה חודשים. 

בעקבות הוצאת הצו פרסם חסדאי מכתב גלוי לאלוף אלון, בו הוא מבהיר כי אמנם הצו אוסר אליו לצאת מביתו, אך את המערכה לכינון מלכות ישראל הוא לא ישבור. "אתה וכל חבריך שנמצאים שמה מאחורי הקלעים וזורקים מידי פעם עצמות, דעו לכם שאת רוח הקרב ואת רוח המלחמה למען הקמת מלכות ישראל אמיתית, ואת רוח התורה שכבר מזמן רחוקה ממכם, לא תוכלו לכבות, כי 'מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה ונהרות לא ישטפוה'. ויש לנו הרבה אהבה לתורת ישראל לעם ישראל ולארץ ישראל".

"אלון, הצטבר עליך מידע מודיעני שאתה מציק ליהודים"

מבחינת חסדאי, הצו שנחתם עבורו הוא זמני בלבד. "עוד יבוא היום שאתם תשבו בבית הסוהר במקומנו, למה? כי יש מידע מודיעיני שהצטבר עליכם שאתם מציקים ליהודים. עוד תצטערו על זה שהצקתם ליהודים שמנסים להחזיר את הכבוד האבוד של עם ישראל, ועל כך שציערתם יהודים בני עמכם. עוד תצטערו על זה שאתם מפקירים חיי יהודים יום-יום בגלל איזה עניין פוליטי, ולא נותנים לחיילים לתקוף את האויב. מתי תבינו שבחיים של יהודים לא משחקים!!!", זועק חסדאי כלפי אלון.

"דוד המלך (שאני קרוי על שמו) כותב בספר תהלים במזמור כ"ז "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד. בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי, צרי ואויבי לי, המה כשלו ונפלו". רואים איך אתם מתפוררים ואיך אתם כל הזמן אוכלים את עצמכם עם "הדו-קיום" שלכם. מלבד זאת שאנו, עם ישראל, צריכים להבדל מן הגויים ולא נסכים לשום חיבור עמם, האם באמת נראה לכם שהערבים אי פעם יחיו עם יהודים בשלום ובאחווה?!"

"אז באו אני אספר לכם סיפור על אחד שחשב שהוא בשלום עם ערבים, והם הראו לו איך הם טובים אליו. זה קרה בחשוון ה'תשנ"ד. זה היה תוך כדי שרבין היה בשיחות "שלום" מדומה עם הצורר ערפאת בוושינגטון. קוראים לו חיים מזרחי, תושב בית אל שהעסיק ערבים. כל יום הוא היה מסיע את הפועלים לשער שמחוץ לישוב. יום אחד הפועלים ביקשו ממנו שיסיע אותם יותר בפנים, לאיזה צומת קרובה לכפר. מזרחי ברוב טובו הסכים ולקח אותם. סמוך לצומת הם קפצו עליו, הכניסו אותו בפגז' של הרכב ושרפו אותו חי!"

"אלה היו ערבים שפעלו בפת"ח, אלה שאתם כל הזמן מנסים לשבת איתם על שולחן "שואת היהודים"! אבל לנו יש ביטחון בה' ואנחנו מאמינים שכל מה שה' עושה אתנו זה לטובה, והוא שומר וישמור על אוהביו ושומרי מצוותיו, שנאמר 'שומר ה' את כל אוהביו, ואת כל הרשעים ישמיד'".

"אלון, דע לך, אלף צווים לא ימחקו לי את החיוך מהפנים".

"אז ניצן אלון, דע לך, אלף צווים לא ימחקו לי את החיוך מהפנים. מה שהם כן יעשו, זה למחוק לך את החיוך מהפנים (בצורה חוקית, כמובן). אנחנו נמשיך לאהוב את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, ולעולם לא נזוז ימין ושמאל מדרכנו עד 'ובא לציון גואל'. כי לנו יש מושגים אחרים משלכם.

לכם יש דמוקרטיה - לנו יש את התורה. לכם יש את המוסריות המזויפת של השמאל - לנו יש את מוסריות התורה. לך יש את המושג של "הבלגה" - לנו יש את המושג של "מלחמת מצווה", "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם".

לסיום מסכם חסדאי את מכתבו. "בקיצור, אתם הולכים ומוליכים את עם ישראל שולל, כי מה שמנחה אתכם זה מה שיביא אתכם ליותר כבוד ושררה. אנחנו מוליכים את עם ישראל לגאולה שלמה, כי אותנו מנחה ציוויו של ה' יתברך. יבוא יום שנצא מהשפלות של הגלות, מהפחד של הגלות, ונחזיר לעם היהודי את ההרתעה, את הכבוד היהודי, את ההיבדלות מן הגויים ותבוא הגאולה בעזרת ה' יתברך".