רב אמן • לדמותו של הרב מוטי גל ע"ה

מציאת הקונטרס
סיימתי להתפלל שחרית מאוחרת בבית כנסת 'תפארת מנחם' בנחלאות. קיפלתי את התפילין והטלית. השעה הייתה אחת עשרה. הרהרתי בכך שאשמח לקבל פרויקט כתיבה חדש, אבל לא הייתה שום הצעה באופק. יש זמן, אמרתי לעצמי, הקדוש ברוך הוא יודע שאני פנוי להובלה, וזה העיקר.
יצאתי החוצה והבחנתי כי בקצה השולחן המקולף מונח קונטרס שעליו כתוב "שעתו של חסיד". נראה לי מעניין והחלטתי להציץ בתוכו. הנחתי את תיק הטלית והתפילין על השולחן והתחלתי לקרוא: ביום בהיר נחתה עלינו לפתע בשורה קשה. הרב מוטי גל, הרב האהוב שלנו שלמדנו ממנו חסידות במשך שנים ושאבנו ממנו תובנות, חלה פתאום במחלה נוראית והקציבו לו כמה חודשים לחיות. הדבר הראשון שעשה הרב מוטי, כאשר שמע את הבשורה, היה לרקוד. דבר שני, הוא החליט לעשות סדרת התוועדויות רצופות ללא שינה.
ככל ששמעתי אותו יותר, כך היה לי חבל להפסיד מה ששמענו, והקלטתי אותו שלא בידיעתו. אחר כך הבאתי לו את התמליל של ההתוועדויות האלה, והרי הוא לפניכם.
השתאיתי. הכרתי צדיקים שלקו בסרטן, ובגבורה עילאית לא הרפו מפעילותם, אבל להגביר קצב?! ללחוץ על הדוושה?! ועוד למנף את הצרה הפרטית הנוראה כדי להביא את הגאולה?! זה נראה לי קצת מוגזם אפילו עבור חב"דניק שרוף. התחלתי לקרוא את החוברת בשקיקה.
שמעתי על הרב המיוחד, מוטי גל, מפי חבר שהכרתי בקהילתו. הוא סיפר על בית פתוח ושוקק פעילות שנמצא בביתו בפאתי רמת גן. ראיתי יחד עם ילדיי את רוב סרטיו המרתקים שעשה בסדרת "חבורת הגאולה". יש לי משיכה לחוזרים בתשובה יצירתיים ומקוריים שמוציאים לפועל מה שאהבו לפני התשובה. הערצתי אותו קצת מרחוק במשך השנים.
כעת הצטערתי לשמוע על מחלתו הקשה, שבמקרים רבים מובילה למחוזות הדממה. כאב לי, אבל ידעתי באיזה מקום ש"הטובים לסרטן". ראיתי מספיק אנשים טובים וצדיקים שלקו במחלה הארורה ונלחמו בה. לעתים נחלצו מזרועות הסרטן ולעתים נכנעו בעל כורחם. אסור להיות טוב מדי, חשבתי לעצמי במרירות, הרי חז"ל כבר לימדו כי "טוב מאוד - זה מלאך המוות".
וכך היה כתוב בעמוד הראשון: ככל שאדם משוחרר יותר, נפתח יותר, מאפשר לעצמו להיות כלי, סוג של אנטנה לתדר האלוקי, כך הוא יקבל יותר תשדורות, כך יהיה כלי יותר נקי לקבל את ההשפעה האלוקית בלי הפרעות. במילים אחרות, אם אדם חושב שהוא הכל ומה שהוא עושה זה הכל, מהר מאוד הוא ייפול לידי שבירת הכלים "אנא אמלוך", מיד ייפול ויישבר. אם הוא יבין שמה שהוא עושה זה רק חצי צורה, רק חלק, רק השתוקקות מלמטה, בלשון הקבלה 'מיין נוקבין', הוא רק מפעיל ומעורר משהו הרבה יותר עליון...
אהבתי את המילים הללו. חוזר בתשובה שרוצה להיות פתוח, לא בגלל יצרו הרע וגעגועיו לעברו הסתמי, אלא אדרבה - כדי לקלוט תשדורת אלוקית.
הנחתי את הקונטרס בתוך תיק התפילין, ירדתי במדרגות ונכנסתי לרחוב שהמה מכוניות סואנות עד שהגעתי לביתי. היו לי כמה דברים דחופים לכתוב באותו יום. בקושי התאפקתי מלהציץ בחוברת. חוזר בתשובה אמיץ, ששולף את חרב הגאולה לעבר הסרטן, נראה לי יותר מעניין וחשוב מכל הדברים האחרים שעסקתי בהם באותה שעה.
בלילה חיפשתי בגוגל "מוטי גל". הגעתי לערב התרמה גדול שנערך לרב מוטי גל ולרינת ברנס ע"ה, חסידת חב"ד ואשת חסד שגם היא לקתה במחלת הסרטן כבר כמה שנים. המשכתי לקרוא:
אם אתה זה הכל והכל זה אתה, אז אתה אומר: אני מוגבל, כמה אני יכול לעשות?! כמה אני יכול להתמקצע?! כמה אני יכול לחיות?! אם 'ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה', אז כמה השפעה יכולה להיות לי על העולם?! מי אני ומה אני שאביא משיח?!
אבל אם אדם מגיע לידי הכרה שהוא מפעיל מערכת הרבה יותר עליונה, שהוא רק לוחץ על אנטרים, על כפתורים שמפעילים מחולל יישומים אדיר, שהוא יכול על ידי מעשה שלו להטות את הכף, על ידי החלטה טובה שלו לזעזע עולמות עליונים, אז זה יהפוך להיות משהו אחר לגמרי. זה חלק ממה שהאדמו"ר הזקן בפרט וחסידות חב"ד בכלל, מנסים להנחיל: כל יהודי הוא מאן דאמר, כל יהודי יכול להטות את הכף, כל אחד יכול להביא משיח בכל רגע נתון. לכן כשעברו אצל הרבי בדולרים ואחד היהודים אמר לו: 'רבי, למה אתה לא מתגלה?!', אז הרבי ענה לו: 'למה אתה לא מתגלה?!'... מהבחינה הזאת, מההסתכלות הזאת שכל אחד מאתנו הוא 'חלק אלו-ה ממעל ממש', ברגע שאתה אוחז בקצה החוט הזה, אתה מעורר שורשים מאוד עליונים...
הנחתי לרגע את הקונטרס על השידה. אני מקורב לחב"ד, איני חסיד חב"ד, לא קיבלתי עלי את עול 'צבאות השם'. אני מעדיף להיות אזרח עובד צבאות השם, אבל בדבר אחד הרבי כבש את נפשי, בכיסופים האדירים לגאולה, בהכרה ש"הפתרון היחיד - משיח בן דוד!". במשך השנים בתשובה חשתי יותר ויותר שהעולם הזה גמר את הקריירה, שאי אפשר בכלל להבין מדוע המשיח עדיין מתעכב, הרי התקיים מזמן "אפס עצור ועזוב" ואנו מוכנים, מבושלים מזמן, כמעט שרופים לגמרי על "ויראו אותו כל אפסי ארץ".
כיביתי את מנורתי הקטנה ומלמלתי קריאת שמע. אחר כך המשכתי לחשוב במשך דקות ארוכות על הרב מוטי גל, על הסרטן שלו, ועל מרוצו המטורף לעבר הגאולה, עד שטעמתי את טעמו של אחד מששים ממיתה.
הרב מוטי מתקשר
המשכתי לקרוא בחוברת וסיימתי אותה עד תומה. מדי פעם עלעלתי בקטעים החזקים. כעבור חודש סיימתי תפילת שחרית ויצאתי למרפסת המשקיפה אל בתי השכונה הקסומה ואל מגדל בתי יוקרה שהיתמר מרחוק. נשמע צלצול במכשירי הנייד. המספר שהופיע על הצג לא היה מוכר.
"שלום, מדבר מוטי גל..."
הייתי נסער. מה פתאום הרב מוטי גל מתקשר אלי?! הרגשות שהתגלו בקרבי בעת קריאת הקונטרס חזרו וניעורו.
אחרי שתיקה קלה עניתי:
"שלום וברכה, הרב מוטי".
הרב מוטי ניגש ישר לעניין. הוא סיפר על מחלתו ואני סיפרתי שנתקלתי בקונטרס "שעתו של חסיד".
"אני רוצה שתכתוב עבורי ספר. פתחתי ב'אגרות קודש' ונתקלתי בתשובה מפורטת ונפלאה של הרבי לחולה במחלה קשה שהפכה לעשרת הדברות שלי. בין השאר הוא כותב לאותו חולה לכתוב ספר שיעורר אנשים, שידבר אל לבם. חיפשתי מישהו מתאים שיעשה זאת. קראתי את ספרי שיריך והתחברתי אליהם, אגב, יותר מסיפורי התשובה שכתבת. האם תוכל להיפגש איתי בקרוב?"
כאמור הייתי פנוי באותה עת לכתיבת ספר, אבל בגלל שידעתי מה מצבו, אפילו אם הייתי תפוס לא יכולתי לסרב, בגלל שמדובר באדם מיוחד שדיבר ללבי ומפאת מחלתו.
סיכמנו שאתקשר אליו בהקדם ונקבע פגישה לשבוע הבא.
חזרתי לביתי כשאני חש שמישהו מנהל את העניינים מלמעלה. אם מישהו מנהל הכול לא צריך לעשות יותר מדי, רק לתת את עצמך, להיעתר לו. קבענו להיפגש ביום רביעי בבוקר.
פגישה ראשונה
בשעה שמונה בבוקר יצאתי באוטובוס לעבר תל אביב. האוטובוס יצא מאפלת החניון לאור היום. מיד שלפתי מתיקי את הקונטרס והגיתי בו שוב.
למה צריך את חסידות הבעל שם טוב, ובפרט למה צריך את חסידות חב"ד? הרבי עונה ואומר, שבדרך כלל כשיש אבר חולה או האבר נחלש ונמק והפעולה שלו מדרדרת ומדלדלת, וממילא כשיש סינרגיה בגוף אז הוא מחליש את כל הגוף, לכן האדם חולה ונחלש (ביידיש חולה נקרא חלש). אומר הרבי שפתאום צצה לה מחלה חדשה, שבה לא רק שהאבר לא נחלש, אלא שכל המחלה היא שהוא הולך ומתגבר, ולא רק שהוא הולך ומתגבר, אלא שהוא תוקף אותך בברוטליות בכל הכח ומחסל מקומות שאתה חלש בהם, הוא מתלבש בכל מקום שיש לך חולשה ומגדל שם גידול. זה נקרא גרורה, שפשוט גוררת אותך לקרב חדש. במקרה שלי הוא גרר אותי למספר קרבות חדשים - בדם, בעצמות ובריאות...
הרהורי זרמו עם הדרך היורדת למישור החוף. זה הספר השלישי שאני כותב על יהודי מיוחד במינו שלקה בסרטן. אבל מעולם לא תיארתי לעצמי שאכתוב ספר שמטרתו הסגולית היא רפואת הגוף.
הגעתי לרמת גן ונכנסתי לרחובו רחב הידיים. מצד שמאל היה כפר המכביה ומימין שורת בתים מרווחים, מראה כפרי פסטורלי. חלפתי על פני הבתים הללו עד שהגעתי לבית מספר 44. מעל שער העץ התנוסס כיתוב גדול חקוק בעץ: "ברוך אתה בבואך".
הדפתי קלות את השער ונכנסתי לרחבת חצר גדולה מרוצפת ומקורה. מצד ימין הייתה תלויה תמונה של הרבי על רקע מרחב ירוק, ליד הדלת הודבק דף מודפס המודיע היכן להניח את שקית החלב. הקשתי בדלת.
צעיר פיליפיני נמוך ומוצק פתח.
"הרב מוטי נמצא?".
"כן, הוא בחדר עם אנשים", ענה בעברית עילגת.
הסלון רחב הידיים מימין והמטבח משמאל היו שוממים. ניגשתי אל דלת חדרו ונקשתי. הנה אני הולך לפגוש לראשונה את הרב מוטי גל, שתמיד רציתי לפגוש, אבל בנסיבות לא פשוטות. בעצם רק נסיבות חריגות מוציאות אותנו ממסלולנו. איך ייראה? האם שערו וזקנו התדלדלו בגלל הטיפולים הכימותרפיים?
"אפשר להיכנס", נשמע קול צרוד.
פתחתי את הדלת. בחדר היו שלושה: יהודי מזוקן חובש כיפה סרוגה שהחזיק ספר גמרא בחיקו, ובחור צעיר שאינו חובש כיפה שהחזיק קלסר דק.
על כורסה מתקפלת שכב-ישב הרב מוטי גל. לבוש בגדי טרנינג אפורים כמו רץ ג'וגינג. פניו קורנות, מעט אדמדמות, זקנו אפור ומלא, מעט קצר יותר ממה שראיתי בתמונות.
"אהלן עודד", הוא חייך והושיט לעברי את ידו. ניגשתי, לחצתי את ידו, חייכתי בחזרה.
"תיקח כיסא מהסלון", אמר הרב מוטי, "אנחנו מסיימים בעוד רגע".
הוא נפרד מהחברותא שלו בגמרא, אהרל'ה, והמשיך לשוחח עוד כמה דקות עם דרור, איש קולנוע, על הערכת מחיר לסרט דוקומנטרי באורך שעה ברחבי העולם על הרבי מליובאוויטש. לאחר מכן גם נפרד ממנו.
נשארנו שנינו.
"שלום הרב מוטי", פתחתי, "מה שלומך?".
שאלה שגרתית ונימוסית, שכעת הינה קריטית.
הוא הזדקף מעט והחל לספר לי על מחלת הסרטן שהתגלתה אצלו לפני שנה וחצי, וכנראה קיננה בתוכו כשנה לפני כן. היא נמצאת כעת בכמה מקומות בגופו - בריאות, בעמוד השדרה, בלימפה, בדם, באגן הירכיים וכעת גם במוח".
התקשיתי להכיל את דבריו. מעולם לא שמעתי על התפשטות כזאת של המחלה הידועה, בטח לא מפיו של אדם מחייך המספר על עצמו.
סקרתי את החדר ועיניי נתקלו בתמונה אמנותית: הרב מרדכי גל, שליח חב"ד ברמת גן, עומד במלוא חליפתו, זקנו והדרו על שולחן ודוחף את התקרה כלפי מעלה, כאילו מנסה להרים את השמיים. מסביבו היו עשרות חסידים נלהבים. סוריאליזם חסידי.
"זו ההתוועדות שבה נכתב הקונטרס שקראת", הסביר הרב מוטי, בבית כנסת שצמוד לבית, "פעם כמעט לא הייתי בבית. החדר הזה היה מחסן של שמעטס. כעת אני הפכתי אותו לזולה. החלטתי לחיות הכי טוב שאפשר", אמר כמעט מדושן עונג, והראה לי את השיפוצים שעשה בחדרו.
"קניתי בגדים יפים יותר, הכנתי תיק תפילין מעור משובח", הצביע לעבר השידה הרחבה שנשענה על הקיר הרחוק.
השתררה דממה של רגע. הצעתי שנתחיל לדבר על חייו.
"אתה רוצה שאתחיל מהתחלה?", שאל.
הבנתי שאין טעם לכתוב את סיפורו בפשטות כרונולוגית, והצעתי:
"תתחיל מהמחלה. איך התוודעת אליה?"
"בוא נתחיל ממסיבת יום הולדתי הששים", הציע.
הפעלתי את מכשיר ההקלטה והנחתי אותו בדוחק בין מסכת חמצן מפלסטיק לבין מקטרת שהוא גילף מעץ.
[caption id="attachment_84672" align="aligncenter" width="300"] הרב מוטי גל בחלוקת דולרים אצל הרבי מליובאוויטש
עשרה מפגשים מרתקים
מכאן ואילך החלה סידרה של עשרה מפגשים עם אחד היהודים האמיתיים והמרתקים שפגשתי. מטרתי הייתה לנסות לכתוב ספר ספרותי פנימי שיתאר בעיקר את תובנותיו. לדעתו אין עניין מיוחד בתיאור תולדות חייו ופועלו. חלקתי עליו בלבי ושתקתי. לא ידעתי איך כותבים ספר כזה, אבל קפצתי למים העמוקים.
הרב מוטי שילב בתוכו עולמות מנוגדים לכאורה ובמלוא עוצמתם. הוא היה חסיד עם תובנות פנימיות עמוקות ועם זאת התמצא היטב במציאות העולמית והשתמש בה למטרת הפצת החסידות ובשורת הגאולה. דברי הרבי מליובאוויטש "היכונו לביאת המשיח" הדליקו את נפשו. הוא ארגן עם היחצ"ן הידוע רני רהב, שהיה אז בתחילת דרכו, ראיונות עם המראיינים הבכירים - דן שילון, רפי רשף, רזי ברקאי ועוד.
חלומו הגדול היה להגיש לעולם את התכנים העמוקים של היהדות באופן הכי אותנטי ובאמת הכי גדולה בלי טיפת הטפה. בראש ובראשונה היה איש אמת. הוא דרש מעצמו ליטוש מקסימלי בלי שום הנחות. אם עושים חסד, הוא צריך להיות הכי נרחב, אם מפיקים סרט הוא צריך לעמוד בסטנדרטים הכי גבוהים, אם כותבים ספר הוא צריך להיות אמיתי עד התהום ומלוטש כמו יהלום.
היה אמן בנשמה. לא רק קולנוען, אלא גם מבין גדול במוזיקה, בספרות, בציור. אהבתו הגדולה הייתה החסידות, בה היה רב אמן. הרב מוטי היה האדם הכי לא חדגוני שיכול להיות. בכל פעם שביקרתי אותו ציפתה לי הפתעה אחרת: פעם דיבר עם מפיק על סרט דוקומנטרי חובק עולם על הרבי, פעם ישב עם חברו שוקי בן פורת על תסריט לסרט בדיוני הוליוודי, פעם תכנן כובע בצורת ציץ נזר הקודש כדי לנהל עבור חברו עסקה לרכישת מכרה יהלומים מול צ'יף אפריקני. בכל דבר הלך בלארג'יות ובראש הכי גדול.
הוא לא ידע מה פירוש המילה להתייאש. אחרי מחלתו נכנס עמוק לקבלה מעשית. ממש חפר בספרים עתיקים, מילא קלסרים בכתבי מקובלים ומימש בזהירות כמה רעיונות בפועל. רב מבין אמר לו שאמנם אסור לעסוק בקבלה מעשית, אבל במצבו הוא יכול לנסות את הכיוון הזה.
דגם החסיד שלו היה האגדה במסכת סנהדרין על אבישי בן צרויה שהלך להציל את דוד המלך שנפל בידי הפלשתים, בני משפחתו של גוליית. לא חסיד בראש קטן, אלא חסיד שמפעיל את כול כוחות נפשו ועושה ככול יכולתו, ולפעמים, כמו באותה אגדה, אף מורה את הדרך לרבו ומצילו.
הרב מוטי הוא בנם של הורים שעלו מבולגריה, התיישבו בקיבוץ דרדרה בצפון והגיעו ליפו. ילדותו עברה עליו ביפו ובחולון. למרות שהיה לו פרופיל רפואי נמוך בגלל אסטמה, הוא נאבק להעלותו והתגייס ל'גולני'. היה לוחם מצטיין וכמה מפעולותיו הפכו למופת של לחימה. אחרי מלחמת יום כיפורים מאס בחיים בארץ ונסע לחו"ל. בארגנטינה שימש כאיש ביטחון. כעבור שנה נסע לארה"ב ללמוד קולנוע, שם הכיר את מלכה. הוא עסק במשך שנתיים בסרט על אביטל שרנסקי שנאבקה אז לשחרר את בעלה נתן מהכלא הרוסי.
יחד עם חברו אבי פיאמנטה הגיע לתפילת מנחה עם הרבי מליובאוויטש. מבט אחד כחול, עמוק וטהור לכיוונו הספיק כדי לשנות את כל כיוון חייו. בתוך זמן לא ארוך נכנס לישיבה חבדית והפך לחייל של הרבי. מלכה נכנסה במקביל כמעט ללימודים במסגרת חבדית, ולאחר תקופה החליטו להתחתן ולחזור לארץ.
לאחר חתונתם השתקעו בכפר חב"ד. הוא זכה ללמוד במשך שנה במשך יום שלם לימודי נגלה ונסתר עם הרב החסיד והמקובל יצחק גינזבורג. שם ארגן את "אות בתורה לילדי ישראל" הראשון, סייע להקים תערוכה להכרת חב"ד, עד שחש כי הוא רוצה לצאת לשליחות מחוץ לכפר. הוא סימן לרבי כמה אפשרויות עירוניות והרבי הקיף בעיגול את "רמת גן".
בפעילותו בתור שליח חב"ד ברמת גן הקים בין השאר את 'בית מעשים טובים', מבנה ענקי בלב רמת גן, שאותו השיג בדרך נס, ושם הוא מספק בכבוד מצרכי מזון וארוחות חמות לכל הנזקקים. מאוחר יותר הקים בעזרת תורם את 'יהודה וישראל' ליד התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, מקום שבו הפעיל בני נוער מחוננים רבים והביא להם יהדות וגמילות חסדים בדרך יצירתית ונועזת. הוא הביא לשם את מיטב הזמרים ושילב את דרשותיו בכריזמה האופיינית לו. אגב, הוא סיפר כי מעולם לא הכין את דרשותיו. כאשר העיניים היו נעוצות בו, מעיינותיו נבעו מאליהן. "אני פותח את הפה ונותן לצינורות להשתפך".
כאשר היה בשיא מחלתו ארגן התוועדות י"ט כסליו באולם ברמת גן עם שולי רנד. "איך היה?", שאלתי למחרת. "לא חשבתי כלל על מה לדבר", ענה, "הייתי עסוק עם מסכת החמצן מאחורי הקלעים. אמרו לי: 'דיברת מאוד יפה!', זה היה מאוד סמכותי'. האמת שישבתי מסונוור מהתאורה מול הקהל ואמרתי כמה מילים במהירות רק כדי לחזור לחמצן..."
חלק חשוב מפעילותו היה הפקה, בימוי ומשחק של הסרט 'מסע בר מצווה' ואחר כך סרטים לבני נוער 'חבורת הגאולה' יחד עם חברו הקרוב שוקי בן פורת. הסרטים כבשו את לבם של בני נוער רבים וגם מבוגרים. הם היו חינוכיים עם מסר יהודי, אבל הוצגו באופן אותנטי, משכנע ובעיקר מרתק. נופי ארץ ישראל על כל מרחביה כיכבו בכולם.
ביתו ברמת גן היה בית פתוח. התארחו והתגוררו שם אנשים במשך תקופה ארוכה. כל חג ומועד היה מבצע שאותו ניהל עם מלכה אשתו ובעזרת עשרת ילדיהם. בעזרת חתנו ערן הקים בית כנסת צמוד לבית, המשמש את קהילתו בשבתות ובחגים, וכן הקים גני ילדים סמוכים.
בין שאר פעילויותיו הבלתי נלאות היה שליח של הרבי בסיכול 'התרגיל המסריח' של שמעון פרס שרצה להדיח את יצחק שמיר. כאשר הבין שהולך לקרות דבר שהוא נגד רצונו של הרבי - הפלת ממשלה ימנית, עזב את כול עיסוקיו ונרתם יומם וליל כדי למנוע את המהלך. בסופו של דבר עשה זאת בעזרת ח"כ אליעזר מזרחי, שהיה חסיד חב"ד ב'אגודת ישראל', שהצליח להימלט מההצבעה הגורלית. הרבי כתב לרב גל: "מנעת ממני עגמת נפש גדולה".
גולת הכותרת של חייו הייתה התמודדותו המופלאה בעת מחלתו הקשה. במקום להרפות ולוותר על עיסוקים, הוא לחץ על הדוושה. וכך אמר לי פעם:
"דווקא השעון המתקתק גילה לי את החיים ומשמעותם. מאז המחלה אני יותר אמיתי. קיבלתי מתנה, חתכו לי עם סכין המון קליפות, שבעבודה עצמית הייתי צריך מאה גלגולים כדי להגיע לזה. המחלה היא אחלה מתנה. היה לי איזה לילה שבו התוועדתי עם עצמי. והגעתי למסקנה שלא הייתי מוותר על המחלה מרוב שהיא נותנת לי ברכה. היא פתחה לי את הראש למאות כיוונים, לאומץ לב, לפרויקטים חדשים, למשפחה, קריאה ומוזיקה. זה כואב, לפעמים כואב מאוד, אבל נפתחו לי שערי שמיים. אם הייתי משורר היו לי יוצאים לי השירים הכי חזקים בעולם. אתה חייב לנצל את החמור הזה שנקרא 'מוטי גל' כדי להרכיב עליו את המשיח שלך. אם לא תנצל את זה אתה פראייר..."
הרב מוטי גל היה הלוחם של הרבי. כול חייו הוקדשו למען הבאת הגאולה בפועל ממש, והשנתיים האחרונות, בהן נלחם כנגד מחלתו הקשה, הביאו את מאבקו לשיא. לפני שהלך לעולמו זכה לחתן בן ובת בתוך חודש ימים. חתונת בתו נערכה כאשר הוא מאושפז ב'איכילוב' במצב קריטי. בי' באדר ב' הלך לעולמו ונקבר בהר הזיתים תחת מטר סוחף, כיאה למי שנלחם כל ימיו עד זיבולא בתרייתא להביא את מי שרגליו יעמדו על הר הגאולה.
הכותב הוא הסופר עודד מזרחי