אין הקשבה לחכמה מסבירה ומאירת פנים אם לא ניכר שכוחו של החכם במתניו להלחם נגד עוולות. אם גם כנגד העוול ישתמש רק באמצעי הסברה, בזה יראה לכולם עד כמה החכמה חסרת תוקף, ועד כמה אין לה דריסת רגל בחיים הממשיים
\
צייר: ברוך נחשוןכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ט':
ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח… וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא… לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת… מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו.
זהו מלך שתפקידיו נשמעים אחרים מהתפקידים המתוארים כמגדירים את מצוות מינוי מלך:
היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתנו וינהיגנו (סה"מ ע' קעג); שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו (הל' מלכים פרק ד).
המצוה מתייחסת לתפקידים פוליטיים, הנזקקים למי שבסמכותו להפעיל כח, ואילו מי שמלמד את כל העם ומעורר התפעלות עולמית ודאי לא עושה זאת בעזרת כח שסמכות יכולה להפעיל.
אפשר שאלו שתי תקופות. כדברי הרמב"ם בהל' מלכים פרק יא, המשיח בתחילה יכוף כל ישראל לקיים את התורה, ואילו בשלב השני, לאחר התבססות מלכותו, יפנה לחשוף את רוממותו האישית (כפי שיחזקאל קורא לו נשיא), את חכמתו ורוח קדשו.
ועדיין, האם יש קשר בין שני התפקידים, או שתי התקופות? מסתבר שכן. לא תיתכן פעולה פוליטית עוצמתית ומוצלחת בלא שתורגש מאחוריה "סמכות מוסרית" ודמות שממחישה בחייה את האור שנמצא ביעוד אליו היא מובילה, ואת מסירותה האישית אליו ללא סייג.
נוכח זאת אעלה השערה: הרמב"ם, בתארו את תפקידי המלך, סמכויותיו ומגמותיו, מדבר על שבירת זרועם של רשעי עולם ועל מלחמות, ואינו מפנה תשומת לב לחובותיו לנהל את החיים האזרחיים לכשעצמם (ראו היטב סוף פרק ג, ופרק ד). אפשר שהמצוה למנות מלך היא דוקא בענינים שבהם אין לסמוך על הבריות שתגענה ביניהן להסכמה נינוחה. יש מערכת תקנות, ולפעמים אפילו עונשים, שסביר שאנשים יגיעו ביניהם להסכמות נכונות אודותם (אף כי גם בזה, אם רצונם בכך, יכולים להסמיך מלך שיקבע ויחוקק, אבל אין זו חובה). אולם כשצריך להחליט על מלחמה, או להאבק בעולם התחתון (אִתו מערכת אזרחית רגילה מתקשה להתמודד), כשהאנשים נתבעים לצאת ממנוחתם ולהסתכן ולפעול באלימות, כאן חשוד הצבור על נירפות, על ראייה קצרת טווח, וכאן נצרכת סמכות כופה. היעוד השני, העתידני, של המלך, מלמד שעם כל הצורך בסמכות כזאת, זו תצלח דוקא מתוך אמון בדמות שהצדק והאמונה נר לרגליה.
וכשם שהיעוד השני מלמד על הראשון, כך הוא אף נמצא למד: אין הקשבה לחכמה מסבירה ומאירת פנים אם לא ניכר שכוחו של החכם במתניו להלחם נגד עוולות. אם גם כנגד העוול ישתמש רק באמצעי הסברה, בזה יראה לכולם עד כמה החכמה חסרת תוקף, ועד כמה אין לה דריסת רגל בחיים הממשיים.
ביטוי לכל זה יש בנבואת ישעיהו אודות מלך המשיח: "וְנָחָה עָלָיו רּוחַ הוי' רּוחַ חָכְמָה ּובִינָה... וַהֲרִיחֹו ּבְיִרְאַת הוי'... וְׁשָפַט ּבְצֶדֶק ּדַלִים וְהֹוכִיחַ ּבְמִיׁשֹור לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָה אֶרֶץ ּבְשֵבֶט ּפִיו ּובְרּוחַ ׂשְפָתָיו יָמִית רָשָע".רמב"ם יד החזקה הלכות מלכים פרק ג
(י) כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם:
רמב"ם יד החזקה הלכות מלכים פרק ד
ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'
רמב"ם יד החזקה הלכות מלכים פרק ד
רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו:
(ב) ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו ומעמיד מהן עומדים לפניו ומעמיד מהן אנשים לרוץ לפניו שנאמר ושם לו במרכבתו ופרשיו ורצו לפני מרכבתו ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו שנאמר ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו:
(ג) וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן שנאמר ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו:
פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני' – מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
