"על מלא": הצצה לחייו של אברך

צורת החיים של אברך שיושב ולומד מהבוקר עד הלילה, רחוקה מאוד מצורת החיים שאני מכיר וחונכתי אליה. האינסטינקט הטבעי של רוב הגברים שאני מכיר, הוא לצאת החוצה, לעבוד, לפתח קריירה ולכבוש יעדים. אבל השיחה הזו הותירה אותי בהתפעלות גדולה. שמולי, אברך חרדי על מלא, מקדיש את כל יומו ללימוד תורה - מהבוקר עד 23:00 (הלו"ז המלא כולל ההפסקות בהמשך). אבל הוא גם דיבר בגילוי לב גם על הקשיים, על העייפות ועל יצר הבטלה, בלי לצבוע את המציאות בוורוד קדוש מדי. וכשהוא סיפר לי על הזוגיות הבריאה שלו, על השותפות ועל האהבה בינו לבין אשתו - פשוט האמנתי לו. זה היה אותנטי, נטול פוזה, ומלא באמונה יוקדת בדרך.

הכירו את שמולי: בן כמעט 30, אב לשלושה (בן, בת ובן) משכונת בית וגן בירושלים. הוא גדל במוסדות החינוך של השכונה, למד בישיבת מיר וכיום הוא אברך שיושב ולומד תורה לאורך כל היום בבית הכנסת הסמוך לביתו. התקציב שהוא מקבל ממשרד הדתות עומד על 600 שקלים בחודש. מי שמחזיקה את העוגן הכלכלי של הבית היא אשתו, שעובדת כמתכנתת ברשות המיסים.

הנה השיחה שלנו. 

הבחירה והשליחות

רוב הגברים יוצאים לעבוד. מאיפה מגיע הרצון להפוך את הלימוד למקצוע הבלעדי שלך?

"זה מתחיל מהחינוך שספגנו מגיל צעיר. אבא שלי, למשל, אדם גאון שעוסק בפיתוח מכונות ורובוטיקה, לא זכה לשבת וללמוד בעצמו. אבל המסר החד-משמעי שקיבלנו בבית הוא שלימוד תורה זה הדבר הכי חשוב והתכלית שלנו בעולם. התחנכתי על זה בתלמוד התורה ובישיבה, וכשאתה גדל, אתה גם מעמיק ומבין את הערך האמיתי של זה. מעבר לאידיאולוגיה ולמטרה של התקרבות לקדוש ברוך הוא, מי שלומד באמת, בשקיעות ובמצוינות - פשוט נהנה מזה. הלימוד הוא כיף. אתה מתחבר לסוגיה, שוקע בה, ונהנה ממנה. ויש גם את השאיפה, את הרצון להשתלט על כל התורה ולדעת אותה."

יש תפיסה שאומרת שאתם, הלומדים, מחזיקים את העולם. כשאתה רואה את החיילים נלחמים בחוץ, אתה מצליח להחזיק בתודעה שלך שאתה בעצם נותן להם את הכוח?

"בפירוש כן. מבלי להפחית חלילה במאום ממה שאחרים עושים וממסירות הנפש שלהם, אנחנו מאמינים ויודעים שעל ידי לימוד התורה, יורד שפע רוחני לעולם שמחזיק אותו. בגמרא כתוב על רב חנינא בן דוסא ש'כל העולם כולו ניזון בשבילו', כי הוא היה יושב ולומד. אני כמובן לא מתקרב אליו לא בשקידות ולא בדרגה, אבל אני מודע לעניין הזה. ככל שלומדים יותר - יש יותר שפע ויותר כוח. מתוך המקום שלי, אני נותן את הדלק ואת הכוח שהפעולות שלהם בשטח יצליחו."

יום עבודה של 10 שעות

איך נראה 'יום עבודה' כזה? מהי השגרה של אברך כמוך?

"היום שלי מתחיל סביב שבע בבוקר. אחרי תפילה וארגון הילדים למוסדות יחד עם אשתי, אני הולך לבית הכנסת ל'סדר א''. זה סדר שנמשך עד אחת בצהריים, ובו אני לומד גמרא בעיון (כרגע מסכת פסחים). בצהריים יש הפסקה. לפעמים אני נשאר בבית הכנסת ולומד משניות או הלכה, ולפעמים - כמו בהרבה עבודות שדורשות ריכוז - אני פשוט חייב 'שנ"צ' של 20 דקות, אחרת לא אהיה מרוכז. לפעמים זה רק כמה דקות וזה מספיק. ולפעמים גם יותר. 

אחרי ארוחת צהריים מתחיל 'סדר ב'' שנמשך בערך עד שבע בערב. אז אני חוזר הביתה, פוגש את הילדים ועוזר להשכיב אותם לישון. בשמונה בערב אני יוצא שוב מהבית ללמוד עם בחור צעיר שאני עוזר לו להתקדם, ולאחר מכן יש לי חברותא נוספת עד אזור עשר וחצי בלילה. רק אז אני חוזר הביתה, מדבר עם אשתי, והולך לישון."

זה מאמץ מנטלי אדיר. יש ימים שבהם קשה להחזיק ראש או להתרכז? יש משברים?

"בוודאי שיש ימים שעייפים בהם. יש 'יצר בטלה', כמו כל בן אדם שמתמודד בעבודה שלו. זה לא שאני איזה מלאך. אבל בניגוד לעבודה שבה אתה רק רוצה 'להעביר את הזמן' ולהשלים מכסת שעות, כאן יש חיבור חזק למה שאתה עושה. כשאתה נכנס לתוך הריכוז, הלימוד תופס אותך ואת הראש שלך. כדי לא להישחק, אני מציב לעצמי 'מחייבים' - יעדים והספקים שאני צריך לעמוד בהם. צריך תמיד לתת חיזוקים לעצמך, להזכיר את חשיבות הלימוד ואת היופי שלו."

הפיתויים שבחוץ והשותפות שבבית 

אנחנו חיים בעולם מאוד מפתה של קריירה וכסף. תהיה אמיתי, אין לפעמים הרהורים ורצון לצאת החוצה ולעשות כסף?

"אני אגיד לך את האמת, אצלי המחשבות האלה בכלל לא קיימות. זה כ"כ חזק אצלי ואני כ"כ אוהב ומאמין במה שאני עושה, אין לי רצון לצאת החוצה ולעשות כסף. אני לא שם. הדבר הזה אפילו לא עולה לי במחשבה."

דיברת על אשתך שמפרנסת כמעט לבד. איפה היא עומדת בסיפור הזה? זה לא מייצר מתחים בבית?

"זה יישמע מוגזם אבל אני חושב שהזוגיות שלנו מושלמת, והיא לגמרי חלק מהתהליך. נשים חרדיות היום, בפרט במקצועות כמו תכנות, עובדות מאוד קשה, כמעט כל השנה. עם כל זה, אשתי משתדלת מאוד לשחרר אותי כדי שלא אצטרך לטפל בענייני הבית על חשבון הלימוד. אין חלוקת תפקידים - כמובן שאם צריך משהו, אני עוזר ואין שום בעיה לבקש, אבל השאיפה המרכזית בבית היא שאני אוכל לשבת וללמוד בלי הפרעות. זו בחירה שלה. היא מאוד בעד, מאוד מעריכה את התורה ושמחה בה. אבל כמובן, מה שתיארתי זו המסגרת האידיאלית שלנו - ברור שיש לעיתים ניסיונות ומורכבויות, כמו לכל בן אדם."

לסיום אני שואל את שמולי מה התורה עבורו בתוך המציאות הסוערת שלנו. 

"אנחנו מאמינים ויודעים שעל ידי לימוד התורה יורד שפע על העולם. אמנם אני לא בחזית פיזית, אבל מתוך מה שאני עושה - אני עוזר שיצליחו בפעולות שהם עושים בחוץ. אני מרגיש שאני נותן את הדלק, את הכוח ואת האפשרות שעם ישראל יצליח."