"לעיננו עשקו עמלנו - זו גנבת הבנים! זו גנבת הבנות!"

במעמד סליחות רב עדתי בקרית אונו פתח הרב רצון ערוסי, רבה של העיר וחבר מועצת הרבנות הראשית, בנאום קורע לב להתעוררות על מצבנו הלאומי לקראת הימים הנוראים.

"צריך לדעת שהמצב לא פשוט, דורנו לא מבחינים בין טוב לבין רע", אמר הרב.

"בווידוי שאנו מתוודים בימי הסליחות, יש קטעים שאין אנו אומרים אותם ביום הכיפורים. הקטעים האלה רבי משמעות. הנה למשל אנו אומרים בווידוי "לעיננו עשקו עמלנו". מי הם עמלנו? חז"ל אמרו לנו שאין עמלנו אלא הבנים. מי לא מוטרד? מי לא כואב? מי לא דואג? מי לא דומע? בשעה שהוא רואה בנים ובנות יקרים שלנו, צעירים או צעירות אשר מקבלים את המיטב ואת המירב גם ברוחניות, אבל בגלל השיטפון האדיר אשר שוטף את דורנו, שיטפון של זוהמה, שיטפון של דברים רעילים מאוד לנפש האדם, אנו רואים זרע קודש, ממש זרע קודש, איך הם נופלים בפח בנושא של זוגיות וקדושה, בן עם בן, בת עם בת, עם נשים לא יהודיות, או יהודיה עם גוי. וצריך לדעת - זה בבית שלנו, זה שלנו", אמר הרב ערוסי בכאב.

הרב ערוסי תלה חלק ניכר מהבעיות בכלי התקשורת.

"כל זה כי השיטפון התקשורתי עושה את שלו. הוא מכשיר את כולם, הוא מטמא את כולם, על זה נאמר "לעיננו עשקו עמלנו". זה עושק! זו גנבת הבנים! זו גנבת הבנות! עשקו ע"י שבירת הזהות היהודית, בפגיעה שיטתית בקדושת התא המשפחתי, בפגיעה בקדושת השבת. חס וחלילה בהתמכרויות לסמים, לכל מיני דברים כאלה".

הרב ערוסי התייחס לליברליות והדמוקרטיה המבלבלת לדבריו את הציבור, ולמנהיגים שמנהלים כיום את מערכות המדינה.

"נתנו עולם עלינו, פורק אין מידם" - נתנו עולם עלינו בשם החופש. בשם הדמוקרטיה הם מטילים עלינו עול. ממש עול. קשה להשתחרר מהעול הזה, אנו נלכדים בו, חושבים שזה דבר טוב. אבל זה סם, זה רעל. ועל ידי פיתיונות תעתועים אנו נופלים בפח", אמר הרב.

""סבלנו על שכמנו, עבדים משלו בנו, פורק אין מידם" מי מנהל היום את המערכות במדינת ישראל? מי מנהל את סדר היום הציבורי?

הם יכולים להיות אינטלגנטים מאוד אבל הם עבדים ליצריהם. בשם החופש, בשם הדמוקרטיה. כביכול טוענים שזה תענוגות וזה חופש, אבל זה עבדים.

ראו כיצד כל ניסיון לדבר את דבר ה' הם קוראים לזה "הדתה", ומיד מפעילים מערכות בבג"צ. בעוד שהם עושים יום יום הסתה והדחה. יום יום כשהם מפיצים רעלים, בין אם זה כפירה, בין אם זה פריצות וכיוצ"ב. הלב דואב, הלב כואב, שעבדים משלו בנו. פורק אין מידם".

"דורנו לא מבחינים בין טוב לבין רע. הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב שמים אור לחושך, חושך לאור, מר למתוק, מתוק למר. מבול. בלבול.

עושים נישואים בעבירה, נישואים אזרחיים. ואומרת האמא או הסבתא הזקנה שכל כולה קדושה, כל כולה אמונה, בתמימות ליבה, היא אומרת לבני המשפחה נלך לשמח את אחיכם, הוא הולך להינשא בנישואים אזרחיים, ובתמימות ליבה מחייבת את כולם ללכת לשם. הרי זה דבר שנותן ח"ו לגיטימיות למעשים האלה. זה טשטוש, זה בלבול", הדגיש הרב.

"מדינת ישראל מייצגת תרבויות של שוטים"

על המילים "אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור", אמר הרב ערוסי כי יש לכוון בנושא התרבותי במדינה.

"כל פעם שאנו מתקבצים לסליחות איננו מתוודים רק על עוונותינו האישיים, אנו מתוודים על האומה כולה ובשם האומה כולה. "אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור". תארו לעצמכם, מי היינו צריכים להיות? עם ה'. עם קדוש. עם נבחר. ממלכת כהנים וגוי קדוש. עם מיוחד בצניעות שלו, מיוחד ביושרה שלו, מיוחד בחסדים שלו, מיוחד באמונה שלו, מיוחד בחוכמת התורה שלו. כל אחד מאיתנו כשהוא עולה לתורה מברך "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". האם נוכל היום לומר שאת זה מדינת ישראל מייצגת? הרי מדינת ישראל מייצגת את הארוויזיון. מדינת ישראל מייצגת מונדיאל. מדינת ישראל מייצגת תרבויות של שוטים, שוטים.

אני לא מבין את הארוויזיון הזה, לא מבין את האלופה, עם כל הכבוד לה. ככל שאתה שוטה אתה ענק? אז אתה בעל מדליה? בזה מתפארת מדינת ישראל?! עולם הפוך.

ראו כמה אלימות יש בתוכנו, כמה שחיתות יש בתוכנו, כמה פריצות יש בתוכנו, בושנו מכל עם. בושנו. עם שהיה צריך להיות עם קדוש, עם נבחר מכל הגויים בית ישראל, בושנו מכל עם. לא מספיק שאדם מתפלל באופן אישי, הוא חייב להסתכל הסתכלות כוללת על הכלל. על החברה שהוא חי בתוכה. על מה שבאמת נוכל לבוא ולשפוך שיח על כלל ישראל".

אתה ציוני?

על המילים "גלה ממנו משוש" בחר הרב ערוסי להסביר את נושא היחס למילה ציונות.

"אני לא אחת נפגש באחינו הרחוקים מתורה ומצוות אשר אצלם הכרטיס החשוב אם יכירו בך או לא יכירו בך, שואלים אותי אתה ציוני או לא ציוני?

אני תמיד אומר להם, בוודאי שאנחנו ציונים, רק ההבדל ביני ובינך הוא כזה שאצלך ציוני מספר אחד, זה נשיא מדינת ישראל. ואצלי הציוני מספר אחד, זהו בורא עולם, בשובך לציון ברחמים.

זה הציוני מספר אחד ואחריו אנחנו צועדים, לאור תורתו לאור דבריו. כששכינה שורה בישראל, כשמקדש יש בישראל אנו יום יום מתפללים בפני ה' שנזכה לראות בשוב ה' ציון ברחמים. אז יוקל לנו. אז באמת נחזור להיות עטרת לתפארת. אבל ברגע שח"ו הציונות באה להחליף את התורה באה להמיר אותה, באה לנתק בינינו לבין התורה, אוי ואבוי לציונות כזו, אוי ואבוי, זה חילול ה' ציון".

"על מה אנו נאבקים? אנחנו מדברים על ירושלים, הר הבית, מקום השכינה, אם איננו מכירים בה על מה אנו נאבקים? היתכן שמותר לשפוך דם? מותר להתעקש על ירושלים אם לא מכירים בשכינה, אם לא מכירים בקדושה מותר לשפוך דם? הרי זה אבסורד. על כך נאמר "גלה ממנו משוש, דווה ליבנו בחטאנו".

"החבל אווינו ונפרע פארנו, זבול מקדשנו חרב בעווננו" - הלב נקרע איך הר הבית, המקום המקודש והנעלה, הופך להיות מרמס על ידי אוייבנו. משחקים שם כדורגל, יום יום חופרים שם, משמידים כל שריד מקדושתנו שם. ממש טוחנים ומשמידים אותו. שופטים חילונים של בימ"ש העליון הלכו להר הבית וחיברו פס"ד עב כרס שהם מתארים שהם עושים שם כל מה שהם רוצים. אין להם אפילו משהו שבמשהו שהם כפופים לכללים. הכל נרמס. ואנחנו באים ורואים את מה? אנו מגיעים אל הכותל המערבי שריד קודשנו לבכות, לכאוב על כך שעדיין שריד קודשנו נמצא תחת אויבנו, נרמס ונדרס. זה המצב. אין להעלות על הדעת, אין להעלות על הדעת בשום פנים ואופן שנעבור על זה על סדר היום ולא נבכה על זה.

תלמידים יקרים באים ואומרים לי, הרב, היום התפללתי בכותל ואני שמח מאוד, ואני שואל אותם אבל איפה הזעזוע? אתם הרי יודעים שמצד הדין כל מי שרואה את ירושלים בחורבנה צריך לקרוע את הבגד כאבל. זה לא דבר פשוט. לכן אנו צריכים לזכור את הוידוי "טירתנו היתה לשמה. יפי אדמתנו לזרים, כוחנו לנוכרים, ועדיין לא שבנו מתעייתנו. והיאך נכעיס פנינו ונקשה עורפנו לומר לפניך ה' אלוהינו, צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל חטאנו אנחנו ואבותינו".