קווי הדמיון של המחדל שקדם לחטיפת שליט ולמחדל ערב שמחת תורה תשפ"ד, מחרידים: למרות שלצה"ל עוד לפני חטיפתו של שליט היה מידע על כוונה לבצע פיגוע, ואפילו הופצה יום קודם התרעה מאמ"ן שסיפקה את המיקום המדויק ל"פיגוע איכות החל מטווח זמן מיידי. ככל הנראה במרחב דרום הרצועה, בדגש על מרחב סופה-כרם שלום. מתווה הפיגוע לא ברור אך אפשר ומדובר בחדירה דרך הוברס (גדר המערכת), הסתערות לעבר יעד סמוך לגדר או מעבר בדרום הרצועה, מנהרת תופת או פיגוע חדירה" (כלשון ההודעה שהופצה) - לא תוגברו כוחות כראוי.
למעשה, חלפה יותר משעה ורבע מרגע החטיפה עד שצה"ל הבחין שחסר לוחם. כשהכוח הראשון חצה את הגדר בכדי לחפש את החייל החטוף, חלפו כבר קרוב ל-3 שעות מהחטיפה.
במשך שנים ארוכות שימש העיתונאי שלומי אלדר כמתווך המרכזי של חמאס לציבור הישראלי. אפשר לראות בו דוגמא לדרך שבה השתעשעה התקשורת הישראלית עם החמאס. כשהיא יודעת שהוא מפלצת, אך נהנית מהעובדה שחמאס משתמש בה. בספרו "להכיר את חמאס" משווק אלדר שוב ושוב את אנשי חמאס כמי שהיו מוכנים לפשרות שאך ורק בשל צירוף מקרים ההזדמנויות הוחמצו שוב ושוב. השעשוע התקשורתי בהבאת זווית אחרת, מתוחכמת יותר, וסקופים צבעוניים, נוצל היטב על ידי חמאס, כדי שספרים כאלו יגרמו לכך שהציבור הישראלי פשוט לא יכיר את חמאס.
חטיפת שליט מתוארת בספר כיוזמה עצמאית של אחמד ג'עברי מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, ואת הנהגת חמאס כמי שלא ידעה מהחטיפה. איסמעיל הנייה מוצג כמי שנקלע לסיטואציה, וכשרצה לשחרר את גלעד שליט הוא "לא הצליח לתפוס" את אחמד ג'עברי. פרט מדהים שהעתיד יכול לשפוך עליו אור הוא האופן שבו חושף אלדר על משא ומתן עקיף שהתקיים באמצעות "שליח מיוחד", שבו הציעה הנהגת חמאס לישראל דו קיום ומשא ומתן. זו ההוכחה לדברי אלדר לכך שהחטיפה הכביכול עצמאית של שליט הייתה מחטף שטרף את הקלפים.
יחלפו 18 שנה עד שטריק דומה - משא ומתן מדומה שמנהל חמאס מול ממשלת ישראל על גופות חייילים מצוק איתן, ישמש את חמאס כדי להסיח את הדעת של ישראל מתכנון הפלישה לעוטף עזה, ולשכנע את צמרת הביטחון של ישראל שחמאס בכלל מעוניין בהסדרה. אותן שיטות, אותם תרגילים ואותה נאיביות ישראלית שלא הצליחה להכיר את חמאס.
חטיפת שליט הייתה המציאות שנולדה בתום תשעה חודשי הריון של הנסיגה של ישראל מרצועת עזה. היכן שפחות משנה קודם לכן לא היתה שום היתכנות להסתרת חייל חטוף לתקופה ארוכה כל כך, חמאס הצליח להביא את ההישג שאיתו יסחוט את ישראל, ויבנה את הכוח הצבאי והתדמית שלו.
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
שלושה ימים לאחר חטיפת שליט ולאחר שחמאס ניתק מגע מהמתווכים, נכנסו כוחות צה"ל לרצועה למבצע שזכה לשם "גשמי קיץ". צה"ל נכנס לדרום הרצועה ופיצץ גשרים שחשב שישמשו למילוט החייל החטוף. המטרה העיקרית הייתה כביכול מניעת העברת גלעד שליט מדרום הרצועה – 3 ימים אחרי החטיפה (!). הכניסה לצפון הרצועה נדחתה "כדי לתת הזדמנות למגעים הדיפלומטיים לשחרור החייל החטוף". בינתיים פעל צה"ל בעיקר ביהודה ושומרון נגד פעילי חמאס וגדודי חללי אלאקצא. 20 מחברי הפרלמנט ו-8 שרים מטעם חמאס נעצרו ביהודה ושומרון, ותקף בעזה מהאוויר מבנים של חמאס, ובהם: משרד הפנים הפלסטיני, משרדו של איסמעיל הנייה והאוניברסיטה האסלאמית - מבצר הכוח של חמאס.
הזמן שחלף נוצל לטובת איומים: שר הביטחון עמיר פרץ אמר ש"אני מקווה שכל מי שיש לו השפעה על הנהגת החמאס - מהנייה עד א-זהאר ועד חאלד משעל - שיממש אותה מיידית, ככל שהדבר יבוצע מהר יותר, כך ייטב. יוחזר החייל, יופסקו הקסאמים. אם כך יהיה, גם אנחנו נחזיר את חיילנו לבסיסיהם".
שמעון פרס התאכזב מהחמאס, אך טרח להדגיש: "אנו לא מתכוונים להיכנס לעזה ולכבוש אותה, אבל מישהו צריך לעשות שם חוק וסדר. יש ארגונים רבים שפועלים שם, שיורים לעבר ישראל ללא כל סיבה... הייתה תקווה שחמאס בראשות הממשלה ישנה את התנהגותו ויהפוך אחראי. הם אכזבה גדולה". מי שהאמין לכך שההתנתקות תיתן לגיטימציה בינלאומית לפעולה צבאית נתקל בהצהרה של שרי החוץ של G-8 שקראו לישראל "לשמור על איפוק".
ב-3 ביולי – שבוע אחרי חטיפת שליט החלו כוחות צה"ל לפעול גם בצפון הרצועה בחיפוש אמל"ח ומנהרות במרחק של מאות מטרים מהגדר. הרקטות התגברו ולמחרת נפלה רקטה סמוך לבית ספר במרכז אשקלון. הקבינט החליט להעמיק את הפעולה בעזה ולהקים רצועת ביטחון בצפון הרצועה – באותו מקום שממנו נסוג פחות משנה קודם בידיעות אחרונות הסבירו ששרי הקבינט יודעים שהמבצע יהיה פתרון זמני – אם בכלל, שרק ירחיק מעט את הקסאם אך "פתרון מדיני אינו נראה באופק".
"מהיום ברור דבר אחד", צוטט ב- ynet "גורם מדיני-בטחוני", "גם נתיבות ואפילו אופקים בטווח הקסאם. כלומר כ-200 אלף תושבים ישראלים נמצאים בטווח הרקטות הפלסטיניות. אין ספק שמדובר באירוע מכונן, בשלב חדש, שיש לחפש לו פתרונות אחרים"
בעקבות האירועים הינחה שר הביטחון, עמיר פרץ, להגביר את קצב ועוצמת הפעילות המבצעית במסגרת מבצע "גשמי קיץ" ברצועה. פרץ ציין כי למבצע שתי מטרות: החזרת החייל החטוף גלעד שליט והסרת איום הקסאם. "אנו מתכוונים להשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו", הבטיח עמיר פרץ, במבט לאחור ספק אם לו עצמו היה אפילו צל של כיוון איך לעשות זאת.
"גורם בכיר" בפיקוד דרום צוטט כי על-פי המדיניות החדשה שהוכרזה כל חמוש שישהה במרחק של קילומטר מהגדר ייפגע. "לרוב, החפירות נעשות מתוך בית, חממה או כל מקום אחר שנועד להסוות את הפעילות.
אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט סיפר על שיטת הפעולה לה קרא "הלום והיעלם" – "אין לנו כוונה להיות פה לאורך זמן" הצהיר גלנט, "אנחנו מכים במי שאנחנו רוצים, מוצאים את קיני המחבלים ואת מקומות השיגור, ונעבור לאן שנחליט או נחזור לכאן פעם נוספת. לא מדובר על פעולה ממושכת". גלנט התרברב כי גם אם "צה"ל לא יכול להבטיח שלא יהיה ירי קסאמים נוספים, אני יכול להבטיח שהפעילות שלהם תרודד באופן משמעותי, בוודאי לאורך זמן, בסופו של דבר תיווצר משוואה שבה ירי קסאם יהפוך לדבר שאיננו משתלם"..
בראיון אחר אמר "גורם בכיר" עלום בפיקוד דרום כי "החלטנו לנקוט במדיניות חדשה ופשוט לגלח ולתקוף כל מבנה או מחסה שעשוי לשמש לכיסוי כניסה למנהרה. באופן זה, כל ניסיון פלסטיני לחפירת מנהרה - יסוכל". ואף הבטיח כי "אני יכול לומר כמעט ב-100 אחוז שמקומות שבהם פעלנו הפלסטינים לא ישובו לירות רקטות."
שר הביטחון פרץ הבהיר כי לא יסכים לכיבוש הרצועה "אף אחד לא יצליח לגרור אותנו לתוך הביצה. צה"ל פיתח יכולת לפעול בשטח, מבלי להיגרר לביצה העזתית", הדגיש ואמר. "נפגע בכל מי שיפגע באזרחי מדינת ישראל".
על השאלה מה יקרה כאשר יוחזר החייל לישראל השיב גלנט: "שקט ייענה בשקט, התקפה עלינו תיענה בהתקפה חמורה שבעתיים כנגד הצד השני". יתכן וזו הפעם הראשונה שבה נוסחה על ידי גורם ישראל בכיר מדיניות ה"שקט ייענה בשקט" שמשמעותה חיים לצד חמאס, מדיניות שתימשך שנים קדימה כשגלנט כבר יהפוך לשר הביטחון.
זמן קצר (ב-12 ביולי) אחרי תחילת המבצע פרצה מלחמת לבנון ה-2 בעקבות חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב. כך הפך מבצע "גשמי קיץ" לאיום הרב זירתי הראשון שהובילו חיזבאללה וחמאס במקביל. צה"ל, ששנה קודם גוייס באופן מלא לביצוע ההתנתקות, לאחר הכנה מנטלית ממושכת והטמעת רעיונות שבזו להכרעה ולניצחון, לא הצליח לעשות את השינוי ולהיערך למלחמה.
בחמאס ידעו לשחק את המשחק: הנייה – ראש ממשלת הרש"פ מטעם חמאס פרסם הודעה לעיתונות הבינלאומית שבה קרא "להפסקת הפעולות הצבאיות משתי הצדדים" והחזרת גלעד שליט בהסכם. בארגון השמאל הקיצוני "שלום עכשיו" קראו להיענות לאלתר לקריאת הנייה להפסקת אש. הודעה דומה הוציא חבר הכנסת אחמד טיבי, יועצו לשעבר של יאסר ערפאת.
בישראל ראו בהסכם כזה הכרה בשלטון חמאס ובממשלה היה קונצנזוס נגד הפסקת המבצע, בצה"ל דיברו על פעולה יבשתית גדולה ברצועת עזה שתימשך חודשים.
בחודשים הבאים ערך צה"ל מבצעים מקומיים ברצועה שכל אחד זכה לשם משלו כך יצאו לדרך "היזון חוזר" במרכז הרצועה דרך ציר כיסופים (12 ביולי) "ציון סופי" בבית חאנון (15-18 ביולי), "עמודי שמשון" בסג'עייה (26-27 ביולי), "קו האופק" בפאתי רפיח (2 באוגוסט), "גן נעול" בסג'עייה (26-31 באוגוסט), "פרי סחוט" בציר פילדלפי (17-24 באוקטובר) שהתמקד בחשיפת מנהרות ההברחה שהיו קרובות לגבול עם ישראל, "ענני סתיו" (1-7 בנובמבר) ן-"שילוב ראוי" בצפון הרצועה (22 בנובמבר). בסך הכל חוסלו מאות מחבלים בסדרת המבצעים.
בתקשורת סיפרו שחמאס מורתע: בעיתון הארץ דיווחו באוגוסט ש"אנשי חמאס חדלו מירי הרקטות", וש-"רק ארגון הג'יהאד האיסלאמי וקבוצות בגדודי חללי אל-אקצא, הפועלות בהנחיית חיזבאללה ממשיכות בירי הרקטות", בעיתון נכתב גם שבקרב גורמי ביטחון פלסטינים ישנה "תחושה" שגלעד שליט הפך ל"נטל" על חמאס.
בניגוד להבטחות הרקטות לא פסקו לאורך המבצע, שהתנהל באופן מקומי ובעיקר באזורים הסמוכים לגדר. ב-15 בנובמבר - 5 חודשים לאחר תחילת המבצע - נהרגה אישה מפגיעת קסאם בשדרות, 4 רקטות נוספות נפלו באשקלון. לראשונה אלפים מתושבי שדרות נטשו את העיר במימון של איש העסקים גאידמק, יוזמה שהכעיסה את ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ.
במסורת היהודית גשם בקיץ הוא סימן קללה, הגשם בקיץ הוא כאשר מה שציפינו לו מגיע מאוחר מדי כאשר הוא כבר ממש לא מועיל. באופן אירוני זה היה גם גורלו של מבצע "גשמי קיץ" – שבו גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר. כולם כבר הבינו שצה"ל חייב לפעול בעומק הרצועה, וכולם גם ידעו שכבר אין כזו אפשרות ללא כיבוש הרצועה, אך על כיבוש הרצועה היה אסור בכלל לדבר.
צה"ל ואדריכלי ההתנתקות הבטיחו שאחרי ההתנתקות הם יצליחו לפעול בחופשיות נגד הטרור, מבצע גשמי קיץ הוכיח את ההפך: במשך חודשים ארוכים צה''ל פעל ברצועה בעשרות מבצעים, וחיסל מחבלים רבים אך ללא נוכחות קבועה ויכולת פעולה בעומק הרצועה זה נועד לכישלון. המבצע לא הצליח לעצור את ההסלמה התלולה בירי הרקטות ובטווחי האיום שהחלה לאחר ההתנתקות.
ב-20 בנובמבר 2006 הגיע שר הביטחון עמיר פרץ לועדת חוץ וביטחון וסיפר ששוחח עם אבו מאזן. "צריך לנצל כל סדק להידברות עם הפלשתינים", אמר. חברי הכנסת מימין זעמו. אפי איתם קרא לעמיר פרץ להתפטר ולהחליף את המטכ"ל כדי לאפשר את שיקום צה"ל של אחרי ההתנתקות והחזרת ההרתעה. במקביל סיפר עמיר פרץ כי הורה לחדש פיתוח מערכת הגנה מפני רקטות, אותה מערכת שלימים תיקרא "כיפת ברזל".
ב-26 בנובמבר – 5 חודשים לאחר חטיפת גלעד שליט והיציאה למבצע "גשמי קיץ" הגיע אולמרט להסכם "הפסקת אש" מול אבו מאזן. ארגוני הטרור הסכימו להפסיק לירות על שדרות תמורת יציאת צה"ל מהרצועה.
שעה לפני הפסקת האש פגעה רקטה ישירות בבית בשדרות, בשעתיים הראשונות של הפסקת האש נורו עוד 4 קסאמים על שדרות. אך הרמטכ"ל הנחה את כוחות צה"ל להימנע מירי על חוליות המשגרות רקטות לישראל
ראש הממשלה אולמרט הודה במדיניות החדשה "לקחתי בחשבון שהפסקות אש אינן מתממשות באופן מיידי ובמלואן. עדיין יש הפרות של הפסקת האש, אבל הנחיתי את גורמי הביטחון לא להגיב. ממשלת ישראל לא תחמיץ את ההזדמנות לרגיעה. יש לנהוג בסבלנות ובאיפוק כדי לתת הזדמנות להפסקת האש". אבו מאזן קרא לפלגים "לציית להפסקת האש" איסמעיל הנייה סיפר ש"מנהיגי הפלגים" הביעו מחויבות להפסקת האש.
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
בכתבה ב"הארץ" צוטטו קצינים בכירים באזהרה שהפסקת האש היא "משכון העתיד": "החמאס משקיע מאמצים עצומים בהתחמשות ברצועה. כשימצא שעת כושר, הם טוענים, יחדש הארגון את האש - ואז תהיה ההיערכות הצבאית שלו בעייתית בהרבה מבחינת ישראל" במקביל פורסם כי ארגוני הטרור התחייבו רק להפסקת ירי הקסאם אך ימשיכו בפעולות אחרות, אבו מאזן התקשר לאולמרט וביקש ממנו להפסיק גם את הפעילות ביהודה ושומרון כדי למנוע פגיעה בהפסקת האש בעזה.
יומיים אחרי תחילת הפסקת האש נורה קסאם על שדרות, כעבור שבועיים נורה מטח של 5 קסאמים. ראש העיר שדרות – אלי מויאל אמר שחידוש הרקטות מוכיח שוב כי אנו בני ערובה בידי הרשות הפלשתינית". למעשה כבר באותו חודש חזר ירי הרקטות לממוצע שלפני המבצע (50 רקטות בחודש דצמבר). אלון דוידי – אז יו"ר מטה המאבק למען שדרות תקף את הממשלה "נשמח אם אולמרט יחשוף מה תוכניתו ותגובתו הביטחונית לירי על שדרות".
בעקבות הירי, הקבינט התכנס כדי לדון כיצד להגיב להפרת הפסקת האש. לפי דיווח במעריב ראש הממשלה אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני הדגישו בקבינט את חשיבות האיפוק שנוהגת ישראל, והבהירו שיש לשקול היטב את אופייה ואת עוצמתה של התגובה הישראלית לירי רקטות הקסאם. הקבינט החליט שלא להחליט ומדיניות ההכלה המשיכה. שרת החוץ לבני ציינה כי גם לפני הפסקת האש סבלו תושבי שדרות מטילים, אולמרט היה עסוק לטענתו בפעילות אסטרגטית מול מדינות אירופה.
ב-2019 פרסם ערן אורטל, מפקד "מרכז דדו לחשיבה צבאית" מאמר בשם "את מי אנחנו מפחידים?" בגיליון "בין הקטבים" של המרכז. במאמר הוא מותח ביקורת על גישת "מבצעי ההרתעה" ומשווה את חוסר האפקטיביות שלהם לעומת היעילות של פעולות התגמול. לטענתו "המפתח להבנת התופעה באמינות האיום הישראלי העיקרי בעיני האויב - נכונותה להסלים למלחמה מכריעה".
אורטל מתאר במאמר את מבצע "גשמי קיץ" כמי שבישר את לידתה של תאוריית הסבבים והתפיסה שהתפתחה בצה"ל לפיה מטרת המבצע היא לתבוע "אחריות מדינתית" מהשלטון הטרי – חמאס, באמצעות מבצעי "הרתעה" מבלי לחתור להכרעת היכולות הצבאיות.
המטרה של המבצע הייתה ניסיון "להפחיד את חמאס" ולפגוע מעט ביכולותיו, אבל חמאס ידע שראש הממשלה שהכריז שנה אחת קודם "עייפנו מלהילחם, עייפנו מלהיות אמיצים, עייפנו מלנצח, עייפנו מלהכריע את אויבינו" וצה"ל, שהוביל את הנסיגה מעזה, אינם מוכנים למלחמה בעזה. האיום הפך ללא אמין, המבצעים לא הרתיעו. חמאס ניהל את מדיניות התקיפה והפסקת האש לפי צרכיו המבצעיים, ברצותו להסלים – מסלים, ברצותו לחדול את האש כדי להתארגן ולהתחמש קיבל "שקט תמורת שקט".
"מלבד פגיעה ביעדי טרור, לא הושגו יעדיו העיקריים של מבצע "גשמי קיץ". החייל החטוף לא נמצא וירי הרקטות הגיע במהלך יולי לשיא שנתי של 191 נפילות" סיכמו במרכז מאיר עמית במהלך שנת 2006 כבר נפלו בישראל 1722 רקטות. יותר מפי 4 מאשר בשנה שלפני כן (!). דו"ח השב"כ על שנת 2006 סיכם: "רצועת עזה שלאחר יציאת כוחות צה"ל ועליית החמא"ס לשלטון, שימרה ב- 2006 את מעמדה כיצרנית הטרור המרכזית".
